הייתי בחור ישיבה צעיר. המזרון בפאתי בית המדרש קרץ לי. נשכבתי עליו לרגע, והבושות שספגתי מאוחר יותר בפני כולם - צרובות בי עד היום

ושם בתוככי ביתם הקדוש, הישן והנושן. כמו כוחם איננו נדוש, ניצתים בן רגע, ככבשן • שיר אהבה לבני התורה