בעזה"י ענין ראש השנה אפשר לבאר. כדאיתא בזהר (ח"ג קמ"א.) אין הדין נמתק אלא בשורשו. ראש השנה ענינו שהבריאה חוזר לשורשה, לתחילתה, היום הרת עולם (חזרת תפילת מוסף ר"ה), שעל ידי שנחזר לשורש, אפשר להמתיק כל הדינין, והוי כאילו נברא העולם מחדש, וכל הדינים נמתקין ונמחקים. וכמובן זה חסד עצום מאת הש"י, להסתכל על העולם רק בשורשו, כאילו לא נולד ממנה שום תולדות, אלא כאילו עדיין לא יצא ממנו כלום, והכל עדיין בקדמותו ובקטנותו, כאילו רק שעכשיו נברא, רק עכשיו נודע.
לכן עיקר עבודת האדם ביום ראש השנה הוא לחזור לשורשו, למציאותו לפני כל מעשיו. והיינו להתחבר לשורשו, לשורש נשמתו, להקב"ה, שהוא ית' שורש כל הוי'.
להמחיש הענין, הנה תינוק שנולד הוא מחובר מאוד לשורשו, לאמו ולאביו. הוא צריך אותם לכל דבר והוא סומך עליהם לכל דבר. הוא לא מחשיב את עצמו לכלום אלא בקישורו להוריו. אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי (תהלים קל"א: ב'). וכשהוא גודל הוא מוצא את עצמותו והוא הולך מהוריו, משורשו, והוא מחשיב את עצמו כדבר נפרד מהם, כדבר בפני עצמו.
עבודת האדם להיות צמוד ומקושר תמיד לשורשו ית', להכיר שכל חיותו הוא רק משם, ואין לו מציאות בלתי הוא ית' לבדו. לא ללכת ממנו ית', אלא להיות תמיד דבוק ומחובר בשורשו.
ביום ראש השנה ניתן מתנה שאין כמוה, הסייעתא דשמיא העצומה להתנתק מכל הויות העולם ולהתמקד ולהתחבר למציאות האמתי שלו, שאין לו שום מציאות כלל אלא ממנו ית', לראות את עצמו בשורשו ולחזק את כל חיבוריו שם, שלא ייפרד משם עוד.
וזה "שתמליכוני עליכם" (מסכת ראש השנה ט"ז.) והיינו, על האדם להכיר שאין לו שום חיים ושום מציאות אלא מכח המלך מלכי המלכים, הקב"ה. וההכרה הזו הוא העיקר והוא המספיק, אלא שהכרה זו צריכה הרבה חיזוק, שהאם יוכל לעמוד כן במשך השנה עם כל ניסיונותיו.
ויש בזה יתר עומק. הרי "אין מלך בלא עם." (רבינו בחיי, בראשית ל"ח: ל',ה', ועיין פרקי דרבי אליעזר, פ"ג) ובריאת העולם היה מסיבה, כביכול, שהיה חסר להקב"ה תכונה זו, שלא היה לו מי לקבל ממנו ית'. לכן נאלץ, כביכול, לברוא לעצמו עם, שיהיה לו אל מי להשפיע כל טובו ית'. כך מבארים המקובלים, שהקב"ה ברא את העולם כדי שיקרא רחום, כדי שיקרא חנון, וכו' (עץ חיים דרוש עיגולים ויושר שער א' ענף ב' תנינא דף י"ב ט"ג) וכמובן הדברים עמוקים ביותר, אבל לענייננו יש להבין שזה כל חפץ ותכלית הבריאה, וודאי כמה נשגב הוא, וכמה נחת רוח יש לו ית', שאנחנו חוזרים אליו להיות העם שלו, שזה תכלית בריאת כל העולמות, וכנ"ל.
והיינו כשמכירים שהוא ית' מלך ואין לאדם שום חיות ושום חיים אלא ממנו ית'. וזה: שתמליכוני עליכם, שעושה את עצמך כבריאה כזה כמו שנבראת מתחילה, שאתה מכיר רק את השם ית', שאין מציאות אחרת חוץ ממנו. והוא ית' נתן בחירה, ותלה את עצמו בנו, שכשאנו מכירים שהוא מלך, שהוא הכל, אז הוא מקבל כח, כביכול (כמש"כ תנו עוז לא -קים, תהלים ס"ח ל"ה) להיות מלך חזק, ואז הוא מופיע מלכותו בעולם, אבל אם אנו לא בוחרים כן, ח"ו, אז הוא ית' נשאר בהסתרה, כאילו אינו מלך, ח"ו. בחירה זו זו כל תכלית הבריאה, וכנ"ל, והבן היטב כי קצרתי.
ויש עוד עומק. כי לפני בריאת העולם, הוא לבדו הי'. אלא שבאמת עכשיו נמצא אין עוד מלבדו (דברים ד': ל"ה). וזה עיקר הכל, וכנ"ל, להבין ולהכיר שאין עוד מלבדו, שהוא ית' כל המציאות, ומציאותנו רק שאנו מחוברים וכלולים בו ית'. וזה עומק של שתמליכוני עליכם, שמכירים שאין עוד מלבדו. והיינו כנ"ל שאנו נצמדים אליו וקרובים אליו ומחוברים ומקושרים אליו וחושבים עליו כל היום, בכל מחשבה דיבור ומעשה חושבים רק עליו, איך שהוא לבדו פועל הכל, ורק אליו יש לסמוך ולהישען, לקוות עליו, לבקש פניו, לייחל לו, לצפות לו, לכסוף נועם זיוו.
כשעושים זה, שבשבילנו אין עוד מלבדו, אז מקשרים אחרי בריאת העולם ללפני בריאת העולם. וזה ממש לחזור לשורשו בתכלית המעלה, והבן, בעזהש"י.
פרטי היצירה המצורפת
שתמליכוני עליכם (תלמוד בבלי , מסכת ראש השנה, דף ט"ז.)
That you shall make Me your King
(from Talmud Bavli, Masechet Rosh HaShanah 16a)
Oil on canvas
ציור שמן על קנבס
תשע"ד
80 cm. x 100 cm.
