יש פרידה ויש שכול

ורעו משמיים הביט אליו תוכחות, לרגע אוחדו נשמות פרודות. 'אני פה' לחש הוא זעקות, נשמתי חיה אצל יוצר עולמות
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש פרידה

יש פרידה עם געגוע

דמעה חומקת, נעלמה

בלי לשאול למה, ומדוע

וכבר אחת אחרת מגיעה


יש פרידה נצרכת מחויבת

סדרי בראשית משנה

אך רגעים היא נוצרת

תמיד יש תקווה


יש שהולכים להם אי שם

ויש כאלו שבסוף חוזרים

זה דרכו של עולם

אבל תמיד נשארים געגועים


ויש שכול

רגש חרישי קריר ומנוכר

מצטנף מכל הינף, צועד

בחובו מסתיר ירח מאוחר

מכונס, רועד מכל הד


הולך הוא בפינות דרכים

רוב העיתים – מכונס הוא

מציץ לו, מבעד לחרכים

שמא אבוד – הכל תהו


למה, מדוע, איך וכמה, תוהה

ואנשים מבט בעיניים, חיבוק

פעם בשנה זר, דגל, צפירה

נר נשמה, מדליק כיבוד


וכשנשאר לבד כל לילה

רוח חרישית אותו לוטפת

גם רעך בדד זה עתה

אמר לנפשו השוצפת


ורעו… משמיים הביט אליו תוכחות

ולרגע אוחדו, נשמות פרודות

"אני פה", לחש הוא זעקות

נשמתי חיה אצל יוצר עולמות


נכתב לעילוי נשמת רב סרן בניה בן מיכל שראל, שנהרג על קידוש ה', ה' אב תשע"ד, בן 27. את בניה פגשתי כשלקח אותי טרמפ מירושלים לחברון, עת הייתי בחור ישיבה. מהשיחה בדרך ומהפגישות שהגיעו בעקבותיה, זכית להכיר בחור גדול רוח ורחב לב. יהי זכרו ברוך.

קישור מקוצר:
צילום: HannaK©, ויקיפדיה

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

משוגעים לדבר

ושם בתוככי ביתם הקדוש, הישן והנושן. כמו כוחם איננו נדוש, ניצתים בן רגע, ככבשן • שיר אהבה לבני התורה

אף פעם

הקונטרסט בין פער הידיעה לאמונה המעולה – שיר מאת אפרת פינקל

בין פגיעה למיניות

הבורות המחברת בין פגיעה ומיניות מזיקה באופן ישיר לנפגעים

כן לא שחור לבן – פרק ראשון

פרק ראשון בסיפורו של אומץ
הוא לא מבוסס על שום דבר והוא נוגע בנקודות הכי עמוקות של כולנו

הנרות הללו

וילדי הקט עומד בחלון
ומצמיד את אפו לזגוגית
מצייר באדים חיוך עם תקווה
מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות

מנחת געגועים

לפתע הצביע האיש על חזהו, ואמר בעצב תהומי: "אין ילד"

בֶּאֱמֶת

איה דודי ואיה מעודדי, שיר נעילה ממנחם פינס

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן