זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן

אוֹ שֶׁל הַחְלָטָה

אַתָּה יוֹדֵעַ

הַכֹּל עוֹד יִסְתַּדֵּר

לֵךְ מִבְּלִי לִשְׁאֹל לְאָן

רַק תְּשַׁחְרֵר שְׁלִיטָה

אַתָּה שׁוֹמֵעַ?

הַכֹּל עוֹד יִתְחַבֵּר

זֶה כְּמוֹ בֵּיצָה וְתַרְנְגֹלֶת

אוֹ שָׁלֵם וַחֲלָקָיו

אָז אַל תִּשְׁאַל

אֵיךְ הַכֹּל עוֹד מִתְעַצֵּם

עַד קְצֵה גְּבוּל הַיְּכֹלֶת

וּמִשָּׁם צוֹמֵחַ מֵאֵלָיו

אַתָּה פָּשׁוּט,

פָּשׁוּט תִּגְדַּל

הפוסט רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן הופיע לראשונה ב-קו 400.

במסירת הסימנים ללאה,

ויתרה רחל על דרך ברורה.

העמידה את עצמה בדרך ללא מוצא,

מבלי לדעת מה טומנת היא בסופה.

שמא יישאנה עשו לאשה,

או תוותר גלמודה,

אולי תמתין עד שילבין ראשה,

כל חייה בתהייה.

קולה בבכי תמרורים נשמע,

לא נותן מרגוע,

דמעותיה זולגות מעיניה,

ממאנת להנחם על בניה.

ילדיה, עולליה וטפה,

ניצבים עכשיו בדרך לא ברורה,

מסובכת, קשה ומעוררת מחשבה,

מה טמון בגלות הנוראה.

לרחשי ליבה וכאבה,

הנך מביט, מאזין ומקשיב.

אנא, תן להם בהירות בדרך

אשיבם ברינה אל ביתם,

אל מולדתם וארצם.  

את שוועת ליבם תקבל באהבה

ואת שובם תקבל בברכה.

בורא עולם ברחמים מתמלא,

מן השמים נשמע הקול,

"כֹּה אָמַר יְהוָה,

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה

כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה,

וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. 

וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ,

 וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם".

מעתה צא ואמור,

היא נקברה על הדרך,

כדי שהם יעברו בדרך –

היא תחזיר אותם לדרך –

בזכות ויתורה על הדרך.

הפוסט תפילת ויתור הדרך הופיע לראשונה ב-קו 400.