יש פרידה ויש שכול

ורעו משמיים הביט אליו תוכחות, לרגע אוחדו נשמות פרודות. 'אני פה' לחש הוא זעקות, נשמתי חיה אצל יוצר עולמות
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

יש פרידה

יש פרידה עם געגוע

דמעה חומקת, נעלמה

בלי לשאול למה, ומדוע

וכבר אחת אחרת מגיעה


יש פרידה נצרכת מחויבת

סדרי בראשית משנה

אך רגעים היא נוצרת

תמיד יש תקווה


יש שהולכים להם אי שם

ויש כאלו שבסוף חוזרים

זה דרכו של עולם

אבל תמיד נשארים געגועים


ויש שכול

רגש חרישי קריר ומנוכר

מצטנף מכל הינף, צועד

בחובו מסתיר ירח מאוחר

מכונס, רועד מכל הד


הולך הוא בפינות דרכים

רוב העיתים – מכונס הוא

מציץ לו, מבעד לחרכים

שמא אבוד – הכל תהו


למה, מדוע, איך וכמה, תוהה

ואנשים מבט בעיניים, חיבוק

פעם בשנה זר, דגל, צפירה

נר נשמה, מדליק כיבוד


וכשנשאר לבד כל לילה

רוח חרישית אותו לוטפת

גם רעך בדד זה עתה

אמר לנפשו השוצפת


ורעו… משמיים הביט אליו תוכחות

ולרגע אוחדו, נשמות פרודות

"אני פה", לחש הוא זעקות

נשמתי חיה אצל יוצר עולמות


נכתב לעילוי נשמת רב סרן בניה בן מיכל שראל, שנהרג על קידוש ה', ה' אב תשע"ד, בן 27. את בניה פגשתי כשלקח אותי טרמפ מירושלים לחברון, עת הייתי בחור ישיבה. מהשיחה בדרך ומהפגישות שהגיעו בעקבותיה, זכית להכיר בחור גדול רוח ורחב לב. יהי זכרו ברוך.

קישור מקוצר:
צילום: HannaK©, ויקיפדיה

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

מִדּוֹת

אֵלּוּ מִדּוֹת שֶׁהַבְּרִיאָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים

סיפורו של ההלך

איך יתנקה ההלך השפוף, ומי יקח את האחריות

אהבה בחלון

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שַׁלְהָבוֹת מְרַקְּדוֹת, שֶׁתַּמְשִׁיכוּ לִנְצֹר אֶת סוֹדִי • ישראל אדלר

עִם הַזְּמַן

כִּי עִם הַזְּמַן – הַיָּדַיִים נִשְׁבָּרוֹת, וְהַזְּכוּכִית
הַדַּקָּה הַסְּדוּקָה – נִשְׁאֶרֶת שְׁלֵמָה.

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן