בתחילת המחזור הנוכחי של לימוד הדף היומי, חשבתי איך אוכל לדרבן את עצמי להתמיד בלימוד, איך אוכל ליצור לעצמי משהו שיעזור לי להתמיד בלימוד בעקביות, משהו שיחייב אותי? והנה עלה בדעתי רעיון: ליצור חידון על המסכת.

הרעיון מצא חן בעיני מאוד, בפרט כשחשבתי על התועלת הרבה שיכולה להיות ממנו עבור הכלל. לכשיסתיים לימוד המסכת, זו תהיה הפתעה משמחת: הזדמנות להשיב על חידון חוויתי ולהיפגש שוב עם התכנים שנלמדו במהלך המסכת.

באופן זה, כשלמדתי את המסכת, לימוד שלכשעצמו הוסיף לי נדבך גבוה יותר לחיי היומיום, חיבר אותי לאוצרות רוח, והיה מרתק ומעשיר עבורי, נוסף לי רובד נוסף, חוויתי משהו ואף מחייב. בכל יום, לאחר סיום הלימוד היומי פתחתי את קובץ השאלות והוספתי שאלה או שתיים נוספות לחידון.

וכך במהלך החודשיים וקצת האחרונים, הלך הקובץ וגדל, עם ההתקדמות בדפי המסכת. כעת החידון מונה כמה עשרות שאלות, על פי הסדר הכרונולוגי של המסכת.

אז הנה הוא מוגש כאן, חידון קליל וחוויתי, שמתמקד ברובו בפשט הגמרא וברש"י בסיסי. מטרתו של החידון היא לתת סקירה מהירה על הנושאים המרכזיים עליהם עברנו במסכת, להוות חזרה קצרה ומבט-על מרענן. מקווה שאפשר יהיה להפיק ממנו את המירב, ומתוך הנאה.

ואסיים באיזכור מתוך המסכת שלנו. בדף האחרון של מסכת ברכות (סד.) הוזכרו רבה ורב יוסף כמייצגים שתי דרכים בלימוד: סיני ועוקר הרים. רש"י: סיני: היו קורין לרב יוסף שהיה בקי בברייתות הרבה. עוקר הרים: לרבה בר נחמני שהיה מחודד יותר בפלפול. שתי שיטות אלה הובאו כבר כמחלוקת תנאים (הוריות יד ע"א): "אמר רבי יוחנן פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף רב יוסף סיני, רבה עוקר הרים".

אם כן, "סיני" ו"עוקר הרים" מסמלים שתי שיטות לימוד: שיטת העיון ושיטת הבקיאות, כל אחת עם מעלותיה שלה. בעוד הלימוד הישיבתי, העיוני, יכול להוות מעין "עוקר הרים", אזי, בלימוד הדף היומי יש מן ה"סיני".

לימוד דף היומי יש בו מן הרוחב, רוחב שהוא אמנם על חשבון העומק, היכרות שטחית ולא מעמיקה עם המסכת, אך זו היכרות בסיסית ומקיפה ברוחבה.

בהערכה רבה לכל מי שהייתה לו התמדה מידי יום ביומו בלימוד.

בפניכם עומדים שני מסלולים, חידון ארוך וחידון קצר, ומי יתן ותרבה החכמה בישראל

החידון הארוך:

https://create.kahoot.it/share/4db014ce-fb8e-4cb7-80e2-7a0ac49301b3

החידון הקצר:

https://create.kahoot.it/share/04d03367-84a6-4d7a-8848-89d6fab70412

הפוסט מדוע בכה אבא של שמואל? כנסו לחידון טריוויה מהנה על מסכת ברכות הופיע לראשונה ב-קו 400.

מה בשבילכם היה מיוחד בסיום הנוכחי, מחזור 14?

בערל: "הייחודיות הייתה בכל הרבדים, כמו שהיה ניתן לראות. אבל אני חושב שאת גולת הכותרת חובה לשמור לשר הדתות והסיומים ר' ישככר כהן הי"ו, שדאג השנה שלכל עסקן תהיה ערכה מיוחדת מטעם המדינה לארגון סיום הש"ס העולמי באזורו. "גם אם הוא ישוב נידח וקטן – עולמי זה יהיה", הוא אמר לי. הערכה כללה בין היתר ברכת ראש הממשלה יאיר נתניהו על טאבלט כשמשני צדדיו ערמות של גמרות שזה מחווה מיוחדת ונדירה ושאמרו לי שהוא אפילו צייץ עליה. כמו-כן הדקות שידור המיוחדות שלו לכנס העסקנים השישי שנערך בצמוד לסיומי הש"ס בו הוא תיאר את פועלו הרב, ויש עוד אבל נשמור להמשך".

יעקב: "תראה המיוחד השנה בעיני היה ב'גזרת המקהלות' שהיו ממש מדורגות לפי גילאים, לא יודע אם שמת לב אבל היו 37 שורות כמספר מסכתות הש"ס, כל שורה לשנת גיל שונה כדי שתיווצר הרמוניה מושלמת".

רננה: "כמובן איך לא הרגעים המרגשים ביותר היו כאשר נערכו בכל הארץ סיומים עולמיים של הארגון 'דורשות' שאני עומדת בראשותו, וכן המתחמים המיוחדים של "אינה מצוּוה ועושה" ששם היו הפעלות לילדים עם נערים מישיבות למתמודדים שהיו בתפקיד בייבי סיטר, ככה שלפחות הם יעשו משהו כשאנחנו לומדות או מתכננות ללמוד".

הרב ברוך: "תראה אני יכול רק לומר על עצמי מהחוויה שלי שהסיום שהיה בראשותי היה הכי הכי, גם כי שכרתי את בערל להפיק אותו, ותשמע ההקרנה של כל דפי יד' בכל המסכתות לכבוד הסיום ה-14 עשתה את שלה ונחוותה התרגשות עצומה בקהל".

מה מבחינתכם היה 'חוק בל יעבור' בסיומים שהייתם מעורבים בהכנתם?

בערל: "לכבד את כולם, חד וחלק. "בין אודום לחביירוי" זה ברזל אצלי. גם אם המשמעות של זה הייתה לארגן בימה שגודלה כגודל הקהל בכל מקום, ולסדר מיקומי ישיבה בישיבות צוות אין סופיות של כל סגני העסקנים, שבסוד אני אגיד לך שבחלק מהם המשטרה הייתה מעורבת. בסוף הכל בא על מקומו בשלום, גם ליעקב קנייב שהוא מיישיב בכיתה ח' בת"ת המפורסם של דודו, היה מקום על הבמה. מעבר לזה כמו שהיה ניתן לראות גם בחסויות לא קיפחנו אף אחד וכולם קיבלו זמן מסך שווה. היה שוני קטן עם 'מאוחדת' אבל זה כי הגדיילים לחצו לעבור אליהם ולא יכולנו להתעלם מזה גם פה".

יעקב: "אצלי זה יהיה קצר, לשים את מוטי שטיינמץ בכל הסיומים, זה חוק עתיק שנקבע כבר בתש"פ ואין שום סיבה לשנות אותו, בזה אין רוטציה".

רננה: "לדעתנו כבוד האדם הוא חוק חשוב מאד וודאי כבוד התורה ולכן העמדנו בכל כניסה למתחם סיומים עמדת התרעננות 'מוכנה לקדושה' עם מאפרות ופאניות ובחלק מהמקומות אפילו עמדות לק ג'ל, והכל לכבוד התורה. לא היה ככבוד הזה, אין אחת שלא הייתה מטופטפת בסיום שלה או בשל חברותיה".

הרב ברוך: "כמובן לא לוותר על לימוד הדף היומי ביום הסיום עצמו ובהתחלתו מחדש, תראה החוויה המעצבת שאנחנו ייצרנו – ואולי היה כדאי להתחיל עם זה –  זה שכל אחד יכול להיות תלמיד חכם. ולכן מאי שם בשנת תש"פ שהשיעורים הכי קצרים היו של עשר דקות אנחנו ב"וועדת הרבנים המיוחדים לענייני הדף היומי" שינינו את זה למקסימום שלוש דקות והיו לנו שיעורים של דקה אפילו. זה כל כך מיוחד שכל אחד יכול מדהים!".

האם יש לכם הפקת לקחים ותכנון עתידי?

בערל: "יש כמה תוכניות סודיות, אנחנו חושבים לייצר לווין מיוחד של סיום הש"ס ובשנה הבאה אולי אפילו לשלוח את הש"ס כמו שהוא למאדים. קראנו למבצע הזה 'מלא כל הארץ כבודו' והוא יהיה בחסות 'רד בול' – שמעיף אותך קדימה ולמעלה. 'שאיפס' זה דבר חשוב, כל המשגיחים אומרים את זה היום".

יעקב: "תראה, אנחנו מה שחשוב לנו זה שמחת וחיבור הלב, ולכן אנחנו שוקלים על הקמה של מקהלה חדשה. זה אבל נשאר בייננו כן?! – מקהלת 'שבט לוי' שיהיו עסוקים כל היום בלמידה של שירה ושירים חדשים. תהיה קבוצה שלמה של משפחות שיתגוררו יחד במקום מבודד וכל תינוק שיוולד מייד יושמעו לו המארשים הגדולים מכל הזמנים, וככה נהיה מוכנים לכל סיום ואירוע בעתיד בצורה הטובה ביותר עם הכוחות והכישרונות המוזיקליים הגדולים ביותר".

רננה: "מה שחשוב לנו זה השוויון הקדוש, שוויון אמיתי שהופר כבר אצל אדם וחווה והתיקון שלנו הוא החזרת האיזון והשוויון. ולכן התוכנית שלנו היא לייצר קורסים נוספים של מגידות שיעורים בקונספט של קורס מרצים. והקורס הזה יתחיל כבר מהגילאים הצעירים וילווה את הבנות בכל תחנות חייהם, וכל זאת בעידוד ראשת הכולל שלנו בכולל 'עטרת שולמית'".

הרב ברוך: "לנו יש חזון, תלמיד חכם כל אחד יכול להיות כמו שעכשיו כמעט כולם – חוץ מכמה בטלנים – סיימו את הש"ס ככה כולם יכולים להיות תלמידי חכמים, ולכן המיזם שלנו בשילוב עם צ.מ.ת ואוניברסיטת "ייל" הוא "חיבור לחכמה" שזה פיתוח מיוחד של חוקרי מוח מהגדולים בעולם להשתיל בראש את כל התורה כולה ובאותה צורה שאנו חושבים נוכל לטייל במרחבי התורה, תחשוב איזה עצום זה אפילו את השלוש דקות שיעור זה יחסוך".

סליחה?

כן, מי אתה? אנחנו פה באמצע ראיון.

אני פשוט מתרים… לכולל חשוב, לומדים בעיון סוגיות לעומקם עם כל הראשונים עד ההלכה למעשה ארבעה סדרים ביום בצורה מאד מאד רצינית.

אני מבין אבל זה מאד חשוב מה שאנחנו עושים פה אולי נחזור אלייך? איך אמרת שקוראים לך?

משיח.

הפוסט מאחורי הקלעים של סיומי הש"ס: כבוד התורה וכבוד עצמנו הופיע לראשונה ב-קו 400.

אמרו שהיא בחורה נפלאה, פתחה חברת סטארט-אפ מצליחה, וכאחת שכזאת, גם נותנת סידור מלא. נשמע נהדר נכון?

אבל אז אמרו לי את הדבר שבהתחלה גרם לי לרצות לסגת מהעניין לחלוטין.

אמרו לי שהיא לומדת "דף היומי".

למה שאקח בחורה שלומדת דף היומי?

אני, שכל מאוויי בתורה, שאני לומד ר' עקיבא איגר, קצות החושן ור' שמעון שקאפ, על איזה נושאים אני יכול לדבר עם "בעלבתי'ת של דף היומי"?

התחלתי לרחרח אצל השכנים, שאלתי את החברות:

"למה היא לומדת דף היומי? זה אומר שהיא לא מוכשרת ללמוד "עיון"? היא כזאת רדודה? אולי היא סתם עצלנית? אולי בכלל היא נתפסה לגור נדל"ן?".

"דווקא לא", אמרה השכנה. "כשהיא מכינה עוגות היא מכינה עוגות מושקעות, זה לא שהיא מכינה רק עוגות שוקולד פשוטות… היא כן טיפוס שמשקיע".

אבל לא נחה דעתי, אני לא רוצה שהילדים שלי יגדלו באווירה 'בעליבתי'ת', אני רוצה שהם יגדלו להיות גדולי וגדולות עולם… מה יכול לצאת מילדים שרואים כזאת דוגמה בבית? ילדים פשוטים ורדודים?

בלית ברירה עליתי עם השאלה למורי ורבי ראש הישיבה שליט"א, והוא דווקא ראה את הצדדים הטובים שבעניין.

"אם תיקח בחורה שכל היום לומדת בעיון, מי יטפל בילדים? אתם כל היום תתווכחו על הוויות אביי ורבא, והילדים יגדלו כיתומים

דווקא מהאמהות הפשוטות של פעם, שרק מתפללות ולומדות דף היומי, יצאו הילדים הכי מיוחדים.

איך אמרו חז"ל: 'נחות דרגה, ונסיב איתתא'.

אתה יודע כמה בעיות של שלום בית אתה חוסך?

תחשוב על זה שאתה לוקח אשה למדנית, ואתם כל היום מתווכחים בלהט בהסבר דברי הבריסקע'ר ר'ב, אתה יודע איך זה הורס את השלום בית?", סוף דברי קדשו.

קיבלתי את דבריו, התחתנתי איתה, וצחוק הגורל. דווקא אני היום עמל כל היום על הפרנסה, ורק בערב פותח דף היומי, ואילו היא – שכלה נפתח כאולם, היא יושבת ולומדת מהבוקר על הלילה, ועמלה בפיצוח סוגיות מהקשות שבש"ס. היא כבר הוציאה עשרות קונטרסים, וכמובן אף פעם לא שוכחת להזכיר אותי בהקדמה, ולכתוב ש"שלי ושלכם – שלו".

היום היא זאת שקוראת לי "בעלב'ת", היום היא זאת שמתביישת מהחברות שלה שצוחקות עליה על זה שהיא נפלה עם בעלב'ת, אבל היא זוכרת לי את חסד נעוריי.

הפוסט כמעט סגרתי שידוך, ואז גילו לי: היא לומדת דף היומי הופיע לראשונה ב-קו 400.

הוברר לי שקיימת חנות שמוכרת אוכל לבע"ח בשם 'שמה' הנמצאת אי שם ברחוב אבני נזר 22.

– "להיכן אתה הולך?", שאלה אשתי בראותה שאני יוצא מהבית.

– "לשמה", עניתי בדיצה.

– "מה שמה?", התעקשה.

– "שמה, אני הולך לשמה", התעקשתי בתמימות של ממש.

-‏ "לא מצחיק", הפטירה זוגתי ואני יודע היטב, שאם זה לא מצחיק אותה, לי זה עומד להיות עצוב. הסברתי לה ששמה זה שמה של החנות. וכנראה שזה שם משפחה של בעל החנות.

כיתתי את רגלי באוויר הירושלמי של קרית ספר ופגשתי את כל תושבי העיר ופרבריו מהגגות והמחסנים, כולם הולכים והולכים כיאה וכנצרך ליהודים מיד לאחר החנוכה.

הגעתי לחנות, או שמא יש לאמר למחסן, למקלט או בעצם לכול-בו – שם נמכרים להם כל מיני בעלי כנף ומכרסמים, יחד עם סוגים שונים של כלי תחבורה וציוד לתיקונים ושיפוצים – ומצאתי את בעל החנות יושב על כיסא ומתנדנד בעדינות ליד הסטנדר. ראשו ורובו בתוך הגמרא והוא בדממה דקה שקוע בלימוד.

הוא לא הבחין כשנכנסתי. לא שמע ואולי בגלל הרעש מחריש האוזניים שחוללו עשרות הציפורים שבכלובים. עמדתי כמה דקות ארוכות והתבוננתי בהתרגשות ביהודי היקר הזה, יושב לו בין עשרות זוגות אופנים וערמות של ציוד ולומד בשקט בשקט בתוך כל המהומה.

אני לא יהודי שמתרגש מספיק מיידישקייט, קשה לי.

אבל היה ברור לי שזו היא תורה עם דרך ארץ, שזו היא צורה של יהודי. והנה צילמתי לכם את שמה, שמה שממש גר פה. הלוואי גם אני הייתי שמה.

הפוסט שמה לומדים כאן הופיע לראשונה ב-קו 400.

רבות ומגוונות פעילותו למען כלל ישראל של רבי מאיר, נכתוב פה וורט מדהים לעילוי נשמתו הטהורה, הקשור לפעילותו בסֵיים הפולני (פרלמנט בלע"ז) בה פעל בשנים 1922-1927, רבות ונצורות למען יהודי פולין.

מסופר כי במהלך פעילותו בפרלמנט הפולני, רבי מאיר שפירא ביקש דרש שהממשלה תיתן תקציב ליהודים, ונעשו דיונים לכאן ולכאן. בלהט הדיונים קם שר בכיר ואמר "אתם היהודים תגידו תודה שלא הורגים אתכם" (היינו כעין האריה שאמר לחסידה שחילצה את העצם מגרונו לאחר שהבטיח לה פרס, הפרס הוא שיצאת מלוע האריה בחיים).

חיבת ציון

מעניין שסמוך מאוד לפטירתו של רבי מאיר שפירא, התאריך ה' במרחשון, 60 שנה לפניו, נפטר רבי צבי הירש קַלִישֶׁר זצ"ל 1874, תלמידם של רבי יעקב לוֹרְבֶּרְבּוֹים בעל "נתיבות המשפט", ורבי עקיבא אֵיגֶר,

בשנת 1836, פנה הרב קלישר אל הגביר המפורסם מאיר אַנְשֶׁל רוטשילד, וביקש ממנו עזרה בפנייה אל מוחמד עלי שליט מצרים, עם הצעה לרכישת ארץ ישראל מידו.

"לעת כזאת אשר מדינת ארץ ישראל איננו תחת ממשלת מלך אדיר כִּהְיוֹתוֹ בימי קדם תחת מלך רומי, ולא תחת ממשלת המלך הגדול הישמעאלי, דֶער טִירְקִישֶׁער סוּלְטַאן [השולטן הטורקי]. לא כן עתה, אבל הארץ תחת ממשלת הַפָּאשֶׁע, אולי יהיה נאות לו אם אדוני, ידיד עליון, יפזר לו ממון רב ויקנה לו מדינה אחרת תְּמוּר הארץ הקטנה כעת בכמות וגדולה באיכות".

התוכנית היא פשוטה: רוטשילד העשיר יציע למוחמד עלי ארץ אחרת, ותמורתה יקבל מידו את ארץ ישראל.

לשם מה צריך הרב קלישר את ארץ ישראל? כמובן, כדי לחדש את עבודת הקרבנות!

או אז, פרץ פולמוס הלכתי עז שקרע את גדולי ישראל בשאלה הרת הגורל, האם מותר לחדש את עבודת הקורבנות, או לא?!

לא נאריך בדעות השונות של גדולי ישראל, רק נציין פה עדות אחת מפי רבי שמעון הורביץ ראש ישיבת שער השמים בשם ר"נ פרינדלנדר בשם הגרי"ז סולוביציק מבריסק בשם הגר"ח מוולוזין שהוא קיבל מרבינו שרף אלוקים משיח ה' מרנא הגר"א זי"ע "אם נשיג רק הר הבית להקריב עליו קרבן תמיד פעם אחת, הרי זה לאחר מעשה".

מדוע המיזם לא צלח?! כלום לא היה רוב מובהק בקרב גדולי ישראל להקרבת הקורבנות?! ברור שהיה, אך מחמת שתי סיבות לא יצא כלום: א. שליט הארץ המצרי אִבְּרָאהִים מָחֲמַד עָלִי פָּאשָׁא לא חלם לאשר ליהודים להקים את בית המקדש. ב. רבני ירושלים גם כן לא חלמו להקריב קורבנות בהר הבית מחמת בעיות הלכתיות.

ועל כך מוסר לנו בן התקופה ר' שמעון ברמן (1870) את הדברים הבאים "הכניסה לאבן השתיה בהר הבית מותרת לכל, אבל חכמי ירושלים אינם מתירים זאת. כאשר כבש המלך המצרי, אברהים פאשה, לפני חמישים שנה לערך את הארץ ביקש לתת את מקום בית המקדש ליהודים לבנותו, אבל חכמי ירושלים של אז סירבו לקבל את ההצעה.

סופר לי, שהגאון הקדוש החתם סופר זצוק"ל כאילו גלה דעתו שמוטב אילו קיבלו היהודים אותה הצעה, וגם הגאון ר"צ קאלישר זצ"ל העלה פלפול נרחב ב"דרישת ציון" שלפיו מותר עתה גם להקריב קורבנות".

מה הקשר בין יוזמתו של ר"צ קלישר לרבי מאיר שפירא? ובכן כאמור שניהם נפטרו בחודש חשוון בהפרש יומים, וכנראה שניהם היו בשורש דומה של אהבה לבית המקדש, ואמונה שבכל רגע הוא צריך לקום.

רבי מאיר שפירא הכריז שכל תלמיד שיהיה בקיא בסדר קדשים, יקבל מהנהלת הישיבה תעודה של "צורבא מרבנן", בשנים האחרונות גילו אוסף תמונות נדיר מהיכל ישיבת חכמי לובלין שבהם ישנו דוגמה מעץ של בית המקדש כדי לראותו בעיניים ולהתפלל על בנייתו המהירה בקרוב ע"י עם ישראל (כדכתב הרמב"ם), או צניחתו משמים (לפי שיטת אדמו"ר ויואל משה מסאטמר זי"ע).

