במוצ"ש פרשת וישלח ט"ז כסלו (20.11.21) יחול תאריך י"ז בכסלו יום הצהרת האו"ם בעד הקמת מדינה עברית המכונה כ"ט בנובמבר.

התאריך היהודי האמיתי בו בסיעתא דשמיא באורח פלא לפני 73 שנים הכריעו האומות המאוחדות בעד הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.

לתאריך זה חשיבות רבה בעצם ההכרה של האומות בחזרת עם ישראל לארצו, מה שמנפץ לרסיסים את האמונה הנוצרית הנפסדת, ולפיה חלילה נטש ה' את עמו והִמִירם בעם אחר.

כמידי שנה בשנה נערך כינוס הודאה לה' ביום זה בראשות רבנים ואישי ציבור הראשל"צ הגאון רבי שלמה משה עמר, הגאון הרב רבי מרדכי שריקי, הגאון רבי יואל שוורץ, הגאון רבי פנחס זביחי ועוד.

הכינוס יערך באולם השמחות מלון "פרימה פאלאס" (מלון מרכז לשעבר)
רח' פינס 2 (כיכר הדוידקה) ירושלים תובב"א
במוצ"ש פרשת וישלח ט"ז כסלו (20.11.21), בשעה 19:30

האירוע יועבר בעז"ה בשידור חי, לרישום לקבלת קישור לאירוע ועדכונים מקו 400

לכניסה לזום לחצו כאן

הפוסט ייחודי: חגיגת כ"ט בנובמבר במאה שערים הופיע לראשונה ב-קו 400.

אני ארצה להגיב לה על דבריה על סמך הבנתי בנושא:

ניתן לדון האם הרצל היה הציוני הראשון – ברם אם נגדיר את הציונות כפתרון בעיית היהודים הוא אכן היה הציוני הראשון ומחדש בתפיסתו ביהדות הלאומית ש-1. היא תפתור את הבעיה היהודית. ו-2. שהלאום מגדיר את היהדות ולא הדת. דברים אלו לא כל כך מסורתיים ומתנגשים עם היהדות הרבנית האורתודוקסית. התפיסה היהודית הדתית לא רואה כל כך מבחינה יהודית את הלאומיות כפתרון הבעיה היהודית וכן מתנגדת שהלאום יחליף את הדת.

למעשה הרצל היה פוליטיקאי טוב, ככזה הוא ידע שהוא צריך לגבש קונצנזוס ולכן להביא ראיה מנחמדות לחלקים מן העם זו לא ראיה מובהקת. לפיכך איני מתרגש מכך שהוא רואה תפקיד לרבנים, שהרי הוא צריך אותם שיעבדו בשביל הפרויקט שלו. לפיכך הוא גם לא מתנגש עם הדת בכל נושא, אלא מנסה לגייס מהדתיים תמיכה, וכמו שהוא עשה עם המזרחי. ולכן הוא היה צריך לתאר את השבת של המאמינים בצורה יפה על אף שהוא לא שמר שבת. הוא היה צריך לגייס הסכמה עממית.

בנוסף הרצל רצה שידברו במדינה גרמנית, כלומר הוא ראה עצמו כגרמני שרוצה מדינה יהודית גרמנית. יהודית בלאומיותה וגרמנית בנשמתה. הוא האמין שניתן לשלב, ניתן להיות בני אדם מתוקנים לאחר הקמת המדינה, להחזיק בארכיטקטורה יהודית זה לא אומר שהוא לא מתנגש עם היהדות הרבנית. וכן לגבי בית המקדש, מה זה שונה משחזור עתיקות כמו האקרופוליס ביוון. הוא יכול להיאבק ביהדות המסורתית ועדיין להתגאות בעבר של העם היהודי. הוא לא טיפש הוא ידע שסוג של לאום חדש צריך פרויקטים לאחד את העם. לכן הוא מתגאה על כך שעם ישראל שרד כל כך הרבה שנים מחוץ לארצו וכן שזה בזכות הדת.

ניתן לראות שהוא מזלזל קצת בזה שהוא מדגיש שהיהודים המאמינים מאמינים באל הבלתי נראה. וכן בזה שהוא אומר שהציונות היא שיבה אל היהדות, כלומר יכול להיות אדם שאוכל חזיר וחי עם גויה, אולם אם הוא ציוני הוא שב ליהדותו.

לא ניתן לראות בהרצל מסורתיות גדולה במיוחד. הרצל היה לאומי פרוגרסיבי אירופאי קלאסי שמקדם סדר-יום לאומי של עולם הזה נגד הסדר-יום הרוחני של גאולה וגן עדן של הדתיים. מדובר כאן בכיוון אחר לחיים. הוא ראה בעולם הזה טרקלין ולא פרוזדור.

למעשה מי שלומד על הרצל יודע שהוא חי חיים חילונים אירופאיים. לאחר שהוא ראה שההשתלבות אינה מצליחה, הוא לא חווה הארה רוחנית וחזרה בתשובה, אלא הוא מצא דרך חדשה, במקום להשתלב בין הגויים כי זה לא עובד, צריך לנרמל את העם, נרמול העם יגיע על ידי מדינה מתוקנת ואז הגויים ילמדו להעריך אותנו והבעיה היהודית תפטר, כלומר כעת יהיה קל יותר להתבולל ולהשתלב בין הגויים. וכן אם אין כבר שאלה יהודית בעולם אין להרצל הנמקה מדוע צריכה להיות מדינה יהודית. מבחינתו אין לו בעיה (לצורך הצלה ומתוך המשך חתירה להגעה לציון בארץ ישראל מסיבות אלו או אחרות) להקים מדינה יהודית באוגנדה ליהודים שאינם נחשבים כיהודים מבחינת ההלכה כל עוד הם ממוצא יהודי.

ואסיים בציטוט ממדינת היהודים:

"האם ניתן את כוהני דתנו למשול בנו? לא! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חופשים אנחנו בכח החכמות והמדעים ועל כן לא ניתן לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו בקסרקטינים. צבא וכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם היפים. בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומחוץ."

והנה כאן ניתן לראות את הרצל הלא מסורתי. היהודי המסורתי הוא בעל כבוד רב לרבנים ולדת וגם אם הוא רואה לעצמו היתר הוא חש בעניין חולשה, לפעמים עושה תשובה ובוודאי שלא יכלא את הרבנים בבתי הכנסת כמו חיילים לבסיס. הוא רוצה בהם תפקיד יפה, משהו לראווה אבל חסר מהות. הוא לא מוכן לנקוט בלשון יפה ורואה ברצון הרבני לקבע נורמות רבניות עניין של דחף לא רציונלי ובהמי כביכול. הוא היה נאור ומתקדם בעיני עצמו שהיה בטוח שהוא יכול להחליט לעם מה לרצות, ובמקום לעשות בחירות על תפקיד הרבנים והדת, הוא פשוט כבר דוחף לכך שהם יהיו שוליים ונוקט במילים משפילות שאותן הדגשתי. בנוסף הוא רואה בבתי הכנסת עניין שלהם ולא נקט בביטוי "שלנו". הוא מחוץ לבית הכנסת המייצג את הדת והמסורת.

תודה רבה לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא על כך שהעלתה הנושא וגרמה לי לחזור וללמוד את הרצל שוב פעם.

• למאמר המקורי מאת עליזה לביא: חרדים – יש יהדות אחרת

הפוסט הרצל לא משלנו הופיע לראשונה ב-קו 400.

את סיורי למגזר החילוני והדתי בשכונות החרדיות, אני מגדיר "ריבוי אהבת חינם" הכרות המגזר החרדי לא דרך "העינים של הטלויזיה הישראלית".

 דמות ידועה בשכונת מאה שערים אליו הולכים קבוצות חילוניות לבקר מפאת שהמארח הינו "חביב התקשורת הישראלית", מסית ומדיח כנגד מדינת ישראל הציונית, וכן כנגד המפלגות החרדיות. 
מבקריו שואלים אותו "מדוע אתה מכניס אותנו לביתך, והרי אינך פועל למען "דו קיום" במדינתנו ומיעוט שנאת חינם, הרי לאחר הביקור אצלך, אנו מבינים טוב מאוד מדוע אנחנו שונאים אתכם?" 
והלה עונה להם בציניות "מעולה, אני מונע שנאת חינם, מעתה ואילך אתם יודעים טוב מאוד מדוע השנאה. 

את הסיור אני מתחיל בשמחת בית השואבה של חסידות "קרלין סטולין" המאירה פנים לכל אחד שנכנס אליה, בה אני מספר למשתתפי הסיור על ההיסטוריה ואופי החסידות בימינו.

