סדרת היצירות המרכזית בכתב עת זה מוקדשת לאמנית רחל אהרן. נדמה כי הן נוצרו עם פרוץ מאורעות שמיני עצרת, אך למעשה הן מבוססות על סדרת אירועים קודמים בהיסטוריה הישראלית. כנאמר "אין חדש תחת השמש", והתחושה היא שההיסטוריה חוזרת בווריאציות שונות ומשונות.

רחל אהרן ממצפה הושעיה יורדת אל הדרום הרחוק, אל מחוזות ילדותה בקיבוץ סעד שבחבל הבשור, ומצלמת את השברים של בתי המפונים מימית בסיני, שהועברו למשמרת ליד כרם שלום. היא מדרימה מטפורית עד ימית הרחוקה, ומרחיקה אל שנות השמונים לימים הקשים (כך חשבנו אז) של פינוי סיני. לא הרבה יודעים, אבל השברים של הבתים הטרומיים שנבנו בהיאחזות החלומית בסיני נאספו והובאו אל עוטף עזה. מעין סוג של בית קברות, או הנצחה ליישובים שהיו שם. את הצילומים האמנית מדפיסה והופכת לעבודות קולאז' עוצמתיות שהיא גוזרת במו ידיה, המהדהדת את אירועי השבעה באוקטובר. היא מחברת ומדביקה עבר והווה יחד באופן סימבולי.

ואם בסימבולי עסקינן, הרי שרחל אהרן חושבת ויוצרת סימבוליקה. היא לוקחת סמלים קיימים, מעבדת אותם, לפעמים גם מאבדת את הפרשנות הראשונית שלהם, ויוצקת להם משמעות חדשה. תהליך זה הוא אישי מאוד, ועם זאת מתכתב עם הקולקטיב הישראלי עד מאוד. כך בסדרה הנוכחית 'שברים' היא לוקחת את האבטיח הישראלי שפגשה באחד הטיולים הרגליים שהיא נוהגת לעשות ליד מצפה הושעיה ומצלמת אותו. היא הופכת אותו לרקע אקספרסיבי ביותר, ועליו היא מניחה את שברי בתי המפונים. כך האודם העסיסי מסמל את הדם ואת המחיר הכבד והכואב, אך גם מנוגד לסמל אחר שנוכס לאבטיח בדיוק בתקופה זו מהצד שני של המתרס – הוא מסמל את ישות האויב שאימצה את הצבעים ירוק, שחור ואדום, בדומה לאבטיח. 

למעשה, אהרן יוצרת קומפוזיציות שאינן חד – משמעיות. הן יכולות להתפרש לשתי פנים, ובזה כוחן. עם זאת, היא יוצרת כמיהה לנרטיב ברור,  דרמטי ומובנה, שהוא למעשה אינו קיים באופן קוהרנטי ויוצר תחושת חמקמקות נסתרת מהגילוי. לכן לרוב העדיפה לא לתת שמות לעבודות, מפחד הפרשנות החוסמת. סדרותיה מאופיינות בשם מובהק כל אחת משל עצמה, ולעיתים הן מתכתבות זו עם זו. 

את סדרת הקולאזי'ם היא עשתה ממש בעקבות המלחמה, דמויות יווניות חסרות ראש מסמלות את האסון הנורא מרחפות על פני שדות פתוחים של מחוזות ילדותה בעוטף עזה. מרככות את עוצמתו של הטבח הנורא וגם תוהות עליו בפסלו של 'האיש החושב' של רודן כשהצל הנורא מתחתיו מדבר לאן נפלה האנושיות.  

יצירותיה של אהרן הן קולאז'יות במהותן, פרגמנטריות, עשויות קטעים־קטעים, שברים־שברים, מצבור של דימויים וסמלים. ניכר שהיא בקיאה תולדות האמנות, הודות לניסיונה בהוראה בתחום האמנות במשך יותר משני עשורים. עם זאת,  אהרון יוצרת שפה ייחודית. היא מדביקה את היצירות על גבי המשטח בשעה שהיא מעצבת להן קומפוזיציה חדשה, בצורה ובצבע המקבלים משמעות אקטואלית מקומית במבט מסוים, ועם זאת גם אוניברסלית וגלובלית.

גלריית המקלט, יהודה המכבי 7 ירושלים. עד ה13.6

פתוח בראשון שלישי וחמישי מ-17:30-19:30 לפרטים 058-5001019

הפוסט שברים הופיע לראשונה ב-קו 400.