בתוך עמי ומשפחתי אני יושבת. יש לי אחיינים בחיידר – זה לא מרגיע.

אם בזמנים כתיקונם ניתן לפטור אותנו כחרדים שמנהלים אוטונומיה בתוך החומות שהקפנו בהן את עצמנו, כעת האמירה צריכה להיאמר: במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב.

במקום שהרב נוהג באופן שמסכן את שלום הציבור – ולא משנה בכלל אם יש ציבורים נוספים שכלולים בחטא הזה – אסור לשתוק ולהמתין, אלא צריך להזדרז ולהתריע על כך, על מנת למנוע את הסכנה ולעצור אותה מוקדם ככל האפשר.

האמירה הזו לקוחה מהגמרא בהקשר של פנחס הכהן, שפגע בזמרי בן סלוא ובכזבי בת צור ולא המתין למשה רבנו, וכך אומר הרמב"ם: "להפריש מן האיסור – אפילו בפני רבו מותר להורות. כיצד? כגון שראה אדם עושה דבר האסור, מפני שלא ידע באיסורו או מפני רשעו, יש לו להפרישו ולומר לו: דבר זה אסור, ואפילו בפני רבו, ואף על פי שלא נתן לו רבו רשות, שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב".

גם אם יתברר למפרע שהסכנה איננה גדולה כפי שהממשלה ומשרד הבריאות חוששים, ובצדק, אין שום סיבה שאנרגיה שצריכה להיות מופנית לטיפול במשבר, תופנה לדיונים דיפלומטיים עם מנהיגות שפורשת מן הציבור בשעת משבר.

כל היכולת שלנו להתגבר על המחלה ולמנוע אסונות כבדים בנפש; כל הבסיס לניהול המשבר, מתבססים על ערבות הדדית בין אדם לחברו ובין ציבור לציבור.

אזרחי ישראל גויסו למבצע הצלת נפשות. עשרות אלפים בבידוד כדי למנוע נזק לאחרים שהם אינם מכירים, תוך חוסר נוחות ואף איבוד פרנסה. אסור לאפשר סדקים בסולידריות הזו. זה בנפשנו.

פסיקה של השולחן ערוך על שעת סכנה ממחישה עד כמה החובה על היחיד כלפי הציבור היא חמורה: "גויים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו נמית את כולכם, לא יתנו אפילו אם כולם בסכנה. ואם יחדוהו ואמרו תנו לנו פלוני, ואם לא נהרג את כולכם, והנאשם חייב מיתה מטעם הממשלה – ימסרוהו (יורה דעה סי' קנ"ז)".

רבנים גדולים, מהרב רובין בהר נוף ועד הרב זילברשטיין בבני ברק, דרך הרבנים הראשיים לאו ויוסף – כולם הצהירו הצהרות ברוח הדברים הללו, ואף הדגישו כי יש לפנות למשטרה במקרים של הפרת בידוד. גם הגר"ח לא מקל ראש בסכנה וביקש לשמור על כללי הבריאות.

עדיף להתמקד בפן הזה של הדברים שלו וחבל שהישיבות ותלמודי התורה ייאלצו להיסגר בצו, במקום להידרש לגודל השעה ולהתוות דרך.

הפוסט כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב הופיע לראשונה ב-קו 400.

בא נתחיל מזה שאני לא חרדית קלאסית, סבבה? לא עומדת בפרמטרים מחמירים, מחרידים – או איך שלא תנסחו את זה – של בית יעקב קלאסי. כשתפגשו אותי ברחוב, לא תגידו זו חרדית 'פר אקסלנס' ואני חיה עם זה בינתיים בשלום.

בבחירות האחרונות למשל (זוכרים לפני אלפיים שנה כזה?) צעדתי בגאווה ושמתי ג' קבל עם ועולם.

התגובות של עוקביי לא איחרו לבא…

את??? מצביעה ג'? איך קרה כדבר הזה? האמת שזה גם הפתיע אותי כי לי זה פשוט.

ר' חיים קנייבסקי טרח לבא לעירנו בכדי לעודד את ההצבעה לנציגים החרדיים, וגם אם לא ממש מתאימה לי ההתנהלות שלהם או לא הייתי סומכת עליהם בעת צרה – עדיין טבעי לי להצביע למקום שאני יודעת שיגן וישמור על עולם התורה, שילדיי מהווים חלק בלתי נפרד ממנו, גם אם החיצוניות מטעה קצת.

עד פה הבנתם?

יופי.

עכשיו בואו נעבור לחלק המעצבן של הפוסט.

היום בבוקר השמעתי ברשתות החברתיות את תחושת הרוגע שלי שהבן שלי נסע לישיבה לעסוק בלימוד תורה, בעקבות צוויו של ר' חיים קנייבסקי אמש.

למה שיתפתי את זה אתם שואלים? אולי כי לא מצאתי בדיחה פופולארית והסרטון התורן שנשלח ברשת לא היה מגניב מספיק, אז העליתי פוסט מקורי לשם שינוי.

אממה, נפתחה נגדי מלחמת עולם, אני לתומי חשבתי שבקבוצות מסתובבים חרדיות וחרדים אך התברר לי שטעיתי ביג טיים. קיתונות של בוז ועלבון שמכוונים לגדול בישראל שלא מביישים גם את הפיד של עיתון הארץ.

הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בפסוקים מהתנ"ך כמגבה צדק ואמת וזלזול מכוון נגד מי שנחשב גדול הדור 'כמעט' ללא עוררין, עוררו בי קבס אמיתי.

לא מבינה, באמת, למה נועדו גדולי התורה אם לא לעתות צרה, בהן דעתם היא היחידה הרלוונטית, כי הראייה שלהם שונה ורחוקה הרבה ממה שנראה לנו?

איך בחור או בחורה שחלב נוזל על שפתיהם מעיזים לשלוח חץ בגדול כזה רק כי דעתו לא ממש מסתדרת עם עולמם הנאור? נשגב מבינתי וכואב.

מודה, אתמול כשהתפרסם דעתם של הגדולים חוויתי אי נוחות ורגשות חצויים, אך לא העזתי לומר משו כי ברור לי שיש כאן משהו שאני לא מבינה.

עכשיו יבואו כל אותם נשמות צודקות שישכנעו אותי כי אין לי עמוד שדרה ואיך זה שאני לא מקשיבה להם בהכל ופתאום כן, ובעצם זה חילול השם וכל הבלה בלה בלה הזה.

כן, זה טוב לי ונח לי לשאול בפרט בענייני חיים ומוות, כשאני הקטנה לא מבינה כלום ממה שקורה ורק חשה שקברניטי המדינה בכאוס מוחלט ובלבול, שזה רק מעצים את תחושת האין אונים.

אז רגע לפני שאתם שוללים לי את ההורות, ונחרדים מכך ששלחתי את בני לחזית (תקנאו), תסתכלו רגע פנימה אל עצמכם, אם לא במקרה אתם חלק מהעדר הזה, שעושה ככל שיורו הליברלים והנאורים, וחושבים שלדעות ישנות מזקנים עבדקנים אין זכות קיום.

מעניין מי אמר "ונשמרתם לנפשותיכם מאד". (הטעות במקור)

היו שלום.

הפוסט אז אני לבושה מודרנית אבל מצייתת לר' חיים בקורונה, יש לכם בעיה? הופיע לראשונה ב-קו 400.

נתניהו יצא ל'בליץ' ראיונות בתקשורת, המריץ את תומכיו לקלפיות ופתח צ'טבוט עם מצביעים; בכירי 'כחול לבן' יצאו לחופי הים, להוציא את הציבור משאננות; והמפלגות החרדיות התמקדו בסכנה הרוחנית הטמונה בהקמת ממשלת שמאל, העלולה לפגוע בצביון היהודי ומסורת ישראל.