לצורך ההדרכה כתבתי בפנקסי את הדברים, מן הון להון המילים הספורות התארכו והחלטתי להעלות את הכל במאמר הסוקר את אופי והשקפת החסידות המוגדרת כ"פורצת דרך" בתחומים רבים, דברים העומדים במחלוקת עזה עם ההשקפה החרדית.

חסידות קרלין היא חצר חסידית שנוסדה בעיירה קרלין על ידי רבי אהרן הגדול (נולד ב-1736) תלמידו של המגיד ממזריטש המפורסם שהפיץ את "תורת החסידות" של הבעל שם טוב לרחבי העולם היהודי.

כל אדמורי קרלין עודדו עלייה לארץ ישראל, וקרלין הייתה החסידות הראשונה שעלתה בשנת 1770 לעיר טבריה עוד לפני העליה המפורסמת בשנת 1777 של רמ"מ מויטפסק ור"א מקאליס שחסידות סלונים משתייכת אליהם. (מדהים ששני החסידות הראשיות הראשונות שנטעו רגל בארץ הקודש הם אלו המחשיבות את ערך לימוד התורה, בדומה לזרם הליטאי, בניגוד לכל שאר החסידויות, נרחיב על כך גם בהמשך)

נקפוץ 180 שנה קדימה, סבו של האדמור הנוכחי רבי ברוך, היה רבי יוחנן שהתגורר רוב חייו בחו"ל הוא היה הבן השישי של האדמו"ר רבי ישראל מסטולין שאביו רבי אשר נפטר כאשר רבי ישראל היה בגיל ארבע וחצי בלבד! כך שרבי ישראל מונה לכהן כאדמו"ר בגיל בר מצווה!

לאחר פטירתו, מונו לאדמורי"ם שני בניו רבי יוחנן ורבי אברהם אלימלך, רבי יוחנן בלוצק, ורבי אברהם אלימלך בקרלין. רוב החסידים בארץ ישראל קיבלו את מרותו של רבי אברהם אלימלך. ולאחר שנרצח בשואה, חסידי קרלין הירושלמים קיבלו את מרותו של רבי יוחנן הבן היחיד ששרד את השואה.

רבי יוחנן עלה בשנת 1946 לארץ ישראל, וכעבור שנתיים בלבד עבר לארה"ב, בשנת 1955 הוא נפטר ולא השאיר אחריו בנים. ומאחר וחתנו לא היה מתאים להמשיכו, נכנסה חסידות קרלין למחלוקת על זהות היורש.

רוב החסידים קבלו את נכדו רבי ברוך שוחט לאדמו"ר כשהיה בן תשע בלבד!! אלה שלא קיבלו את מרותו (בעיקר החסידים הוותיקים בירושלים, אשר לפני השואה היו חסידי האח רבי אברהם אלימלך) עברו לאדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב שהיה תלמיד מובהק של רבי אברהם אלימלך, שהוסיף לשם החסידות את השם "קרלין" ובכך היה מכונה האדמו"ר מקרלין לעלוב".

וכך היה שני קבוצות של חסידי קרלין בירושלים, חסידי הינוקא הצעירים יותר ששמם היה "די יונגע קארלינער" (צעירי קרלין) והחסידים שהתאחדו עם רבי משה בידרמן מלעלוב בשם "די אלטע קארלינער" (זקני קרלין).

"פילוג יצר פילוג" ולאחר שרבי משה בידרמן נפטר, בנו רבי שמעון לא רצה להיות חלק מהמחלוקת ולהיקרא "אדמו"ר מקרלין לעלוב", ובשל כך חסידי קרלין עזבו אותו, לאחר בחירות פנימיות נבחר לאדמו"ר צאצאו של רבי אהרון הגדול מקים החסידות- רבי אהרון רוזנפלד, אשר דרש להפסיק את המחלוקת עם קרלין סטולין, לאחר בוררות שנערכה בבית דין, הפלג בראשות רבי אהרון רוזנפלד כונה "פינסק קרלין".

הינוקא

נחזור לילד הצעיר ברוך שוחט בגיל תשע שכונה "הינוקא". צוות מחנכים נסע לארצות הברית כדי להכינו ולהדריכו לקבלת האדמורו"ת.

הינוקא החל להנהיג את החסידות בהדרגה, בשנת 1964 הוא עלה עם הוריו לארץ ישראל, וביקר לראשונה "במקום ממנו הכל התחיל" – טבריה עיר הקודש שבה קבור סבו. בשמחת נישואיו קיבל לראשונה את כתב ההכתרה, שעליו היו חתומים קהילות וראשי חסידות קרלין ומאז החל רשמית להנהיג את החסידות.

"פילוג שלישי" ארע בשנת 1985 כאשר האדמו"ר החל לקבל למוסדותיו כספים מרשויות המדינה, וחלק קטן מחסידיו פרשו ומאז כונו "קהל חסידי ירושלים".

האדמו"ר בעצמו עשה "עליה" לארץ ישראל בשנות ה-90 לעיר פסגת זאב המוגדרת כהתנחלות, בניגוד לדעות אחרות כדוגמת מנהיג המגזר הליטאי מרן הגרמ"מ שך אשר אסר על תלמידיו להתגורר "בשטחים הכבושים", עד כי על עיר הדגל של הציבור הליטאי – מודיעין עילית מסופר כי היזמים הביאו למעונו שליח של ראש הממשלה יצחק רבין שהבטיח שמאחר והשטחים המיועדים לעיר, צמודים לגבולות הקו הירוק, הרי היא לא תוחזר לעולם לרשות הפלסטינית. (גרסה חלופית טוענת כי ארבעת היזמים "עבדו" עליו  והביאו לו מפות שגויות שבה השטחים המיועדים לעיר מודיעין עילית נמצאים בתוך הקו הירוק ואכל"מ).

יש לשים לב כי לפנינו דבר שאין לו אח ורע בעולם החסידות! אין ולו חצר חסידית אחת שהעבירה את משכנה מארה"ב לארץ ישראל!

בשני דברים נוספים מוגדר האדמו"ר "פורץ דרך", הראשון הוא שבניגוד לכל החסידיות השואפים להיות יהודים טובים, עובדי ה', השומרים על הלבוש היהודי ואינם מעריכים ושואפים אך ורק ללמוד תורה כל החיים כשאיפת הזרם הליטאי. השקפת חסידות "קרלין סטולין" מעריכה בתור מעלה ראשונה את לומדי התורה! בדיוק כמו הליטאים!

נדגיש כי למרות שגם בחסידיות אחרות ישנם לומדי תורה חשובים, אבל התפישה אינה כדוגמת הזרם הליטאי המקיים קהילות נפרדות ומוסדות חינוך אליהם מתקבלים אך ורק אברכים בני תורה, בעוד בעלי הבתים העובדים לפרנסתם אינם נמצאים במיינסטרים הקהילתי.

בעקבות כך, מוסדות התורה של חסידות קרלין סטולין נחשבים לאיכותיים וחשובים במיוחד, ומעמידים מידי שנה אברכים דיינים ורמי"ם המפארים את כותל המזרח של עולם התורה.

לצד זאת, האדמו"ר לא שוכח את אותם החסידים הנאלצים לעבוד למחייתם (וישנם כאלה בתפקידים בכירים מאוד במשק הישראלי, יועצים פוליטיים בליכוד, זמרים מפורסמים, בכיר במד"א ועוד) וכל יום בשעה 6.30 בבוקר נערך שיעור לחסידים העובדים במקומות חילונים, ובכך מקרבם לתורה ויראת שמים.

הדבר השני בו מוגדרת החסידות כפורצת דרך, הוא בהיותה "נחשונית" בכל הקשור להשתלבות החרדים במדינת ישראל, בצבא, באקדמיה ובשוק העבודה.

כותב השורות לקח מספר פעמים קבוצות "ישראליות" למפגש עם בכיר מחסידות קרלין ומקורבו של האדמו"ר, אשר התבטא מספר פעמים במפגשים בנוסח הבא:

"שבעים שנה דאגנו לעולם התורה, לישיבות ולכוללים, הקמנו פה אימפריה של תורה שלא הייתה פה מימות חזקיה מלך יהודה!" והשארנו את הצבא רפואה אקדמיה וכו' לשאר הציבור הישראלי.

בימינו, אנחנו השאר! הרי הציבור החרדי הולך להיות רוב במדינת ישראל! מי ילחם עם המחבלים בעזה?! מי יגן עלינו מהמחילות של נסראללה?! מי ישלח טילים כנגד איראן?! איזה עתיד יהיה לעולם הרפואה במדינת ישראל?"

