אִם אֶפְשָׁר

אִם אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ, הַנִּכְנֶסֶת, תִּתְאַמֵּץ קְצָת יוֹתֵר לְהַסְבִּיר פָּנִים • שֶׁנּוֹשִׁיט לְשָׁלוֹם יָד בִּלְתִּי מְהַסֶּסֶת, וְנוּכַל לְחַבֵּק רִגְעֵי אַהֲבָה קְטַנִּים

אִם אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ שֶׁתַּגִּיעַ
תִּהְיֶה קְצָת פָּחוֹת מְלֵאַת מוּעָקָה
שֶׁנַּצְלִיחַ לִזְרֹעַ, לִקְצֹר, לְהַזִּיעַ
מִבְּלִי שֶׁנִּתְאַמֵּץ לְהַשְׁתִּיק זְעָקָה

אִם אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ, הַנִּכְנֶסֶת
תִּתְאַמֵּץ קְצָת יוֹתֵר לְהַסְבִּיר פָּנִים
שֶׁנּוֹשִׁיט לְשָׁלוֹם יָד בִּלְתִּי מְהַסֶּסֶת
וְנוּכַל לְחַבֵּק רִגְעֵי אַהֲבָה קְטַנִּים

וְאוּלַי עוֹד כַּמָּה בַּקָּשׁוֹת עַל הַדֶּרֶךְ
בְּכָל זֹאת, לֹא כָּל יוֹם מִתְחַלֶּפֶת שָׁנָה
שֶׁנַּשְׁכִּיל לְמַלֵּא אֶת חַיֵּינוּ בְּעֵרֶךְ
וְלֹא נִתְבַּזְבֵּז כָּאן עַל עוֹד הַמְתָּנָה

שֶׁנַּקְשִׁיב לַקּוֹל הַזֶּה הַפְּנִימִי
שֶׁהִצְלַחְנוּ לְעַמְעֵם בִּלְחִיצַת כַּפְתּוֹר
וְאִם הַשֵּׂכֶל וְהַלֵּב סוֹף סוֹף יִתְאַחֲדוּ
נֵדַע שֶׁבְּכָל זֹאת נִדְלַק כָּאן הָאוֹר

שֶׁנַּסְכִּים לְהָכִיל, לֹא לְחַפֵּשׂ סִבָּה
וְאֶפְשָׁר רַק עוֹד פַּעַם אַחַת לְדַבֵּר
עַל קְשָׁיִים, אַכְזָבוֹת, הַצְלָחוֹת וְתִקְוָה
שֶׁנִּזְכֹּר מֵאֵיפֹה בָּאנוּ וְלֹא נִתְפַּזֵּר

שֶׁנִּלְמַד לִרְאוֹת מֵעֵבֶר לְפִילְטֵר זוֹהֵר
אֶת הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה הַזּוֹ, הַתְּמִימָה
כִּי עָבַרְנוּ כְּבָר דַּי וְהַזְּמַן לֹא עוֹצֵר
אוּלַי,
אוּלַי פָּשׁוּט תִּהְיֶה זוֹ שָׁנָה שֶׁל נֶחָמָה

קישור מקוצר:
Image by S. Hermann & F. Richter from Pixabay

מחשבה 1 על “אִם אֶפְשָׁר”

  1. חציפא נצח לבישא…

    תפילה צריכה לבקש מעומק הלב, ולא רק להביע משאלה בנימוס… אם אפשר…
    ואם אי אפשר???…???…

    הגב

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

כן לא שחור לבן – פרק 3

קקות. העולם קקות. למה אף אחד לא נותן לי ספר הדרכה לחיים * פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים

צוות הווי ובידוד

אִם נֵדַע שֶׁנִּכְנַס הוּא בְּתוֹדַעֲתֵנוּ, נוּכַל לָצֵאת מִמְּקוֹם בִּדּוּדֵינוּ. זוֹהִי תִּקְוָה לַהַתְחָלָה חֲדָשָׁה, לִחְיוֹת אֶת הַחֲלוֹם וְלֹא רַק לַחֲלֹם • יעקב שוהם

וּקְרָא עָלֶיךָ

כל אדם צופן בעצמו איזו תרשיש, אניה המחשבת להישבר ונינווה לברוח אליה

לפצח הייטק

כיצד מפצחים הייטק, ואיך מפתחים גרעינים, השתקפות סימבולית על המסע לקריירה

הנרות הללו

וילדי הקט עומד בחלון
ומצמיד את אפו לזגוגית
מצייר באדים חיוך עם תקווה
מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות

מִדּוֹת

אֵלּוּ מִדּוֹת שֶׁהַבְּרִיאָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן