לראשונה בחיי, בתקופת הקורונה התפללתי 3 פעמים ביום במניין. מגיל צעיר הייתי הולכת לתפילות בבית הכנסת, ואמא שלי הייתה מן המתפללות הקבועות בשבת. אבל לראשונה לא רק שהתפללתי תפילות יום חול בבית כנסת, לא רק שראיתי ועקבתי אחרי קריאת התורה בחול, אלא הייתי חלק מעזרת הגברים.

לא הצצתי דרך מחיצה, לא חנקתי תפילה מרגשת בלחש.

לא יצאתי אחרי 'כתר' של מוסף כדי למנוע בסוף התפילה התנגשות של גברים ונשים.

לא הייתי 'צופה', הייתי 'פועלת' בתפילה, שייכת אליה וחלק ממנה.

פחות ופחות נשים צעירות מגיעות לבית הכנסת. פחות ופחות נשים חרדיות מרגישות שייכות למקום הזה. ובצדק.

גם באירועים המובהקים בהם 'עזרת הנשים פתוחה' כמו תפילות ימים נוראים ושמחת תורה, אנחנו אורחות.

בחלק מבתי הכנסת מתלבטים אם לערוך קידוש בעזרת הנשים. המחיצות הולכות וגובהות, נשים מורחקות ונדחקות.

ביצה ותרנגולת, עזרות הנשים מצטמצמות ושטחיהן "מולאמים" לטובת המשתתפים הגברים הקבועים, עזרות הנשים הופכות להיות צפופות ובלתי נוחות, מה שגורם לעוד ועוד נשים לוותר.

זה נמשך ומגיע למצבים אבסורדיים, כמו אלו שמתעדפים את מקומם של ילדים בנים שאינם חייבים בתפילה, על תפילה של נשים שחייבות בתפילה אך אינן חייבות במניין.

ההרחקה וההתרחקות של נשים מבית הכנסת לא עומדת בפני עצמה. היא המשך הבריחה מההתמודדות החרדית משינוי מעמדן של הנשים במאה השנים האחרונות.

נשים חרדיות עברו שינויים מרחיקי לכת, הן משתלבות במשרות בכירות במשק, לומדות באקדמיה ולאחרונה יש לנו אפילו שרה חרדית.

התפקידים המסורתיים של הנשים השתנו, גם אם הן עדיין מנהלות את משק הבית במקביל לעבודתן בחוץ, הן רחוקות מאוד מלהיות רק במטבח.

רוב הדרישות הדתיות מן האישה החרדית הצטמצמו למצוות צניעות. עבודת ה' של האישה היא רוחנית, כך הסבירו לנו בסמינר, היא אינה צריכה להיות תלויה במעשים. הדרגה הרוחנית שלה גבוהה מלכתחילה.

מבלי להיכנס לטענה הזו אם היא מוצדקת או לא, אחרי המעשים נמשכים הלבבות. לתפילה בציבור יש ערך עצום והתרוממות רוח אחרת, יעידו על כך כל מי שנאלצו בימים אלו להתפלל בתפילת יחיד. יעידו על כך כל מי שזכו בימים אלו להתפלל בציבור.

שני תרחישים הגיוניים יכולים לקרות בעוד עשר שנים: באחד, נשים חרדיות דורשות להיות חלק מתפילה בציבור ולא מוותרות על מקומן בבית הכנסת. בשני עזרות הנשים בבתי הכנסת החרדיים מצטמצמים עוד ועוד ובחלקם נסגרים.

אני מקווה ומייחלת לראשון.

הכותבת הינה מנהלת מפת"ח אשדוד, עמיתת מכון שחרית

הפוסט הקורונה הזכירה לנו איך מרגישה תפילה במניין, הגיע הזמן שתפסיקו לדחוק אותנו הופיע לראשונה ב-קו 400.