עבור מרבית הציבור החרדי אין שום התלבטות. הם כבר יודעים כי כאשר הם עומדים מאחורי הפרגוד הם מכוונים ל"ככל אשר יורוך" וכל אחד מצביע בהתאם להוראות רבותיו. הדברים היו כה פשוטים עד לפני מספר שנים.

בשנים האחרונות, רוחות חדשות נושבות בתוך המגזר והחלו להישמע קולות נוספים. חלק מהציבור החרדי או ליתר דיוק 'בעלי הבתים', אלו שתורתם לא אומנותם ועובדים לפרנסתם, החלו להלין כי המפלגות החרדיות דואגות רק ללומדי התורה. נשמעו גם קולות של נשים חרדיות אשר הלינו כי המפלגות החרדיות מדירות נשים. נשות ארגון 'לא נבחרות לא בוחרות' הביעו מחאתן בכל דרך אפשרית והבהירו כי כל זמן שלא תשולבנה נשים חרדיות במפלגות החרדיות – הן לא תצבענה לסיעות החרדיות.

בשנים האחרונות נראה כי קיימת הפנמה מסוימת בסיעות החרדיות והם משקיעים משאבים רבים כדי להגיע לליבם של החרדים העובדים. כך ניתן לראות כי מנותבים משאבים לטובת פרסומות באתרי האינטרנט וברשתות החברתיות, על מנת לשמר את קהל הבוחרים ואף להגדילו. נראה שהסיעות החרדיות עברו סוג של אבולוציה, והן מבינות את החשיבות של הרשתות החברתיות והאינטרנט, דבר אשר בשנים עברו לא היה עולה על דל מחשבתם.

יחד עם זאת נשאלת השאלה, מדוע המפלגות החרדיות, על אף שהתקדמו ואף שינו גישה, בכל הקשור לייצוג נשים נותרו הם כבעבר מסרבים בכל תוקף להכניס ולצרף נשים, ראויות ככל שיהיו?

לפני מספר שנים נראה היה כי חלה איזה שהיא הפנמה בכל מה שקשור לשילוב נשים  ואף הוקמה 'מועצת החכמות' שתפקידה היה לייעץ למפלגת ש"ס בכל הקשור בענייני נשים. בדיעבד הסתבר כי מועצת החכמות הייתה סוג של פיקציה אשר נועדה לייצר מסך עשן באשר לכוונות האמיתיות של המפלגה בכל הקשור לשילוב נשים ברשימה.

משהסלים השיח בעניין והמפלגות החרדיות נדרשו ליתן תשובות מדוע לא תשולבנה נשים ברשימותיהם, טענו ראשי המפלגות החרדיות כי נשים חרדיות לא מעוניינות להיות חברות כנסת. לאחר שטענה זו התפוגגה – עם הודעתן של מספר לא מבוטל של נשים חרדיות אשר הצהירו קבל עם ועולם כי ברצונן לשמש כחברות כנסת ולהיות שליחות ציבור נאמנות – באו ראשי המפלגות וטענו כי רוח ההלכה אינה נוחה מכך.

לשאלה הלכתית זו תשובות רבות. יש רבנים הסבורים כי תפקידה של האישה להיות בביתה לגדל את ילדיה ואף סבורים כי נשיאה בתפקידים ציבוריים אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מבת ישראל קדושה לעניין צניעות. מאידך יש רבנים אחרים שסבורים כי אין מניעה הלכתית והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שמרבית הנשים החרדיות נדרשות לצאת ולפרנס את בעליהם השוקדים על תלמודם.

הם אף הוסיפו והבהירו כי הדברים אינם עומדים בסתירה לדברי הרמב"ם שום תשים עליך מלך – מלך ולא מלכה, שכן עסקינן בתפקיד ציבורי, וח"כ משמש כשליח ציבור אשר כל תפקידו לשרת את הציבור ולא למלוך עליו. אך מאמר זה אינו מאמר הלכתי ונראה כי בכל הקשור להלכה ישנם צדדים לכאן ולכאן וכל אחד ינהג על פי מנהג רבותיו, כך שנראה שהפערים הקיימים הם בעיקר השקפתיים.

כיום אנו עדים למציאות בה נשים חרדיות מתמודדות ואף במפלגות אחרות הרחוקות מלהיות חרדיות. הדוגמה הבולטת ביותר היא חברת הכנסת עומר ינקלביץ' אשר משתמשת בכישוריה וכוחותיה האלקטורליים כדי להביא מצביעים אשר יתנו את קולם למפלגת 'כחול לבן'.

ואני שואלת: לא חבל?

בנסיבות הקיימות, לא ניתן להתעלם כי יש צורך אמיתי בשילוב נשים חרדיות בכנסת. הצורך שעולה מן השטח אינו מפחית מעבודתם המסורה של חברי הכנסת החרדים אשר דואגים לעולם התורה ולאינטרסים של לומדי התורה, אך ללומדי התורה יש גם נשים, שגם להן צריך לדאוג.

אין ספק שנושאים רבים אשר אף הם ברומו של עולם – כגון בריאות האישה החרדית, תעסוקת נשים חרדיות, יציאת נשים חרדיות לאקדמיה, שוויון בשכר ועוד – ימולאו בצורה טובה יותר על ידי נשים.

הפוסט עם האינטרנט השלמתם, עכשיו הגיעו הזמן שתכירו בנו – הנשים הופיע לראשונה ב-קו 400.

נתניהו יצא ל'בליץ' ראיונות בתקשורת, המריץ את תומכיו לקלפיות ופתח צ'טבוט עם מצביעים; בכירי 'כחול לבן' יצאו לחופי הים, להוציא את הציבור משאננות; והמפלגות החרדיות התמקדו בסכנה הרוחנית הטמונה בהקמת ממשלת שמאל, העלולה לפגוע בצביון היהודי ומסורת ישראל.

לאורך כל מערכת הבחירות, בדומה לקודמותיה, ביהדות התורה השתמשו בסלוגנים הקלישאתיים דוגמת 'ועשית ככל אשר יורוך' וכדו', כשבצוות ההיגוי של 'דגל התורה' בחרו להבליט את גדולי ישראל מרנן הגר"ח קנייבסקי והגרי"ג אדלשטיין ולהציבם בחזית הקמפיין, על שלטי חוצות וכדו'.

האסטרטגיה, כך נראה, הייתה להחזיר 'בנים אבודים' הביתה, את אלו שאוהבים לכנות ברחוב החרדי 'בעלי החולצות הכחולות'. ואכן, בשילוב קמפיין השיסוי של 'ישראל ביתנו' ומפלגות נוספות נגד הציבור החרדי, הקמפיין הממוקד שהחדיר תחושת שייכות בקרב רבים, הביא בסופו של יום לתוצאות מרשימות.

אך עד כמה השפיעה דמותם של גדולי ישראל על בעלי זכות הבחירה? לפי הסיפור הבא נראה כי לעולם לא נוכל לדעת. אחזור למקרה שאחי היה עד לו – והוא מספר לי כך:

"אני משקיף כאן באחד הקלפיות בפתח תקוה. בין המצביעים שהגיעו לממש את זכות בחירתם, הייתה נערה חילונית שהגיעה להצביע יחד עם אביה בפעם הראשונה.

"וועדת הקלפי ביצעה את ההליך הקבוע. המזכיר ביקש ממנה תעודה מזהה ולאחר שזוהתה באופן ברור קיבלה לידיה מעטפה, במטרה לתחוב בתוכה את פתק המפלגה לה היא חפצה לתת את קולה.

"רגע לפני שניגשה אל מאחורי הפרגוד, שאלה את אביה מעט בקול האם 'האות של יהדות התורה זה ג'?' הוא ענה לה 'כן' והוסיף: 'רק שימי לב שאת באמת שמה את הפתק הזה'. היינו בשוק כל חברי הקלפי, המזכיר והיו"ר מטעם רשימת 'כחול לבן', חברי הוועדה והמשקיפים וגם מפקח מטעם וועדת הבחירות, שנוכח שם בדיוק באותו הזמן.

"היא ניגשה אל הכוורת שמאחורי הפרגוד ולאחר מכן שלשלה את המעטפה לקלפי שמולנו, ואנו נשארנו פעורי פה. מזכיר הקלפי לא התאפק, אזר אומץ ושאל: 'הצבעת ג?', היא ענתה שכן והוסיפה: 'למה לא? לא רק אני, גם כל המשפחה שלי הצביע כך. למה שנוותר על ברכה מהרב קנייבסקי?', תוך שציינה בדבריה כי משפחתה ליכודניקית, אך היה קשה להם לוותר על הברכה".

"סיפור יפה", ניסיתי לקפל את ההתרחשות הזו לצמד מילים אלו, אך כאן לא תם הסיפור. אחי הוסיף לשתף אותי בתחושותיו ואמר: "הייתי בהלם, חשבתי ששם זה נגמר, אבל אז מפקח הבחירות שעמד בסמיכות אליי, עם כיפה סרוגה קטנה לראשו, סינן לי בשקט: 'תראה מה הרב קנייבסקי יכול לעשות, גם אני הכנסתי ג' בקלפי'".

אל מול תמימות טהורה שכזו, כשחלקים מאתנו פוזלים ימינה ושמאלה ושוקלים לתת את תמיכתם למפלגות טרנדיות כאלו ואחרות, כדאי לזכור מה הוא הדבר החשוב יותר ולחשב מסלול מחדש. בהשאלה מאותה נערה אפשר לסכם זאת כך: תהיו ליכודניקים, תצביעו ג'.

הפוסט אם ר' חיים טוב לנערה חילונית, גם אתם יכולים הופיע לראשונה ב-קו 400.