נוסף על אלה, רוב הנציגים הדיפלומטיים המייצגים בישראל וברשות הפלסטינית את רוב מדינות העולם מודים אף הם, בשקט, כי אוסלו אכן מת. נדמה שחסידי אוסלו היחידים הדבקים במצג השווא של מיתוס הסכמי אוסלו ותהליך השלום הם בעלי האינטרסים, הפוליטיים והכלכליים.

רוב הישראלים והפלסטינים גם מודים שמנהיגיהם – נתניהו ועבאס – אינם מסוגלים להגיע להסכם שלום או אף לנהל משא ומתן. הרוב המוחלט של הפלסטינים רוצים שעבאס יסתלק ושייערכו בחירות דמוקרטיות חדשות. אך אין פלסטיני היודע כיצד לשים קץ למחלוקת ההרסנית בין פת״ח ולבין חמאס ולהביא לאיחוד בבית הפוליטי הפלסטיני.

לפלסטינים גם חסר מנהיג מועדף ומקובל להחלפת עבאס אחרי הסתלקותו. הישראלים יודעים כי נתניהו לא יביא שלום עם הפלסטינים, וגם שדבר זה נכון באשר לכל מנהיג חלופי כעת בישראל.

עבור הישראלים, כבר שנים רבות, הסוגייה הפלסטינית נעדרת מהאג'נדה הציבורית. עבור הפלסטינים סוגיית השלום וסיום הכיבוש מעולם לא נראתה רחוקה יותר ממציאות חייהם היום-יומית, בייחוד כעת כאשר פעמי סיפוח מתקרבים מעבר לפינה.

בשיחותיי בשלושת השבועות האחרונים הוצגו לפניי שמונה מודלים מפורטים של פדרציות וקונפדרציות ישראליות-פלסטיניות, ועוד מודל מפורט אחד בשלבי התהוות וגיבוש. מעניין כי לכל המודלים יש תומכים בשני הצדדים וגם מאלה המציגים את עצמם כימין וכשמאל, כולל מתנחלים ואוהדי מחנה השלום.

כל המודלים פותחו בידי ישראלים ופלסטינים, מהם בידי ישראלים ופלסטינים ביחד ואחרים בידי ישראלים ופלסטינים לחוד. כולם שותפים להכרה כי פרדיגמת ההפרדה של אוסלו ("הם שם ואנחנו כאן, וגדרות וחומות בינינו") כבר אינה בת תוקף. כל המודלים שהוצגו לי מכירים בחשיבות של שלמות הארץ שבין הים לנהר – בעיני שני העמים.

מקצת המודלים מדגישים את הערך החשוב של הגדרה לאומית-אתנית-דתית עצמית, ואחרים ממעיטים בערך זה. אלו הממעיטים בחשיבות הזהות האתנית-לאומית-דתית של המדינה הציגו זהות על-לאומית (supra-national) אשר עשויה להתפתח בעתיד.

אחדים מהמודלים אינם מקנים חשיבות לסוגיית הביטחון האישי מתוך סברה (נאיבית לדעתי) שהיא תתייתר היות שמימוש החזון שלהם יביא לשלום אמת בין ישראל לבין הפלסטינים ואף מעבר לזה לכלל האזור.

בכמה מודלים עקרון השוויון לכל מי שחי בשטח שבין הים לנהר ניצב במרכז כאלמנט החשוב ביותר בהבטחת קיומו של שלום אמת. כל המודלים מנסים להבטיח זכות תנועה חופשית, ככל האפשר, ככל הנראה כתגובה למגבלות הרבות הקיימות היום, במיוחד עבור פלסטינים, אף שגם לישראלים יש כמה מגבלות על תנועתם החופשית.