ייסוד מפעל הדף היומי

מפורסמים דבריו של רבי מאיר שפירא בכנסיה הגדולה בשנת 1923 עת העלה את רעיון הדף היומי לרבבות המתכנסים:

"אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום את אותו דף גמרא, היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?! נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות, נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות הברית, לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום ומצטרף ללומדים בחדווה, ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו ונמצא שמו הגדול מתהדר מתגדל ומתקדש".

אך לא הרבה יודעים שמיזם זה לא היה הצעה של כלל חברי מועצת גדולי התורה, והיו רבים שהתנגדו מחמת כמה סיבות, (אחת מהם היא שהם חששו שיזניחו את לימוד העיון) ולכן זו הייתה הצעה אישית של רבי מאיר, ולא על דעת המועצה.

המפליא שהיו כאלו שהתנגדו בכלל לישיבת חכמי לובלין! כפי שמעיד ר' שמואל רוטשטין (ספר רבי מנחם זמבה הוצאת נצח ת"א תש"ח) ולאחר ארוע הנחת אבן הפינה שהשתתפו בו חמישים אלף איש! בראשות ראשי הישיבות וגדולי ליטא "התריזו כנגדו ונגד מפעלו, למרות שגדולי הרבנים והאדמורי"ם סמכו ידיהם על המפעל ועל פעלו וראו בזה נכס יקר ליהדות".

בהמשך מבאר רוטשטיין על מה ולמה זעקו כנגדו? ובכן מסתבר שעד אז לא היה נהוג לבנות בנין ורק אח"כ לרכז תלמידים, אלא להיפך, כשהתעוררו מספר בני עלייה לקבל תורה הם התקבצו בבית מדרש בעירו, ורק אם המקום היה צר מלהכיל היו יוצאים החוצה ובונים בניין, ופה עשו הפוך, הקמת בניין, ואח"כ ניסו להביא תלמידים.

הדבר ייצר מחלוקת גדולה והגיע הפולמוס לעיתונים ממשיך רוטשיין ומספר "באותם הימים התקיימה ועידה ארצית של אגודת ישראל בפולין. התכנסו יותר מאלף צירים מכל חלקי המדינה, וכאשר הרב שפירא עמד אז בראש המרכז של אגודת ישראל בפולין החליטו באי כח הישיבות בשליטא לצאת נגדו בנאום חריף בועידה זו. כאשר המדברים מטעם הישיבות נבחר הרה"ג ר' אברהם  קלמנוביץ שליט"א נשיא ישיבת מיר.

ונאומו היה האשמה כבירה נגד הרב מלובלין ונגד רעיון יח"ל, אח"כ עלה לדבר הגאון רבי מנחם זמבה וביאר בטוב טעם ודעת על ההבדלים בין ליטא ופולין, ומדוע בפולין במקום שכבוד התורה ירד פלאים צריך לעשות "עסק גדול ותעמולה מודרנית כדי להגדיל את כבוד התורה", להשלמת ההבנה יש להבין שבאותם ימים עיקר היהדות הייתה בפולין, ומספר היהודים שומרי מצות שהתגוררו בה מוערך בכשלוש וחצי מליון, ואילו בליטא והונגריה היו חצי מליון יהודים בלבד. ובפולין כמעט ולא היו ישיבות כפי שמספרים המשגיחים שהשואה ארעה כיון שלא היו כמעט ישיבות בפולין.

ממשיך רוטשטין וכותב "נאומו של הגאון רבי מנחם זמבה הציל את הועידה ממשבר חמור, והצירים התרגשו כל כך מדבריו הכנים והנלהבים עד שיצאו בשיר ובריקוד חסידי מלא התלהבות ושמחה של מצוה, והרימו את רבי מנחם מעל לקהל הרוקדים והריעו לכבודו. וגם הר"מ שפירא עצמו נתרגש כל כך מהנאום ההיסטורי הזה עד שחיבק את רבי מנחם ונשקו קבל עם" (שם עמוד 59-61).

ישראל שפירא הינו מרצה ומדריך טיולים מוסמך, המתמחה בהיסטוריה תורנית של ארץ ישראל
להזמנות ומידע נוסף 7115039@GMAIL.COM

רוצים לקבל את הפינות לפני כולם?
הצטרפו לקבוצת הווצאפ (סגורה לחפירות), וקבלו כל בוקר מידע תורני היסטורי מרתק!
https://chat.whatsapp.com/Hf6ToR62di36qaJmEJlRtL

הפוסט רבי מאיר שפירא הופיע לראשונה ב-קו 400.