שִׁיר הַלֵּל לַסְּטֶנְדֶּר

מאחורי הסטנדר הישן והטוב צפו בי אנשים שבעי נחת, עטפוני בדממה ובהילת כבוד. זו תורה וזו שכרה, שידוך דירה, אולי גם שררה • משה שפירר
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

שנים ביליתי במחיצתך

בין דפיך ובין עמודיך

אישיותי עיצבת. את האגו ניפחת.

בחסותך הפכתי למאן דאמר

שמפרק אם תאמר ביש לומר

כובש סוגיות בשכרון כח

בגאוות אינטלקטואל. למדן.

ברגש דתי לוהט. דבקות. התרפקות. בשבילי נברא העולם.


כמה יציבות סיפקת לי. כמה סערת רוח.

יציבות של אלפי שנות חכמה וויכוח

יציבות. כי כך קיבלנו מרבותינו.

מהם קיבלנו גם את ברק הספקנות. מהיכי תיתי.


היית בשבילי אמא וגם אבא, אח וגם אחות, היסטוריה ועתיד, מורשה ומאורסה.

הכל. חיים שלמים.

לא הייתה הווא אמינא לחיות בלעדיך

לא הייתה מסקנה שלא גובשה דרכך.


בחיבוק של ריתחא עטפת אותי.

נישקת אותי בלהט נעורים.

להט של נעשה ונשמע.

לומדע'ס, חקירע'ס, חבורע'ס, חיים שלמים.


בחיבוק חונק עטפת אותי.

הר כפוי כגיגית.

תרי"ג אוסידי.

דקדוק הלכה וחשש ביטול תיירה.


מאחורי הסטנדר הישן והטוב צפו בי אנשים מרוצים, שבעי נחת, עטפוני בדממה ובהילת כבוד

זו תורה וזו שכרה. שידוך, דירה, אולי גם שררה.


קמתי מלפניך.

יצאתי למבול חוץ הטקסטי ממנו הזהרתני.

אך לא נטשתיך.

הלא כך לימדת אותי –

סטנדר יציב זה סטנדר מתנדנד…

קישור מקוצר:

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

המשא, המסע, והמסר

פריקת עומסים, בדרך לחיים שלווים ונטולי דאגות שווא

בין כסה לאפור

בין כסה לאפור, ברגעים של לבן וקידוש לבנה, הרעש המבעית מבחוץ, מקבל את כיפור כתירוץ

היינו שנים

היינו שנים, הוא ואני ולא הבטתי אחור אל השני

שמה לומדים כאן

משה מנס יצא לחפש אוכל לאוגרים, ומצא דבקות בתורה

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן