לְמַעְלָה

לְמַעְלָה שָׁם בְּצַמְּרוֹת בְּרוֹשִׁים

בַּת קוֹל קוֹרֵאת בִּלְחִישָׁה:

מָתַי יֶרֶד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם,

יַרְוֶה אוֹתָנוּ בְּשָׁעָה קָשָׁה?

וְיֶלֶד אָז נוֹשֵׂא עֵינָיו אֶל עָל,

מַקְשִׁיב לָרַחַשׁ וּמוֹדֶה.

כֵּן, הוּא יוֹדֵעַ זֶה מִכְּבָר

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

וְהַצָּמָא הַזֶּה לְמַיִם

לֹא נוֹתֵן עוֹד מְנוּחָה

עַד שֶׁיֵּרֵד מָטָר עָלֵינוּ,

יִתֵּן תִּקְוָה בְּרוּכָה.

טִפַּת טַל, מַגָּע שֶׁל קֶסֶם.

אִם יִרְצֶה וַדַּאי יוּכַל

מִלָּה טוֹבָה, רֶגַע שֶׁל חֶסֶד

וְקוֹל שֶׁלּוֹחֵשׁ לוֹ: גְּדַל.