בכל המודלים מובעת שאיפה שבעתיד תתאפשר תנועה חופשית בכל הארץ לכל תושביה. מודלים אחדים מנסים למחוק גבולות, ואילו אחרים עומדים על ההכרח שבהתוויית גבולות ברורים. יש מודלים המנסים להגדיר מכסות ומגבלות על גודלה של אחת הקהילות (יהודית או פלסטינית) אשר תחיה ביחד עם הקהילה האחרת, אולם כל המודלים מקבלים את העיקרון שבתוך כל מדינה, מחוז, נפה, וכד׳ יוכל לחיות מיעוט של הקהילה השנייה.

כמה מהמודלים הפדרליים רואים את מדינת העל בעלת זהות מובהקת של אחד הצדדים – ישראלית או פלסטינית – עד כדי שמירה על השם ישראל או פלסטין.

כל תומכי מודל זה או אחר סבורים כי המודל שלהם נותן מענה לצרכים הבסיסיים החשובים של שני העמים. ישנם אלו הסבורים כי מודל קונפדרטיבי עדיף מכיוון שהוא שומר על פרדיגמת שתי המדינות, אשר בעצם קיימת מאז 1937, כזה שיאפשר לבני שני העמים לחיות היכן שהם רוצים במגבלת מכסות ובהתבסס על הבדלת מעמד של תושב ממעמד של אזרח. במודל כזה ניתן יהיה לכולם להצביע בבחירות הלאומיות במדינה שבה הם אזרחים גם אם הם חיים במדינה השנייה.

רבים מתומכי הקונפדרציה דיברו על הצורך לשמור בכל אחת מהמדינות על רוב ברור של זהות אחת באמצעות מכסות על הגירה, אך בה בעת לשמור על העיקרון של זכות השיבה לפליטים פלסטינים ועל המשך קיום חוק השבות עבור יהודים.

תומכי המודל של פדרציה הדגישו את ההכרח שתהיה חוקה אשר תבטיח שוויון מלא לכול אך תאפשר לשמור על זהויות נבדלות בתוך חוקי המדינות-מחוזות-נפות-וכד׳ של הפדרציה על כל חלקיה. כל המודלים מנסים להתמודד עם ארבעת האלמנטים של הסכסוך: שוויון (או חוסר שוויון), זהות, טריטוריה, וביטחון.

ברור כי הניסיון להמציא מודל או עקרונות יסוד, אשר שואפים להביא לקץ הסכסוך ולסיום השליטה הישראלית על העם הפלסטיני, הוא דבר שנראה היום כל כך תלוש מהמציאות וקשה ביותר לממשו. אולם חשוב לזכור ולהזכיר כי האירועים הדרמטיים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, כמו נפילת חומת ברלין והתפרקות ברית המועצות, סיום האפרטהייד בדרום אפריקה, רצח העם ברואנדה ובנייתה מחדש, היו בלתי צפויים לחלוטין והמומחים נכשלו לגמרי בחיזויים. שינוי דרמטי ומשמעותי יכול לקרות מהר מאוד, ובדרך כלל המומחים אינם מסוגלים לנבא אותם.

דרכי להסתכל קדימה היא להזניק תהליך שבו מספר רב של ישראלים ופלסטינים מכל הקשתות הפוליטיות משני הצדדים יעסקו בפיתוח מודלים לעתיד שלנו אחרי מות אוסלו. את מקצת העבודה ניתן לעשות באופן חד-לאומי, אך החשיבה החשובה והקריטית ביותר צריכה להיעשות ביחד. ככל שהשונות בקרב המשתתפים בתהליך תהיה גדולה יותר, כך התוצאות יהיו משמעותיות ותקפות יותר לכולנו.

המחבר הוא יזם חברתי ופוליטי, אשר הקדיש את חייו למדינת ישראל ולשלום בין ישראל לבין שכניה. ספרו האחרון of Peace in Israel and Palestine In Pursuit יצא לאור באוניברסיטת  Vanderbilt שבארה״ב, ועתיד לצאת לאור בערבית בירדן ובלבנון

הפוסט אוסלו מת, מה הלאה? הנה רעיונות שמתנחלים ופעילי שלום מגלגלים ביניהם הופיע לראשונה ב-קו 400.