הוא עושה את כל מה שהמדריך אמר.

הוא מפתיע אותה, קנה לה שלוק, אפילו פיסטוקים להמשך הדרך.

הוא מצפה לכל בדל חיוך ממנה, כי זה אמור לגלות לו שהוא בדרך הנכונה.

"אישה", כך הסביר לו המדריך, "היא יצור אחר".

"לפעמים היא גם ממש כועסת, ותדע לך, שזה כי יש עליך קטרוג משמיים".

הוא התפלל ערבית ארוכה, בדמעות שליש.

התחנן שהיום, תהיה לו הארת פנים.

שהיום אלוהים לא יכעס עליו. והוא לא יצטרך לעמוד מאחורי דלת סגורה, ללכת ללמוד תורה בבית הכנסת עד אור הבוקר, כי לא יכול לעמוד בזה שהשכנים יבינו שהוא פשוט ננעל, שוב. בחוץ.

הוא מקווה שהתפילה עזרה לו.

מגיע לבית בחשש, מנסה לנחש את הדגל היום.

הדגל שחור. נופל לו הלב, הוא כבר שומע אותה מדברת בטלפון בלהט, ובצדדי הראש מתחיל לו דופק שהוא לא ידע שקיים.

אבל באמת התפללתי! מה קרה עכשיו? איפה הבעיה?

מרים טלפון מהיר למדריך, שמסביר לו שוב, שיוותר, יחייך, יסלח, כי זה מה שגבר צריך לעשות.

וכן, הם הביאו ילדים, ועוד כמה.

אבל הוא לא ידע שיש לו בעיה עם אשתו. המדריך הסביר לו שזה אלוקים.

הפוסט זו לא אשתך, זה אלוקים: הרהורים מאחורי הדלת הופיע לראשונה ב-קו 400.