בא נתחיל מזה שאני לא חרדית קלאסית, סבבה? לא עומדת בפרמטרים מחמירים, מחרידים – או איך שלא תנסחו את זה – של בית יעקב קלאסי. כשתפגשו אותי ברחוב, לא תגידו זו חרדית 'פר אקסלנס' ואני חיה עם זה בינתיים בשלום.

בבחירות האחרונות למשל (זוכרים לפני אלפיים שנה כזה?) צעדתי בגאווה ושמתי ג' קבל עם ועולם.

התגובות של עוקביי לא איחרו לבא…

את??? מצביעה ג'? איך קרה כדבר הזה? האמת שזה גם הפתיע אותי כי לי זה פשוט.

ר' חיים קנייבסקי טרח לבא לעירנו בכדי לעודד את ההצבעה לנציגים החרדיים, וגם אם לא ממש מתאימה לי ההתנהלות שלהם או לא הייתי סומכת עליהם בעת צרה – עדיין טבעי לי להצביע למקום שאני יודעת שיגן וישמור על עולם התורה, שילדיי מהווים חלק בלתי נפרד ממנו, גם אם החיצוניות מטעה קצת.

עד פה הבנתם?

יופי.

עכשיו בואו נעבור לחלק המעצבן של הפוסט.

היום בבוקר השמעתי ברשתות החברתיות את תחושת הרוגע שלי שהבן שלי נסע לישיבה לעסוק בלימוד תורה, בעקבות צוויו של ר' חיים קנייבסקי אמש.

למה שיתפתי את זה אתם שואלים? אולי כי לא מצאתי בדיחה פופולארית והסרטון התורן שנשלח ברשת לא היה מגניב מספיק, אז העליתי פוסט מקורי לשם שינוי.

אממה, נפתחה נגדי מלחמת עולם, אני לתומי חשבתי שבקבוצות מסתובבים חרדיות וחרדים אך התברר לי שטעיתי ביג טיים. קיתונות של בוז ועלבון שמכוונים לגדול בישראל שלא מביישים גם את הפיד של עיתון הארץ.

הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בפסוקים מהתנ"ך כמגבה צדק ואמת וזלזול מכוון נגד מי שנחשב גדול הדור 'כמעט' ללא עוררין, עוררו בי קבס אמיתי.

לא מבינה, באמת, למה נועדו גדולי התורה אם לא לעתות צרה, בהן דעתם היא היחידה הרלוונטית, כי הראייה שלהם שונה ורחוקה הרבה ממה שנראה לנו?

איך בחור או בחורה שחלב נוזל על שפתיהם מעיזים לשלוח חץ בגדול כזה רק כי דעתו לא ממש מסתדרת עם עולמם הנאור? נשגב מבינתי וכואב.

מודה, אתמול כשהתפרסם דעתם של הגדולים חוויתי אי נוחות ורגשות חצויים, אך לא העזתי לומר משו כי ברור לי שיש כאן משהו שאני לא מבינה.

עכשיו יבואו כל אותם נשמות צודקות שישכנעו אותי כי אין לי עמוד שדרה ואיך זה שאני לא מקשיבה להם בהכל ופתאום כן, ובעצם זה חילול השם וכל הבלה בלה בלה הזה.

כן, זה טוב לי ונח לי לשאול בפרט בענייני חיים ומוות, כשאני הקטנה לא מבינה כלום ממה שקורה ורק חשה שקברניטי המדינה בכאוס מוחלט ובלבול, שזה רק מעצים את תחושת האין אונים.

אז רגע לפני שאתם שוללים לי את ההורות, ונחרדים מכך ששלחתי את בני לחזית (תקנאו), תסתכלו רגע פנימה אל עצמכם, אם לא במקרה אתם חלק מהעדר הזה, שעושה ככל שיורו הליברלים והנאורים, וחושבים שלדעות ישנות מזקנים עבדקנים אין זכות קיום.