המשפט הנ"ל נחשב ככפירה אצל חלק (ואולי רוב) המגזר החרדי. מעניין אף יותר שאת אותו משפט במשמעות הפוכה אומרים מספר רבנים בציבור הדתי לאומי. כגון הרב שפירא ראש ישיבת רמת גן, והרב נריה יו"ר קרן "אחד לאחד" שמכהן בראשות ישיבה אותו שמעתי מתבטא

"70 שנה דאגנו למדינת ישראל! לצבא חזק! לאוניברסיטאות! כעת הגיע הזמן שנדאג לעולם התורה!! והרי אין כמעט אברכים ציונים דתיים?!"

בין החסידים ישנם אנשים מפורסמים בציבור. נזכיר את אחד מהם החוקר המוערך הרב יחיאל גולדהבר שמחקריו על הישוב הישן ותולדות ארץ ישראל זכו לתהילה בקרב שוחרי המחקר.

הפלא הגדול כי יחס האדמו"ר לאקדמיה ולאינטרנט מסונן איננו שלילי, הוא האדמו"ר היחיד שמאפשר לחסידיו להחזיק אייפון (כינוי גנרי במגזר החרדי לסמארטפון), בניגוד לגישה הליטאית שאותה הטיב להגדיר הרב פינק באחד הכנסים נגד "פגעי הטכנולוגיה" שהאנשים הזקוקים לאייפון, לאחר שיעשו "שאלת רב" שיורה להם להיתר, אל ישתמשו באייפון בריכוזים החרדים, אלא יחזיקו שני פלאפונים, האחד כשר לקהילה, והשני איפון לעבודה.

הביא דוגמה לרפתן המתעסק בחליבת פרות כל היום, שהוא לא ילך עם הפרה בכניסתו לשכונת המגורים, אלא ישאיר אותה ברפת. כך ביקש הרב פינק מקהל שומעיו "שנאלצים" לצורך פרנסתם להחזיק מכשיר איפון מוגן, לבל יסתובבו איתו בשכונה החרדית, אלא יחזיקו גם מכשיר כשר.

כקוריוז סיפר לי "סטודנט חרדי" הלומד באוניברסיטת בר אילן בפקולטה להיסטוריה על נוהג זה, כי בימי לימודו קורס על ימי הבית השני ועל הורדוס המלך שבנה את בית המקדש, קיסריה ואת החקרא, פגש אותו אחד המרצים הישישים בבוקרו של יום, ותמה בפניו "מדוע אינך משיב לי לאסמסים?! ענה הסטודנט "לא שלחתי לי שום אסמס", בתשובה הוציא הפרופסור הישיש את מכשירו הסלולרי, והציג בפנו הודעת טקסט ששלח לו. ענה הסטודנט "כעת התישבו ההדורים", אתה שלחת הודעת טקסט למספר "הכשר", והיית צריך לשלוח למספר השני.
לאחר שהסטודנט הסביר לפרופסור את ההוראה של הרב פינק שליט"א "אורו עיניו" של הפרופסור ואמר "כעת לימדת אותי שהורדוס היה חרדי, ראה, הורדוס בנה בית מקדש לפרושים, קסריה לרומאים, ואת החקרא לצדוקים, להורדוס היה "פלאפון פרושי, פלאפון רומאי, ופלאפון צדוקי". 

ההשקפה הקרלינאית אחרת מהרב פינק בכל הענין הקושר לעולם הטכנולוגיה, האדמו"ר מקרלין בין הראשונים שנתן "הכשר" לאייפון מסונן" והמפליא שאין הדבר משליך כלל על יראת השמים והטוהר החסידי המקובל על ילדי ונוער החסידות! והילדים זכים וטהורים בדיוק כמו (ואף יותר) מזרמים קיצונים שאינם מאפשרים השתלבות כלל כהשקפת קרלין סטולין.

זהו הבדל תהומי נוסף בין חסידות קרלין לסלונים, סלונים היא על גבול "הנטורי קרתא" -האדמו"ר נוקט בקו חריף נגד אקדמיה, ומוביל קו תקיף ביותר נגד "גזירת הגיוס" בנוגע למספרים. קרלין מוערכת בכ-2500 משפחות וסלונים 1500 משפחות.

יש לציין שבעקבות כך ישנם המתבטאים כנגד השקפת החסידות במילים חריפות מאוד, כותב השורות שמע מספר ביטוים מאברכים ליטאים שאינן מוגדרים "קנאים" כגון "גם בעבר היו גדולים בירושלים שלא זיהו את כוונתו הזדוניות של יחיאל מיכל פינס" ובמקרים קיצונים יותר "גם לראשי ההשכלה היה זקן ארוך" ו-"תוך כמה שנים לא ישאר מהם שומר שבת אחד".

