חיי מתנפצים להבל
זועק את הפחד הדומם
משמיע ספק לגואל
תמימותי נפגעת, מדמם
למה? קול סוער שואג
לי מגיע בטוח אני בזאת
אבל היא. מבקש, רועד
היא בכלל לא בחשבונות
בליבי, קרעי אמונה רופפים
רטושים, למודי ניסיונות –
תלאות משעולי החיים
גל זעיר – לאיבוד הולכים
ושם עת דמדומי חצות
משבר, גל החיים – מתנפץ
מתפרק באוזנה, לוחש בכיות
חושב, אין אמונה אין קץ
והיא בחן, נורא תוכחות
היי תתעורר איש דימיון
מי אתה שואל שאלות
גרגיר חול מחשב חשבון?
דוממת, חושבת
אל על מסתכלת
ובעדינות מתפרצת
למה?
זעקה מהדהדת
מיותמת.
אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת, הַיָּפָה, מְלֵאָה שִׁבְעַת מִינִים כִּמְנִיפָה, וּמִקַּדְמָא דְּנַן וּכְמוֹ יְהוּדִים טוֹבִים, כָּל פְּרִי מוֹשֵׁךְ לְכָל הַכִּוּוּנִים
זה סיפור על יהודי ממאה שערים שכל חסכונותיו כמעט וירדו לטמיון, אלמלא תושיית בנו. ויותר מכך זה סיפור עלינו. על הדברים ששכחנו בדרך. על אבדן תחושת האבל. מה הקשר? הטו לבכם לכתבה
וְאֵיךְ אֶקְרָא לְכָל שִׁכְבָה בִּשְׁמָהּ • בִּידֵי רְסִיס עוֹצְמָהּ • נָפַלְתִּי, נִשְׁבֵּיתִי בְּקִסְמָהּ
גרשון מושקוביץ קרא את סיפורה המחריד של נאנסת בפקיסטן, ויצא עם תובנות, הרהורים והקבלות: מה בין החברה החרדית לשבטים הפקיסטניים?
יחסים מורכבים בין אדם לחברו, אדם לאלוהיו ובין אדם לעצמו. ואם אפשר להכניס לזה סולו בוזוקי אז למה לא?
אלי שטרן לוקח אותנו למסע מטלטל של גילוי פנימי, המחבר בין ראש השנה לסוכות
חווית הימים הנוראים בעיר ללא הפסקה, אומץ לחרדים עושה גרפיטי לנשמה
