המקום הכי חם

זה אולי התלמוד תורה הכי נחשב בקריית ספר. מקום ותיק ומוצלח ובעל מוניטין. הם עשו מעמד מרשים עם כל רבני השכונות והעיר, מקהילה וכיבוד, ופרסים בשווי של ארבעים אלף שקל. אבל הבן שלי חזר הביתה בוכה.

הוא חזר בוכה כי כל מי שנבחן והצליח קיבל סט ספרים ותעודת הוקרה. הוא לא הצליח. בעוד כל החברים יצאו להורים שלהם להראות את ההצלחה, הוא יצא אלינו בוכה. התלמוד תורה הראה לו, שהתורה היא לא בשבילו.

הבן שלי ויעידו על כך כל המלמדים שלו, הוא ילד טוב. הוא ילד מתוק וחברותי שמשתדל להצליח בכל כוחו. אני לומד אתו פעמים שלוש בשבוע ועושה לו מבצעים מיוחדים. אבל מה לעשות, אין לו כזה ראש ללימוד. קשה לו, קשה לו מאוד, כל דבר צריך ללמוד אתו 10 פעם וגם אז הוא לא ממש מבין את הדברים עד הסוף. ואחרי שבשבת למדתי אתו והוא התאמץ בכל הכוח ללמוד את השקלא וטריא בגמרא, הוא חוזר הביתה עם מבחן בו ציון של 30% וזה שובר אותו וזה שובר אותנו הרבה יותר.

כי אנחנו יודעים שהוא שבור, בטח כשאחיו הקטן מחונן ובלי להתאמץ מוציא 100% במבחן.

אז אנחנו מרפים.
אז אני מדבר אתו הרבה ומסביר לו שהוא עוד ימצא את הכישורים והיכולות המיוחדות שיש רק לו.
אז אני משתדל לתת לו חיזוקים ולפרגן בדברים שהוא מצליח בהם. ישבתי אתו בלילה בו הוא חזר הביתה שבור וסיפרתי לו את המשל על התחרות בן החיות – שכל אחד טוב בדברים אחרים ושאם יעשו תחרות באותם פרמטרים, כולם יכשלו.

ה' עדי שהוא עדיין שם כי למרות הכל, כנראה שזו עדין ברירת המחדל הטובה ביותר עבורו.
אני רק מתפלל שהם לא יצליחו לשבור אותו. שיצא יהודי מאמין, שפוי, הוגן וטוב לב. שידע שזה לא בדיוק כמו שמלמדים אותו. שהתורה זה הדבר הכי חשוב אבל זה לא בחירה בין חיים מושלמים כאברך צדיק ועני לבין חיים שפלים של עובד עשיר ורשע.

הלוואי הלוואי שיהיה תלמיד חכם גדול בתורה.
אני מוכן לעשות הכל כדי שהבן שלי יצא גדול הדור הבא. אבל צריך גם להיות ראלי. זה דור בו אנחנו צריכים להתפלל ולהודות אם הילדים שלנו גדלו להיות בני תורה העמלים לפרנסתם.

לצערי, אני מכיר יותר מידי אנשים שברגע שיכלו, זרקו את הכל. אולי זה בגלל שגם אותם חינכו – שהתורה זה סבל מוחלט. בני אני בוכה עליך ברגע זה. אל תישבר. אני אוהב אותך.