רֶגַע הַחִפָּזוֹן, הַיְּצִיאָה לְחֵרוּת

הַבְזֵק עַיֵּן ,עָלוּם בַּלָּהוֹת

גָּלוֹת וּגְאֻלָּה אַחְיוֹת תְּאוֹמוֹת

זוֹ לְזוֹ כְּשֶׁאֵינָן קַיָּמוֹת, מַשְׁלִימוֹת

וּבַעֵת דִּשְׁדּוּשׁ מִכָּאן לְשֵׁם

מִישׁ לְאֵין לְלֹא כַּוָּן מְסֻיָּם

זוֹהֵר עוֹלָמִי שם מֻצְפָּן

הוּא הָאֵין/הֲיֵשׁ שֶׁל הַזְּמַן

עַל סַף טִשְׁטוּשׁ ,מְעֻרְפָּל

שְׁבִיל סָפוּן חוֹשךְ, מְבֹהָל

אוֹר וְחוֹשךְ מַחֲלִיפִים עֲמָדוֹת

עַם סְגֻלָּה מְלַוִּים הֵם דּוֹרוֹת

נֶעְלָם מֵעִם תָּשׁוּשׁ, ארְבַּע חֲמִישִׁיּוֹת

אל חֲזֹר, מ"ט שעָרי נְגִיעוֹת

בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ קַל נוֹרָאוֹת

פּוֹסֵחַ בָּתִּים פּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת

בְּאֶרֶץ מְיַצְּרִים, הַיְּשׁוּעָה תִּצְמַח

טֻמְאָה, חוֹשךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל

כְּבוֹד שָׁמַיִם לָאָרֶץ הֻשְׁלַךְ

קָרְנָה שֶׁל שְׁכִינָה כה מֻשְׁפָּל

רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ לָיְלָה

יוֹם וָלַיְלָה, זְמַנִּים שְׁאולִים

יְרִידָה הִיא לְצוֹרֵךְ עָליהָ

לְמַטָּרָה מוֹבִילָה דָּרַךְ חתַּחְתִּים

גָּלות תְּחִלָּתָהּ שֶׁל גְּאֻלָּה

לֹא כָּל מִדְרוֹן – יִתְרוֹן

אוֹר שם בַּקָּצה, וַעֲדַיִן מִנְהָרָה

עָמַל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ – יִתְרוֹן

למְרוֹת קֹשִׁי עֶצֶב, דִּכָּאוֹן

מֻשְׂכָּל הַבָּא מִן הַטִּפְּשׁוֹת

שִׂמְחָתוֹ שֶׁל מְתֻסְכָּל, הִתְאוֹשְׁשׁוּת

אחַר משגֶּה, הגְיוֹן יָאֶה לוֹ הַהִשְׁתָּאוּת

הַגְּאֻלָּה צוֹמַחַת מְתַוךְ הַגָּלות

וּכְחָצוֹת, רוח חוֹלֶפֶת מְנַשֶּׁבֶת

לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם צָעִיר

מוֹשִׁיטָה כָּנָף תּוֹמֶכֶת

לָבוֹא אוֹר חַדֵּשׁ, בָּהִיר

אוֹר שֶׁהוּא בְּרִיאָה נִבְדֶּלֶת

שׁוֹפֵךְ חֲמָתְךָ, פּוֹתְחִים דֶּלֶת

וְרוּחַ אמונה נִכְנֶסֶת

עֲנֵוִים עֲנֵוִים, זְעָקָה צוֹעֶקֶת

תְּאיּר כְּאוֹר יוֹם חֲשֵׁכַת לַיְלָה

בין שִׁבְרִי סִמְטָאוֹת לְמוּדֵי אגְדָה

נִטְפִי הוֹד קְדוּמִים שֶׁל יִרְאֶה

קָרְבָּן פֶּסַח הועלָה בָּעִיר שֶׁל מַעֲלֶה

וְשיּרְתָּ לווים נִגְּנָה הַלּוּלֵי-ה

וּלְשָׁנִים אֲחֵרוֹת עֵת גָּלוּת

לְשָׁנָה הַבָּאָה נִגְּנוּ בְּקוֹל צְרִידוֹת

בְּכִי עַל גַּעְגּוּעַ הִשְׁתּוֹקְקוּת

רב עֲקִיבָא שוחק, זוֹהִי שְׁלֵמוּת

וְיוֹם אֶחָד בִּקָרוֹב מַמָּשׁ

נִשַּׁמותִּינוּ יִתְעוֹרְרוּ מחדש

עֵת יָאִיר אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה

תאיר כְּאוֹר יוֹם חֲשֵׁכַת לַיְלָה

סַדֵּר גְּאֻלָּה עֲתִידָה יְכוֹנֵן

הפוסט לא יום – לא לילה, לא מדרון – לא מנהרה הופיע לראשונה ב-קו 400.

המצב המיוחד שנקלענו לתוכו, מייצר הזדמנויות ורעיונות חדשים ומעניינים. אחת מהם זו היוזמה לשלב קולות ולשיר יחד מחלונות הבתים והמרפסות את תפילת ההלל.

"זו יוזמה פרטית, ולכן היא עם פוטנציאל ציבורי עצום", מספר לנו דוד בן ארזה, ממארגני היוזמה. "מעבר לשירת ההלל המיוחדת ללילה הזה מכל לילות השנה, המטרה היא שאף אדם לא ירגיש בודד ומנוכר בלילה הזה. לא פשוט לחגוג את הסדר לבד, וזהו ניסיון להוסיף אור ללילה הזה".

דוד מבקש מכם: "פשוט שתפו את חבריכם ותאמו עם השכנים את הובלת השירה, אבל העיקר שיוכלו לשמוע את קולנו גם בחדרים חשוכים ובודדים. נצא למרפסות ונשיר בחלונות הבתים בקול רם ובשמחה, אני בטוח שזה יהיה בלתי נשכח".

אם יש תובנה שעולה ממשבר הקורונה, היא שכולנו רקמה אנושית אחת. גם כאן, אם כל אדם ישתף את הרעיון עם שלושה אנשים, שיעבירו לשלושה נוספים, בתוך שעות היוזמה תוכל להגיע לעשרות ומאות אלפים.

"אם אדם מתאם עם שלושה משכניו והם שרים יחד, בתוך דקות מתווספים עשרות אנשים ל'מעגל ההדבקה' החיובי הזה ומאירים את הלילה יחד", אומר דוד.

לסיום, הוא מציין כי "בגמרא מתוארת עוצמת השירה בירושלים הקדומה עד ש'פקע הגג' – ביטוי מפעים לאווירה הגדולה הזו שהייתה שם. יש לנו אפשרות לעשות זאת בכל הארץ, אצל כל העם. העם זקוק לשמחה ולאורה, ולאמירת הלל ותודה על כל מה שיש לו. זה פשוט תלוי במוטיבציה שלנו, חבל שנשקע לריקנות מהמצב הקשה הזה. אנחנו אלופים בלהאיר את החושך. בואו נשתף את השכנים והחברים ונעשה זאת יחד".

לעמוד האירוע:

https://www.facebook.com/events/214091769851351/

הפוסט יוזמה מדבקת: בליל הסדר שרים 'הלל' מהמרפסות הופיע לראשונה ב-קו 400.