בסיום הסקירה יש לציין כי האדמו"ר אינו מתבטא מאומה בבחירות ואף לא חותם להצביע למפלגות החרדיות, אך דעותיו ימניות, וידוע שהוא התנגד לתכנית ההתנתקות.

ישראל שפירא הינו מרצה ומדריך טיולים מוסמך, המתמחה בהיסטוריה תורנית של ארץ ישראל
להזמנות ומידע נוסף 7115039@GMAIL.COM

רוצים לקבל את הפינות לפני כולם?
הצטרפו לקבוצת הווצאפ (סגורה לחפירות), וקבלו כל בוקר מידע תורני היסטורי מרתק!
https://chat.whatsapp.com/Hf6ToR62di36qaJmEJlRtL

הפוסט החסידות שעלתה פעמיים לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-קו 400.

רבים העירו כי מדובר בתפנית דרמטית מגישתו של הרב שך, תלמידו של הגרי"ז מבריסק הקנאי, הסובר שאין להתגורר מחוץ לקויי 67 מפחד "התגרות באומות העולם". עד כי הטענה הליטאית היא שזו הסיבה שהעיר עמנואל לא הצליחה, ולכן גם לקח לעיר ביתר עילית שנים רבות להתאכלס בליטאים, אשר עד היום הינם במיעוט ביחס לרוב החסידי והספרדי.

גם על העיר הליטאית הגדולה בעולם – "מודיעין עילית". מסופר שהיזמים עבדו על הרב שך, והציגו לו מפות מזויפות לפיהם העיר היא בתוך הקו הירוק, מהחשש שהרב שך יפסול להם את העסקה. ולהבנת חומרת הדברים, מסופר על נתי גרוסמן עורך עיתון הפלס (יתד נאמן לשעבר..), שלמרות שקנה לביתו וחתנו דירה בקריית ספר, הרי הוא לא נכנס לשם לעולם בתור מחאה על כך ששיקרו על הרב שך!

ולכן פלא פלאות שבימינו מצהירים בדגל התורה על מדיניות "ארץ ישראל השלמה" בעוד הרב שך הכניס השקפות אחרות לגמרי. נציין אף כי בכל הכתבות שנכתבו בעיתון יתד נאמן על יזמי העיר מודיעין עילית, נכתב על "הקמת מקום תורה"! מילה וחצי מילה לא נאמרה על מצות ישוב ארץ ישראל והפרחת השממה בהרי השומרון.

בפועל הצהרה זו אירעה מאחר שיהדות התורה סגרה דיל פוליטי עם קהילות חרדליות על הצבעה לטובת המפלגה, ובתמורה דרשו החרדלים שיחתמו להם על שמירת אמונים לארץ ישראל השלמה.

במאמר שלפניכם נסקור את השינוי האמור, ונשאל את עצמינו, האם הוא ארע מפני "קולות למפלגה", (שגם זה חשוב מאוד מפני התקציבים לעולם התורה..) או שהשינוי הוא בס"ה חזרה להשקפות שהיו מצוים במגזר החרדי לפני עידן השקפתו של מרן הגארמ"מ שך זי"ע.

חשוב לציין שח"כ גפני אמר בראיון לתקשורת שהמפלגה לא משנה מגישתו של הרב שך, אלא סך הכל ממשיכה את השקפתו שלא למרוד באומות העולם – אמריקה, והיום אמריקה של טראמפ היא משהו אחר לגמרי. אומנם בקלות נפרוך את דבריו, שהרי הגר"ח ענה לפינדרוס ששאלו "האם במקרה של לחץ אמריקני, יש חשש שיהדות התורה תתמוך בוויתור על שטחי ארץ ישראל"? והשיב "תגיד להם שהערבים יוותרו" וכשנשאל שוב "המפלגה תסכים לוויתורים על שטחים ביהודה ושומרון"? ענה "לא!" הרי כאן הגר"ח אמר שלא נישמע ללחץ האמריקני.. והדרא קושיה לדוכתא.

עמדתם המדינית של גדולי ישראל בדורות עברו

להלן נביא סיפורים על גדולי ישראל בדורות עברו שתמכו בחזון ארץ ישראל השלמה, למרות שגם בימיהם היה איסור "התגרות באומות" וכו'.