מעניין מי אמר "ונשמרתם לנפשותיכם מאד". (הטעות במקור)

היו שלום.

הפוסט אז אני לבושה מודרנית אבל מצייתת לר' חיים בקורונה, יש לכם בעיה? הופיע לראשונה ב-קו 400.

מלחמת הרבנים

במסיבת חנוכה בישיבת "חברון", דיבר ראש הישיבה הגר"ד כהן נגד "בית מדרש הגר"א" של הרב אוריה עינבל ונגד דברים שאמר הרב אליהו מאיר פייבלזון.

עיתון "הפלס" החרה החזיק אחרי הגר"ד, הרב פייבלזון הגיב בשיחה מיוחדת להסביר את דרכו ושיטתו, הרב עינבל חיזר אחרי תמיכה מרבותיו בישיבת "סלבודקה", הפורומים החרדיים באינטרנט תססו בשיח מרתק בין תומכים למתנגדים, הרב שלמה פלאי פרסם מאמר בעקבות דברי הרב פייבלזון, הרב יצחק רצקר פרסם מאמר באתר "צריך עיון" על דרכו של בית מדרש הגר"א, ובסופו של דבר התמנה "משגיח" חדש לפקח על בית מדרש הגר"א.

מנדל על הכוונת

ביום שישי האחרון התפרסם ב"יתד נאמן" וב"המודיע" מכתב של גדולי התורה של "דגל התורה" ושל "אגודת ישראל", נגד התכניות של "מכון מנדל" למנהיגות חרדית. עם אזהרה חמורה כנגד מי שישתתף בתכניות הללו מכאן ולהבא.

בפורומים החרדיים התחילו לנסות להבין במה מדובר, על מה יצא הקצף, מי השתתף בתכניות, מה מטרת התכניות, האם יש קשר בין מכון מנדל לבית מדרש הגר"א ועוד שאלות ותהיות שונות.

קו הרצף החרדי

להבהרת העניין, מי נגד מי ולמה, אני מבקש לשרטט את הקבוצות השונות על קו הרצף החרדי-ליטאי, הנע בין הסתגרות לפתיחות ובין שמרנות לליברליות ופלורליזם.

המסתגרים

בקצה הימני נמצאים "המסתגרים", שם ניתן למצוא את "הפרושים" הנמנים על "העדה החרדית" ואת הבריסקער'ס, הם אינם מקבלים תקציבים מהמדינה ולא משתתפים בבחירות כבר מקום המדינה.

לצידם נמצא את "הפלג הירושלמי", תלמידי הגר"ש אויערבאך זצ"ל, שרואים את עצמם כממשיכי דרכו של הגרא"מ שך זצ"ל, הם נאבקים בשנים האחרונות ב"גזירת הגיוס", ומתקרבים צעד אחר צעד לעמדת "העדה החרדית". הם מפתחים עמדה לעומתית למדינה ומוסדותיה, ונאבקים בכל מגמת פתיחות בקהילה החרדית. יש להם את עיתון "הפלס", ואת מפלגת "בני תורה" בכמה רשויות מקומיות.

הממסד

במרכז נמצא את הממסד של "דגל התורה" ו"יתד נאמן" (מכונה בשנים האחרונות "מיינסטרים"), עם מועצת גדולי התורה וכמובן הנהגתו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א. הם מייצגים את רובו ככולו של עולם הישיבות הליטאי, המבקש לשמר את הדרך החרדית המרכזית בעשרות השנים האחרונות.

פתיחות זהירה

לצידם נמצא פתיחות זהירה של תלמידי חכמים בעלי רוחב דעת, ביניהם עורכים תורניים, יודעי ספר, בעלי חשיבה עצמאית, המבקשים להישאר קשורים לזרם המרכזי. שם נמצא את אנשי "בית מדרש הגר"א", ישיבת "פתחי עולם", ארגון "אחוות תורה" של הרב דוד לייבל, תלמידי הרב זילברמן, עובדי מכונים תורניים שונים וכיו"ב.

