אתם יודעים איך זה במגזר החרדי. לא ממש מדברים, ולעולם לא יעלו או יזכירו שום דבר שקשור למין. זה טאבו. נושא שאסור לחשוב או להכיר. יגידו שצריך להקפיד בשמירת העיניים ירמזו עד כמה שז"ל זה נורא ובזה הכל מתחיל ומסתיים.

אני בערך בן חמש עשרה. שיעור ב' ישיבת נחלת אשר בגבעת שאול. והר"מ שלי היה הרב ישעיהו הבר, מי שהלילה התבשרנו על אובדנו.

למי שזכה להכיר אישית, הרב הבר היה איש עדין שיחה, נעים הליכות. מעולם לא הרים את קולו. תמיד במתיקות ועדינות. אני נזכר בזה עכשיו ואני מרגיש קצת החמצה, אולי ניצלנו את טוב ליבו להשתולל קצת יותר מידי. מעולם הוא לא העניש או צעק והלוואי ויכולתי לומר שלא ניצלנו את זה.

יום אחד לקראת סוף השיעור, הוא עצר, סגר את הגמרא ואמר במילים אלו: "אני רוצה לדבר אתכם על נושא חשוב, אני רוצה לדבר אתכם כמו מבוגרים ואם יש מישהו שמרגיש שהוא לא יכול, שיצא".

לא ידענו מה הוא רוצה. אבל הייתה זו רבע שעה שאני זוכר עד היום. אני זוכר את המבוכה. אני זוכר שלא יכולנו להסתכל אחד לשני בעיניים. אבל אני זוכר שזה שחרר בי משהו. אין לי ספק שאלו היו חמש עשרה דקות משמעותיות בעיצוב הנפש שלי.

"אתם בגיל שבו כל הכוחות מתעוררים", אמר. "אני הולך לדבר בצורה הכי פשוטה וברורה, לכולכם יש יצרים, רגשות, מחשבות וחלומות. הקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד מאתנו את כוח ההולדה שעל ידו הם עצמם יהיו אבות בעתיד. זה יצר ורצון טבעי ומי שלא יודע על מה אני מדבר, שילך לרופא להיבדק".

הוא דיבר אתנו דוגרי. אמר הכל. לימד גם על האיסורים, ההלכות, ועל התבגרות והתמודדות. "בן אדם צריך לעשות חשבון נפש על כל טעות ודבר לא טוב שהוא עושה", אמר. "אבל כשמדובר בקדושה של אדם עם עצמו, זו עצת היצר להביא אותו לייאוש ומשבר ולהפיל אותו שוב ושוב. פשוט תמשיכו הלאה. החשבון נפש היחיד שתעשו יהיה איך להיות עסוקים יותר בדברים אחרים, שמחים יותר מדברים אחרים, ואיך לא להגיע לסיטואציה של נפילות".

"ותזכרו תמיד שאתם נורמליים!"

הרב ישעיהו הבר זצ"ל. יו"ר ומייסד ארגון 'מתנת חיים'.

מי יתן לנו נורמלים תמורתו.

הפוסט לא למבוגרים בלבד: הרב היחיד שדיבר על מה שכולם השתיקו הופיע לראשונה ב-קו 400.

צער גדול על פטירתו של הרב אברהם ישעיהו הבר, אותו זכיתי להכיר אישית. הוא היה איש טוב, איש חינוך, צדיק בעל דוגמה אישית ובעל שמחת חיים על אף שהיה בעל ייסורים. הרב חלה בנגיף הקורונה והלך לעולם האמת הלילה אור לא' באייר.

הכרתי את הרב הבר בישיבה קטנה נחלת אשר – ישיבה שלמדתי בה בנעורי, ושבחסדי ה' נסגרה.

הרב ידע למסור שיעור בצורה מעניינת ולהאהיב כך את התורה על התלמידים. דבר שהיה חסר לי בישיבות בהן למדתי בהמשך דרכי.

לא כולם הצליחו למסור שיעור בצורה שכיף ללמוד ולהקשיב לשיעור שנמסר על ידם. אולי ההסבר לכך הוא כי הם מונו על סמך קשר משפחתי וכדומה.

הרב הבר גם נמנע מלהעליב תלמיד בטלן, או תלמיד שדיבר שטויות, או תלמיד שהפריע לעומת מגידי שיעור אחרים בישיבה.

הוא היה מנסה להוציא בחור שענה על שאלה שנשאל בצורה שגויה על ידי אמירה שהבחור אולי התכוון להגיד כך וכך כפי המענה הנכון.

אם בחור התחצף אליו הוא לא היה יוצא מכליו, אלא היה מוצא סיפור עם מוסר השכל בנושא. לא לחינם הוא היה הר"מ הכי אהוד תלמידי הישיבה.

הרב גם היה ידוע בישיבה כאחד שתמיד מחייך חיוך רחב לתלמידים ומראה שהוא מחבב אותם ומתעניין בהם, דבר שהציק לי קצת והרגיש לי שהוא חודר לי למרחב האנגלי שלי ומכריח אותי לחייך אליו בחזרה.

אני הייתי חצוף ומוזר… אולם הוא האמין בזה והיו בחורים שזה החיה את נפשם והעיר אותם למשך היום.

הרב גם ידע לספר סיפורים מצחיקים וסיפורים עם מוסר השכל. את חלקם אני עדיין זוכר גם כיום לאחר קרוב לעשרים שנים.

את הרב יצא לי גם לפגוש לפני כמה שנים בישיבת וולפסון, והוא זרח משמחה כשראה אותי ודרש בשלומי ושוחח אותי כאילו אני איתו שווה בין שווים.

לא סתם הוא ידע איך לעשות הרבה חסד ולהקריב מחייו למען עם ישראל. הרב הבר היה חולה תקופה, ולאחר שנצרך השתלה הוא לקח על עצמו שליחות למען עם ישראל בנושא וארגן ארגון אדיר של השתלות בארץ ישראל. אומרים שהוא שותף להצלת מאות אנשים על ידי ההשתלות הללו.

לא מובן מאליו שהוא הצליח לשלב בין שני עולמות, עולם התורה ועולם החסד ובהצלחה. אנו רגילים שרב עוסק בתורה או בחסד או בעסקנות וכדומה. אנו לא רגילים לראות רב שמרביץ תורה בצורה טובה וגם בעל חסד, בדרך כלל אחד מהם זה על חשבון השני, אולם הוא הצליח לשלב זאת.

צער גדול בליבי על מותו ויהי רצון שלא נדע עוד צער. יהי זכרו לברכה, למוסר השכל וללקח טוב לכל עם ישראל.

הפוסט בשבילכם איש החסד, בשבילי הוא היה הר"מ הכי רגיש בעולם הופיע לראשונה ב-קו 400.