חיי מתנפצים להבל
זועק את הפחד הדומם
משמיע ספק לגואל
תמימותי נפגעת, מדמם
למה? קול סוער שואג
לי מגיע בטוח אני בזאת
אבל היא. מבקש, רועד
היא בכלל לא בחשבונות
בליבי, קרעי אמונה רופפים
רטושים, למודי ניסיונות –
תלאות משעולי החיים
גל זעיר – לאיבוד הולכים
ושם עת דמדומי חצות
משבר, גל החיים – מתנפץ
מתפרק באוזנה, לוחש בכיות
חושב, אין אמונה אין קץ
והיא בחן, נורא תוכחות
היי תתעורר איש דימיון
מי אתה שואל שאלות
גרגיר חול מחשב חשבון?
דוממת, חושבת
אל על מסתכלת
ובעדינות מתפרצת
למה?
זעקה מהדהדת
מיותמת.
מביט שוב לאחור, מחפש לתת לה יד. מעיף מבט הרחק אין דרור, מסניף את ריחה מחתיכת בד • דוד דרוק
כָּל אֶחָד זָקוּק לְנֵס, לִמְצֹא יֵשׁ בְּתוֹךְ הָאֵין בְּרֵרָה. כָּל אֶחָד זָקוּק לְנֵס, לָלֶכֶת לְאִבּוּד וְלַחֲזֹר חֲזָרָה • אפרת ורניק
זה סיפור על יהודי ממאה שערים שכל חסכונותיו כמעט וירדו לטמיון, אלמלא תושיית בנו. ויותר מכך זה סיפור עלינו. על הדברים ששכחנו בדרך. על אבדן תחושת האבל. מה הקשר? הטו לבכם לכתבה
גלריית המקלט יוזמת כתב העת "קול.שירה.אישה" גאה להזמין אתכן לפסטיבל ייחודי מסוגו
מנדנד עגלות של ילדי אחרים, מנקה שמשות של רכבים חונים. מחייך לעיוורים, רגע, זה נהיה מוזר • צביקה בוטרמן
ויהי ככלות הסגר, גמרתי אומר בליבי לצפות מקרוב אחר מדינת תל אביב • בעודי הולך לתומי, ננעצו בי עיניו של אותו הלך מגולח למשעי ומקועקע לרוב • או אז התנהל בינינו הדו-שיח הבא:
"פון וואנט ביסטו"? שאל אותו מוריס בפעם הראשונה שהכירו במסדרון. מאז הפכו לחברים קרובים, אבל את סודו שמר באדיקות. רק אחרי שחזר מטיול בהונגריה, נחשף לסיפור ילדותו המצמרר