לאורך כל מערכת הבחירות, בדומה לקודמותיה, ביהדות התורה השתמשו בסלוגנים הקלישאתיים דוגמת 'ועשית ככל אשר יורוך' וכדו', כשבצוות ההיגוי של 'דגל התורה' בחרו להבליט את גדולי ישראל מרנן הגר"ח קנייבסקי והגרי"ג אדלשטיין ולהציבם בחזית הקמפיין, על שלטי חוצות וכדו'.

האסטרטגיה, כך נראה, הייתה להחזיר 'בנים אבודים' הביתה, את אלו שאוהבים לכנות ברחוב החרדי 'בעלי החולצות הכחולות'. ואכן, בשילוב קמפיין השיסוי של 'ישראל ביתנו' ומפלגות נוספות נגד הציבור החרדי, הקמפיין הממוקד שהחדיר תחושת שייכות בקרב רבים, הביא בסופו של יום לתוצאות מרשימות.

אך עד כמה השפיעה דמותם של גדולי ישראל על בעלי זכות הבחירה? לפי הסיפור הבא נראה כי לעולם לא נוכל לדעת. אחזור למקרה שאחי היה עד לו – והוא מספר לי כך:

"אני משקיף כאן באחד הקלפיות בפתח תקוה. בין המצביעים שהגיעו לממש את זכות בחירתם, הייתה נערה חילונית שהגיעה להצביע יחד עם אביה בפעם הראשונה.

"וועדת הקלפי ביצעה את ההליך הקבוע. המזכיר ביקש ממנה תעודה מזהה ולאחר שזוהתה באופן ברור קיבלה לידיה מעטפה, במטרה לתחוב בתוכה את פתק המפלגה לה היא חפצה לתת את קולה.

"רגע לפני שניגשה אל מאחורי הפרגוד, שאלה את אביה מעט בקול האם 'האות של יהדות התורה זה ג'?' הוא ענה לה 'כן' והוסיף: 'רק שימי לב שאת באמת שמה את הפתק הזה'. היינו בשוק כל חברי הקלפי, המזכיר והיו"ר מטעם רשימת 'כחול לבן', חברי הוועדה והמשקיפים וגם מפקח מטעם וועדת הבחירות, שנוכח שם בדיוק באותו הזמן.

"היא ניגשה אל הכוורת שמאחורי הפרגוד ולאחר מכן שלשלה את המעטפה לקלפי שמולנו, ואנו נשארנו פעורי פה. מזכיר הקלפי לא התאפק, אזר אומץ ושאל: 'הצבעת ג?', היא ענתה שכן והוסיפה: 'למה לא? לא רק אני, גם כל המשפחה שלי הצביע כך. למה שנוותר על ברכה מהרב קנייבסקי?', תוך שציינה בדבריה כי משפחתה ליכודניקית, אך היה קשה להם לוותר על הברכה".

"סיפור יפה", ניסיתי לקפל את ההתרחשות הזו לצמד מילים אלו, אך כאן לא תם הסיפור. אחי הוסיף לשתף אותי בתחושותיו ואמר: "הייתי בהלם, חשבתי ששם זה נגמר, אבל אז מפקח הבחירות שעמד בסמיכות אליי, עם כיפה סרוגה קטנה לראשו, סינן לי בשקט: 'תראה מה הרב קנייבסקי יכול לעשות, גם אני הכנסתי ג' בקלפי'".

אל מול תמימות טהורה שכזו, כשחלקים מאתנו פוזלים ימינה ושמאלה ושוקלים לתת את תמיכתם למפלגות טרנדיות כאלו ואחרות, כדאי לזכור מה הוא הדבר החשוב יותר ולחשב מסלול מחדש. בהשאלה מאותה נערה אפשר לסכם זאת כך: תהיו ליכודניקים, תצביעו ג'.

הפוסט אם ר' חיים טוב לנערה חילונית, גם אתם יכולים הופיע לראשונה ב-קו 400.