מרן המשגיח רבי יחזקאל לוינשטין סבר שצריך להזכיר פעמיים ביום את ניסי ששת הימים כמו על יציאת מצרים, שהרי מאז יציאת מצרים לא נעשו ניסים כמו גדולים לעם ישראל! מספר הרב בראנד (תלמיד ישיבת פונביז') שלאחר פטירתו של הרב לווינשטין הרב שך שינה, ואמר בשמועס' בישיבה את גישתו של האדמו"ר מסאטמר שהשטן הוא שניצח את הערבים!

אומנם הרב שך לא "אסר" על תלמידיו ללכת לכותל כמו האדמו"ר מסאטמר. אך הוא אמר בהיכל הישיבה "הכותל הוא הסטנדר!". יש לציין שידוע שהרב שך היה לכל היותר פעם אחת בחייו בכותל המערבי. והלך בדרכו של החזון איש שגם לא עלה לירושלים וענה לרבני ירושלים שאמרו לו שיבוא להתפלל בשריד בית המקדש "אני מחכה שיבנו ד' כתלים".

הגר"ז סורוצקין כותב בספרו "אוזנים לתורה":

"והנה באים הקיבוץ גליות בזעיר אנפין, בשנים האחרונות בנין הארץ ומדינת ישראל"

האמת היא שגישת "ארץ ישראל השלמה" היא לא נחלתו של רבי יחזקאל לווינשטין בלבד. בפרשת שופטים תשע"ט הביא העיתון יתד נאמן כתבה על ישיבת סלבודקא. בה הביאו את מכתבו של מרן הגאון רבי משה מרדכי אפשטין שתמך בעלייה לארץ ישראל, נביא ציטוטים מהעיתון:

"עלייתה של ישיבת כנסת ישראל- סלבודקא לארץ ישראל, היה אחת מתחנות הדרכים של ההתישבות החרדית בארץ הקודש. היתה בכך כוונת מכוון, וכך כתב מרן הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין לגיסו רבי צבי פסח פרנק על המחשבה לעלות לארץ הקודש "כי אסור להשאיר את מפעל ההתיישבות לציונים.  ברור לנו כי בנין הארץ תלוי אך בקיום לימוד התורה, ורק אם ה' יבנה בית יהיה בנוי, ולדאבון לבנו בונים אלה שבניינם ורוחם הוא הרס לבניין הארץ.  ועל כן לדעתי החובה לשתול עתה ארזי התורה בכרם ישראל להרבות ולהגדיל רוח וכבוד התורה בעיר הקודש ועל כן מה מאושר הייתי לו זכיתי שיהיה חלקי בין המרבים בנים בונים בארצנו הקדושה"

אפילו גדול מתנגדי התנועה הציונית, מרן הגרי"ח זוננפלד סבר שגאולת ישראל היא יישוב יהודים בא"י! ולאחר מסע הרבנים על המושבות החקלאות הפורחות בארץ ישראל, כתב "אתחלתא דגאולה!". על ישוב העיר חברון ע"י יהודים כתב הרב זוננפלד "וכמעט ראוי לקרותה: "אתחלתא דגאולה", לעשות העיר הקדושה הלז למקום תורה ועבודה כראוי!!

בתאריך – כ' שבט תר"צ לאחר פרעות תרפ"ט כאשר חברון היהודית ננטשה, שלח הרי"ח זוננפלד מכתב למעמד האזכרה בבית הכנסת ישורון בירושלים שבו הוא כותב

"אני קורא להתגייס להשבת הישוב היהודי בחברון.. מחויבים אנו, ומחויבת כל העם הקדוש, להתאמץ בכל מסירות הנפש, ובכל ההתאמצויות האפשריות, לשוב ולהיבנות את הישוב הנעלה הזה, של עיר האבות זי"ע, ועיר הראשונה למלכות דוד"

נזכיר שכל זאת כתב הרי"ח לאחר פרעות תרפ"ט שנרצחו ונטבחו עשרות יהודים בחברון, וכאשר בימינו תלמידי הרב שך, לא גרים בחברון מחשש "התגרות באומות" הרי שהרי"ח זוננפלד לא חשש לזה כלל!

