ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.
צער גדול על פטירתו של הרב אברהם ישעיהו הבר, אותו זכיתי להכיר אישית. הוא היה איש טוב, איש חינוך, צדיק בעל דוגמה אישית ובעל שמחת חיים על אף שהיה בעל ייסורים. הרב חלה בנגיף הקורונה והלך לעולם האמת הלילה אור לא' באייר.
הכרתי את הרב הבר בישיבה קטנה נחלת אשר – ישיבה שלמדתי בה בנעורי, ושבחסדי ה' נסגרה.
הרב ידע למסור שיעור בצורה מעניינת ולהאהיב כך את התורה על התלמידים. דבר שהיה חסר לי בישיבות בהן למדתי בהמשך דרכי.
לא כולם הצליחו למסור שיעור בצורה שכיף ללמוד ולהקשיב לשיעור שנמסר על ידם. אולי ההסבר לכך הוא כי הם מונו על סמך קשר משפחתי וכדומה.
הרב הבר גם נמנע מלהעליב תלמיד בטלן, או תלמיד שדיבר שטויות, או תלמיד שהפריע לעומת מגידי שיעור אחרים בישיבה.
הוא היה מנסה להוציא בחור שענה על שאלה שנשאל בצורה שגויה על ידי אמירה שהבחור אולי התכוון להגיד כך וכך כפי המענה הנכון.
אם בחור התחצף אליו הוא לא היה יוצא מכליו, אלא היה מוצא סיפור עם מוסר השכל בנושא. לא לחינם הוא היה הר"מ הכי אהוד תלמידי הישיבה.
הרב גם היה ידוע בישיבה כאחד שתמיד מחייך חיוך רחב לתלמידים ומראה שהוא מחבב אותם ומתעניין בהם, דבר שהציק לי קצת והרגיש לי שהוא חודר לי למרחב האנגלי שלי ומכריח אותי לחייך אליו בחזרה.
אני הייתי חצוף ומוזר… אולם הוא האמין בזה והיו בחורים שזה החיה את נפשם והעיר אותם למשך היום.
הרב גם ידע לספר סיפורים מצחיקים וסיפורים עם מוסר השכל. את חלקם אני עדיין זוכר גם כיום לאחר קרוב לעשרים שנים.
את הרב יצא לי גם לפגוש לפני כמה שנים בישיבת וולפסון, והוא זרח משמחה כשראה אותי ודרש בשלומי ושוחח אותי כאילו אני איתו שווה בין שווים.
לא סתם הוא ידע איך לעשות הרבה חסד ולהקריב מחייו למען עם ישראל. הרב הבר היה חולה תקופה, ולאחר שנצרך השתלה הוא לקח על עצמו שליחות למען עם ישראל בנושא וארגן ארגון אדיר של השתלות בארץ ישראל. אומרים שהוא שותף להצלת מאות אנשים על ידי ההשתלות הללו.
לא מובן מאליו שהוא הצליח לשלב בין שני עולמות, עולם התורה ועולם החסד ובהצלחה. אנו רגילים שרב עוסק בתורה או בחסד או בעסקנות וכדומה. אנו לא רגילים לראות רב שמרביץ תורה בצורה טובה וגם בעל חסד, בדרך כלל אחד מהם זה על חשבון השני, אולם הוא הצליח לשלב זאת.
צער גדול בליבי על מותו ויהי רצון שלא נדע עוד צער. יהי זכרו לברכה, למוסר השכל וללקח טוב לכל עם ישראל.
