תערוכה: בזמן הווה
יוצרות: שירן זראי-מזרחי
גלרייה: בניין העירייה ובית האמנים, בית שמש.
באחד מימי ניסן המלבלבים, לפני שהחורף חזר לשבש את האביב, נקלעתי לבית האמנים בבית שמש. מבנה קטן צמוד למרכז המסחרי, המעניק שקט השראתי והפוגה מהרעש העירוני.
על קירות הבית נפרשה תערוכת 'בזמן הווה' של שירן-זראי מזרחי, (39). תושבת העיר, שבמסגרת יוזמת העירייה להקים במקום קהילה של אמנים, קיבלה את המקום להציג את ציוריה. שירן, גדלה בבית מסורתי בבאר שבע, ובגיל 4 היגרה משפחתה לדרום אפריקה. לפני 15 שנה שירן חזרה לארץ, התחזקה בדת ונישאה. כיום, היא ומשפחתה משתייכים לקהילת מעם לועז, קהילה ספרדית-אנגלוסכסית בבית שמש.
המטפחת שעל ראשה וחזותה החרדית, פחות באים לידי ביטוי בציורים. זוהי לא אמנות חרדית מובהקת, עם תמונות של רבנים או חפצי יודאיקה, אלא כזו המציגה רגעים משפחתיים, טבע, מומנט רחובי ופוזות אנושיות אוניברסליות. שירן מסבירה ש'אני לא רוצה לצייר משהו שאנשים רוצים, אלא שזה יהיה אותנטי משלי. והרעיון הוא להתמקד במשהו יותר גדול, ולא רק בקהילה. אני לא יכולה להיות מגזרית הרי המשפחה שלי לא שם'.
עיקר עבודתה של שירן הוא 'ציור לפי תמונה', כלומר הפיכת תמונה לציור. כך מופיעים בתערוכה רצף ציורים של רגעי יומיום שנקלטו בעדשת המצלמה ושיראן ייצרה עותק אמנותי מהם. מובן שציור לפי תמונה אינו אבסטרקטי, ומזהים את הדמויות, הנוף והרקע. עם זאת, שירן מעניקה לציור מין טשטוש עדין, שמרחיק אותו מהאמנות הנטורליסטית.
בסבלנות רבה תיארה לי שירן את הרגעים שמאחורי כל מוצג. הציור 'שעה שקטה' בה נראים ילדיה משחקים עם בני הדודים שלהם נוצר כי 'כשהם שיחקו נכנס כזה אור מהחלון שהייתי חייבת להנציח'. ככלל, הצבע והאור הם המוטיב הבולט במוצגים, והם הנופך האישי ששירן מוסיפה לתמונה המקורית. ההתמקדות שלה באור וצבע נובעת מזיקתה לסגנון האימפרסיוניסטי. כך נראה בין מוצגיה עצי יער בשלל צבעים, צמחיה שנראית כמו צבעים שפוכים על הדף, בתים עם גגות אדומים במיוחד וחול חוף ים ורוד.
היותה של שירן בעלת תשובה שמשפחתה בארצות הברית, מעניקה גיוון רב ליצירותיה. כך אנו מקבלים את הפריחות שמסביב לבית שמש, לצד ציורים מניו יורק, קליפורניה והגנים הבוטניים בברוקלין. אשה חרדית מתבוננת בנוף לצד משפחה חילונית המטיילת בחופי אמסטרדם.
שלושה ציורים הקדישה שירן לנושא 'בחוץ-בפנים'. בסדרה זו מביעה שירן ניגודים בין האדם לטבע. בכל אחד משלושת הציורים מופיע אדם, בדמות ילד, אשה או נער, המחפש דרכו ב'שממה יפה', כלשונה של שירן. הצבעוניות העזה של הצומח גורמת לתהיה האם האדם הלך לאיבוד, או שמא מטייל להנאתו.
את השכלתה בתחום רכשה שירן בבית ספר לאמנות בניו יורק. אך עם נישואיה חדלה לצייר כי חיפשה לעבוד במשהו מכניס יותר. הקורונה, שהביאה בכנפיה יותר זמן פנוי עם המשפחה והטבע הפורח מסביב לבית שמש, החזירה את שירן למכחול ולהתבוננות בעוצמות של אור, צבע ותנועה.
איך העולם הייחודי שלך, כעולה, כבעלת תשובה, כחרדית, בא לידי ביטוי ביצירות שלך? אני שואל. שירן משתפת בפתיחות, 'עברתי הרבה תקופות, מדינות וקהילות, וזה גרם לי לראות את העולם קצת מהצד. אנחנו חלק מהעולם, אבל קצת נפרדים ממנו'. למרות שמוצגי התערוכה לא עוסקים ישירות בדת, הם ממוקדים הרבה ברוחני ובחיפוש. היצירות מתחשבות בגבולות הצניעות אך גם נעדרות מסרים דתיים חד משמעיים. בכך משלבת שירן בין אמנות אוניברסלית לעמידה בכללי הקהילה.
תמונות מהתערוכה