גם החסידים בתקופתם אחזו "מרעיון ארץ ישראל השלמה" ומסופר על כ"ק אדמו"ר מגור בעל "האמרי אמת", שאת דעתו אנו למדים ממכתב ר' יצחק גרשטנקורן ראש עירית בני ברק הראשון ומיוזמי העיר, בתאריך כ"ז סיון בשנת תרצ"א (1931) הוא כותב לידידו ר' ישראל זיסל דבורץ מנהל הבנק בחברון וממנהלי הישיבה סלבודקא, (שעזר לו בהלואות ליסוד העיר בני ברק.)

הוא שופך את צקון ליבו בפניו, שרבים מראשי הישיבות שואלים אותו "מה העבודה זאת לך? ליסד מושבה עם בנק, בית חרושת ופרדסים זה הוא ענין בשביל הציונים, ועלינו להרביץ תורה ולהאדירה. השאלה הראשונה מסוג זה נשאלתי מאת האדמו"ר מגור שליט"א בשנת תרפ"א כשהצעתי לפניו את התכנית שלי בדבר התייסדות בני ברק.

והשבתי לו אז, "הלא אדוני האדמו"ר היה בארץ ישראל ובטח שמע בלילות בשעה 12 איך שהפעמונים מצלצלים במסגדים של המוסלמים וקוראים לתפילה, בה בשעה שצדיקי ארץ יושבים על האדמה ובוכים על החורבן,- והנה המלחמה בין המקוננים על גלות השכינה ובין להבדיל הטומאה נמשכת כבר מאות בשנים עד שהסטרא אחרא התיאשה בניצחון, והנה מצאה לה דרך אחרת- לערוך מלחמת אחים בהביאה לא"י הקדושה יהודים מחריבים ומהרסים ואיך נראה כבלע הקודש ונשתוק?

ראיתי מימי חלדי, שכל כוחם של החופשים הוא בזה, שהם מבטלים אותנו מהקיום בעולם הזה באמרם שאילי הכסף ובעלי מעשה הם רק במחניהם ואנחנו הם הבטלנים?! ובכן אמרתי נבוא ונקדם את השם בדרכיהם הם, נבנה הארץ על טהרת הקודש, ובשבוע שכבשו גם בימי יהושע בטלו את התורה עד שבא המלאך והזכיר להם עתה באתי, האדמו"ר שליט"א מגור הכיר בטענותי שהם מקירות ליבי והבטיח לי עזרתו, ותיכף שילם לי 10 לירות במזומן בעד חלקת אדמה בבני ברק.

כן יקירי הרב! אני אומר לו עתה, אין לחשוב מה שיהיה אחרי שנה שנתיים, אז יכירו בעבודתינו, ואם לא! אם היחידים לא יכירו לנו תודה, אז המלך המשיח הוא יושב וכותב את המעשים טובים שאדם עושה בעולם הזה!..

על גישת הרי"ח בנוגע להתגרות באומות, מסופר שבימים הכי מסוכנים במהלך פרעות תרפ"ט הוא התעקש ללכת בשער שכם כדי להוכיח "בעלות על ארץ ישראל!" דברים כאלה אנו רואים היום רק אצל "נוער הגבעות" שעד לפני זמן מה כינו אותם בעיתונות החרדית "מתגרים באומות!"

מכלול דברים אלו מגישתם של רמ"מ אפשטיין, אדמו"ר מגור, הרב אברמסקי על בנייתה של ארץ ישראל, וכי אסור לנו להשאיר את ארץ ישראל לחילונים! מעולם לא באו לידי ביטוי בהלך ההשקפה של "דגל התורה", אשר בכל מה שהיה בו "נגיעה" של ציונות הביאו את גישתו של הרב שך שינק מרבו הגרי"ז מבריסק את ההשקפה הקנאית באומרו "כולנו סאטמרים!"

מכל אלו ועוד רבים הדוגמאות להסיק, שמפלגת דגל התורה לא שינתה מהשקפתו של הרב שך מצרכים פוליטים בלבד, אלא מדובר בחזרה למדיניות המתבססת על דעת גדולי ומאורי הדור בדורות שעברו, מרנן הגרי"ח זוננפלד, הגרמ"מ אפשטיין, הגר"י אברמסקי, הגר"י לווינשטיין, ושאר גדולי ומאורי הדור שקולם לא נשמע בשנים האחרונות.

הכותב הינו בן תורה ממצביעי דגל התורה, החפץ בעילום שמו.

הפוסט בעניין עמדתה המדינית של דגל התורה הופיע לראשונה ב-קו 400.