הפער של "קהילת המרגישים"

כשאנו ניגשים להתמודד עם השינויים שעוברים על החברה החרדית אולי כדאי שנשים לב לנקודה חשובה, שחשובה גם ככלל לחיים עצמם.

פעמים רבות שאנו עסוקים עם משהו שתופס חלקים רחבים מתוכנו אנו בטוחים/מצפים שהסביבה תגיב בהתאם לרגשות שלנו, לתפיסה שלנו על המציאות וכאן נוצרת תאונה קטנה (באנגלית זה נשמע יותר טוב Misunderstanding).

אנחנו לפעמים שוכחים שהרגשות, הדעות שלנו חשובות אבל לא בהכרח תופסות מקום אצל השכן הוא לא מבין על מה אתה מדבר הוא לא פשוט לא נמצא במקום שאתה נמצא בו.

אם ננסה למצוא נקודה בה הפער בין "קהילת המרגישים" ל"קהילת הלא מבינים" משמעותי באופן רדיקלי כמעט (אולי בלי כמעט) נראה לי שזו בדיוק הסוגיא שלשמה התכנסנו,

השנויים בחברה החרדית, מחד אנשים רבים בציבור מרגישים שהציבור החרדי אינו כתמול שלשום הוא קם לשחר חדש (לא בהכרח שחר אבל כך הולך המשפט) האינטרנט, הגידול הדמוגרפי החיכוך המתגבר עם תרבות המערב גורם לסדקים משמעותיים בחומות הגטו החרדי ויותר משגרם לסדקים הוא גרם לשינוי תודעתי ברמת התפיסה.

חרדים רבים רואים את עצמם חלק מהשיח הישראלי הם מתרגשים עם כולם כשעידן רייכל מדליק משואה ועוקבים בדאגה אחר יערה ואלעד החטופים, נו האלה מפאודה…

בקיצור הם חלק מהסיפור.

ומאידך יש את הקבוצה שפשוט לא יבינו על מה אתה מדבר: "שינויים" "תהליכי ישראליזציה"? "מערביות"? מה זה. תעזוב אותי עם ה"דעות" שלך הם חיים בעולם אחר לגמרי.

הם מסתכלים על "קהילת המרגישים" ככאלו שבאו לקעקע את צביון המחנה החרדי כאלו שבאים לקבוע סדר עולמי חדש (וחדש אסור מן התורה, זה מוטבע בגנים החרדים אין מה לעשות) ולכן אוטומטית הם נהיים מוקצים, ו"קהילת הלא מבינים" נראת בעיני ה"מרגישים" כאנשים שמרנים אבל בלי סיבה סתם. אוטמים את עיניהם ממציאות שאי אפשר להכחיש החברה עוברת שינוי זה לא ניתן לוויכוח!

ישנם שתי מחנות אי אפשר וגם אין טעם לטשטש את זה, השאלה איך מתמודדים עם זה. האם ניצור ציבור חדש אוטונומיה חרדית חדשה ? נתפלג? נקים ציבור חדש אשר לא ידע את יוסף? אמנם זו אפשרות אבל לא בהכרח מומלצת.

ואפשר לשנות או יותר נכון להשתנות.

היו קולות במפגש עם ד"ר מיכה גודמן על איזו הפיכה שלטונית וייצוג פוליטי רחב, הוגן, ממלכתי שייתן מענה אמיתי לכולם לדעתי זה לא ממש יעבוד בעיקר מהסיבה שכל הפיכה (סליחה על הדרמטיות) התחילה מההמון כל מהלך גדול התחיל אצל אנשים קטנים.

הניסיונות לדחוק את הקץ הם רק יגרמו לכאוס ופילוג גדול יותר, וכאן אנו באים אל הנקודה השנייה.

חרדים רבים הם "חרדים בטעות". האמת שזה לא רק חרדים זה קורה בכל קהילה או חברה אנשים נולדים בטעות למקום שהם פשוט לא מתאימים לשם.

בחברה החרדית זה יותר משמעותי כי חיי הקהילה הם ממש חלק אינטגרלי מהוויית היום יום. הם ממש מחבקים (יש שיאמרו חיבוק דוב).

חרדים בטעות הכוונה כאלו שלא מזדהים עם הערכים הכי בסיסיים של החרדיות, ולא נכנס לדיון עד כמה הם צודקים.

• ציות מוחלט לדעת תורה = ביטול כל החוויה האנושית של בחירה, חוסר יכולת לחשוב בצורה עצמאית.
• לימוד תורה כדגל = בריחה מהתמודדות עם החיים האמיתיים, חוסר רצון לנטילת אחריות, הסתגרות בתוך ד' אמות של הלכה (לא במובן החיובי).
• קהילתיות/הסתגרות = קהילתיות מוגזמת פירושה מניעת אפשרות להתפתחות בריאה ומכילה מורכבויות.

במילים אחרות צמצום רדיקלי של האנושיות מהאנשים בריחה מהוויות החיים הבסיסיות ביותר.

לאור הדברים הללו אני בא לומר שתי דברים לסיכום:

א. החרדיות כיום מכילה הרבה יותר גוונים מבעבר וגורמת למלא אנשים להישאר בהגדרה של חרדי על אף שהם לא באמת שם כי הם מרגישים (אולי בשונה מלפני כמה עשרות שנים יתקנו אותי המבוגרים בחבורה) שהחרדיות אינה כובלת אותם הם חופשיים למרות היותם חרדים וזו בשורה אדירה בכל קנה מידה!!! זה רק מראה איך באמת החרדיות משתנית

ב. אולי הפתרון לבעיה שהצגתי בהתחלה על שתי הקהילות בתוך המגזר הוא שבמקום שינויים פומפוזים ומהפכות אפשר פשוט להיות אתה.

כלומר, אחד הדברים שאנשים הכי מפחדים מהם זה שמאיימים על תפיסת העולם שלהם. שמישהו מגיע ואומר לך בפנים, אתה חי בסרט. אתה חי חיים של טעות. והתגובה נגד הכי מובנת לזה זה התנגדות, חרם, מחאה וכו' וכו'.

זה בעצם מה שאומרים כל המיזמים והפורומים למיניהם הללו (לדעתי נורא מבורכים), אנחנו מבינים יותר טוב ממכם לנו יש חרדיות אחרת ואני תוהה, האם אפשר לגשת ממקום של אני חרדי, איך שאני, אני לא בא לאיים על תפיסת העולם שלך, הפוך אני אפילו מעריך אותה. (ותכל'ס רובנו מעריכים את העוצמה שהציבור החרדי הצליח ליצור לעצמו, ובמיוחד את אליטת עולם התורה שהוא הצליח להקים).

ברגע שהשיח יהיה מכיל יותר בלי קביעת עובדות אלא מתוך תהליכים (כן, תהליכים לוקחים זמן), כך שיבינו כולם שהנה יכול להיות חרדי באוניברסיטה ובצבא והוא לא מהווה איום על פך השמן הטהור, כי הוא באמת לא בא ממקום כזה, כבר ייווצר שינוי ענק כזה שאת פירותיו נראה בעוד שנים, ואולי ילדינו יאמרו "אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים".

אציין כי הדברים והחלוקה נעשו בצורה מעט דיכוטומית כניסיון לחדד את הנקודה, וכן כי התגובה מתייחסת הן לגברים והן לנשים.

• תגובה לאירוע בית מדרש לכתחילה "הקדושה הישראלית והחרדיות" עם ד"ר מיכה גודמן