נרדם עם ספרים,
עושה כושר בבקרים,
קבוע בדף היומי,
ארוחות מסודרות.
מצלצל להורים קבוע,
חושב לפני שנוסע,
עונה בנחת לפוגע,
מוצא מקום להשתעשע.
מקשיב לילדים בלי ווצאפ.
הולך לטישים כשאפשר,
מחפש נקודת זכות על המוזר.
ישן בזמן,
לא מגיע למינוס,
את השלום בבית
משיג בכל מחיר.
צדקה בסתר גמור משאיר.
מקרב רחוקים
…וגם קרובים.
חוזר לטלפונים
מנודניקים מזדמנים.
מנדנד עגלות
של ילדי אחרים.
מנקה שמשות
של רכבים חונים.
מחייך לעיוורים.
רגע… זה נהיה מוזר.
אוי! התעוררתי.
חלום טוב חלמתי.
לָשִׁיר בְּלִיטָאִית עֲמֻקָּה דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים
עם נושע יצא, כולו אומר חיפזון. עף עם הרוח, נשר, כנפי דמיון. וכרגע ים נקרע, יבש בקיפאון • רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם – דוד דרוק
וְהָיוּ לִי הַשָּׁנִים שֶׁל שָׂם וְעֵבֶר, כְּנֶטַע זָר בְּשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר. שָׂם לִימְּדוּ שֶׁאַהֲבָה זוֹ מִילָּה גַּסָּה, וְהָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּסִידּוּר מָלֵא
ב-90 דקות של צחוק, הלהיט הקולנועי נוגע בגזענות, אהבה ושוביניזם במגזר החרדי. המסרים פשטניים, אך ההגשה שנונה והאולמות מלאים, גם בחרדים.
עִם הַתּוֹבָנָה, נִפְתַּח סִדּוּר בְּדוּמִיָּה. וַעֲדַיִן נֶאֱמַר תְּפִלָּה שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה.
תחינה הבוקעת מנפש עד שמים, ומדור לדור
