בספר שמואל המתאר את מנהיגות וממלכת ישראל בתחילתה, מופיע הסיפור של חנה, המגיעה לבית ה' ובכה תבכה על כי אין לה בן.
עלי הכהן, מנהיג העם יושב בפתח, רואה אישה בוכה וברור לו שהיא שיכורה וגוער בה על הגעתה במצב שכזה לבית ה'.
לאחר שהתבררה טעותו, לא התנצל אמנם, אך בירכה בבן. ברכה שאכן התקיימה.
עוברות שנים מספר, וחנה מגיעה לבית ה' שוב להודות על קבלת תפילתה, לומר שירה ולהביא את בנה לבית ה' שישרת את הקב"ה כפי שנדרה.
אין מי ששחט את הקורבנות – כי הכהנים עסוקים בדברים אחרים (בני עלי, 'הבנש"קים') – כמו לחטוף לאנשים את הבשר טרם הקרבתו ולעכב נשים הרוצות לשוב לטהרתן ולביתן, כי הם המחליטים, ובעלי השררה שניתנה להם מהקב"ה.
שמואל הקטן, מבהיר כי אין צורך בכהן שישחט, כי שחיטה כשרה גם בזר.
עלי הכהן גדול הדור מסכים עם ההלכה הזו, אך מבקש להרוג את הילדון החצוף על שהעז להורות הלכה בפני גדול הדור, למרות שההלכה כשלעצמה נכונה.
חנה, האם הנרגשת, מתחננת אליו לא להענישו, וגם כאשר הוא מבטיח לה בן אחר במקומו (את מי זה מנחם בכלל? כל ההצעה הזו מראה על ניתוק מרגשות אמיתיים, ורק הדין צריך לקבוע) היא עונה לו 'אל הנער הזה התפללתי' ולא לאחר.
עובר זמן נוסף, הילד גדל ומשרת את עלי ואת ה', כאשר בניי עלי, ממשיכי השושלת, מתנהגים בצורה מרושעת ומשתמשים בכוחם האליטיסטי כשלוחי ה' ובניי עלי ומנותקים מהעם לחלוטין, כשעלי אינו גוער בהם על כך.
התוצאה החמורה מגיעה מאוחר יותר, כשנבואתו הראשונה של שמואל מתגשמת. כל צאצאי עלי מקוללים בחיים קצרים, בית ה' בשילה נהרס לחלוטין וארון ה' נלקח בשבי.
כי יש מחיר לניתוק מהעם. יש מחיר לאליטה שאינה מבינה שיש עם, ושאתה אמור לשרת אותו ולא הוא אותך.
'עבדות אני נותן לכם, ולא שררה'
הציבור החרדי נמצא בסוג של משבר הנהגתי, שככל הנראה מאז האדמו"רים מבעלזא וסאטמר שהצילו עצמם והותירו את כל חסידיהם לאש המשרפות – לא היה.
לא אעז לכתוב כאן שמות, אבל נראה שמנגנון האליטיזם, אם אינו בסופו, יביא עלינו חורבן איום ונורא.
(את השמות מוזמן כל אחד להוסיף במחשבתו)
והדברים פשוטים.