השמרנים

מעט שמאלה משם נמצאים "השמרנים", חרדים משכילים בעלי אג'נדה ימנית קפיטליסטית, בהובלת "קרן תקווה" ותכניותיה לקהילה החרדית, כדוגמת אתר "צריך עיון", הסמינרים של קרן תקווה ועוד.

הפתוחים

כעת נתקדם לקצה השמאלי, לחרדים "הפתוחים" שזכו במהלך השנים לשלל שמות "חרדים מודרנים / חדשים / ישראלים / חרד"קים / מעמד ביניים" ועוד כהנה וכהנה. הם חשופים יותר לאינטרנט, לתרבות הישראלית, להשכלה גבוהה, לתעסוקה בסביבה מעורבת, לשירות צבאי, לדיאלוג עם החברה הישראלית. הם מאתגרים מאוד את החרדיות הממסדית, וחלקם מבקשים שינויים בעמדה החרדית הקלאסית, במגוון תחומים. כאן פועלות תכניות שונות, ומכאן התחילו שינויים ויוזמות שחלקן עם הזמן חדרו למרכז. מדובר במערכת יחסים מורכבת, עם עליות ומורדות, ועם יחסי אהבה שנאה.

ועכשיו לפרשנות

מבחינת קבוצת "המסתגרים", הם בלבד החרדים האמתיים האותנטיים, וכל היתר לא ממש מעניינים אותם.

קבוצת "הפלג הירושלמי" מבקשת להנהיג את העולם החרדי-ליטאי, היא מבקשת לצרף לתוכה חלק מקבוצת הממסד, ולהוציא מן המחנה את הקבוצות הפתוחות יותר. הם מנסים להחזיר לעצמם את עמדת ההשפעה שהייתה להם במשך כשלושים שנה.

קבוצת "הממסד" מעוניינת להרחיב ככל האפשר את גבולות המחנה וההשפעה, אבל להרתיע ולהרחיק כל גורם אנטי-ממסדי מימין ומשמאל, היא תשתמש לשם כך במוקדי הכוח שברשותה בפוליטיקה, בשירות הציבורי, בתקשורת, במוסדות חינוך וכיו"ב. היא מאותגרת כל הזמן ע"י קבוצת "הפלג", והיא צריכה להוכיח שהיא איננה נופלת ממנה באדיקותה הדתית ובקנאות כנגד פורצי גדר.

קבוצת בעלי "הפתיחות הזהירה" מבקשת לחסות בצילה של קבוצת "הממסד".

קבוצת "השמרנים" מנסה לפעול בדיפלומטיה בין הליכה בתלם והימנעות מקריאת תיגר, לבין רצונם ברפורמות ותהליכים ארוכי טווח בתחומים שונים. היא מתנסחת בזהירות מרבית, משתפת פעולה עם קבוצת "הפתיחות הזהירה", אבל גם קשורה לקבוצה "הפתוחים".

בקבוצת "הפתוחים" נמצא את אלו המבקשים לעצמם חיי רווחה ופתיחות, וגם את אלו המבקשים לתקן עוולות ולסייע לקבוצות מוחלשות שונות. הם מתלבטים בין רצונם להיות חלק מכלל הקהילה החרדית-ליטאית, לבין הגדרתם העצמית כקבוצה ייחודית בעל מאפיינים משלה, קהילות, בתי כנסת ומוסדות חינוך עצמאיים. נראה שהסוגיה המרכזית הזו עדיין לא באה לכלל הכרעה.

וחזרה לתחילת הדברים, בית מדרש הגר"א הוא כאמור בקבוצת "הפתיחות הזהירה", ולכן הוא שנוי במחלוקת בין קבוצות "הפלג הירושלמי" ו"הממסד".

תכניות מכון מנדל כללו בתוכם משתתפים מקבוצות "הממסד" והלאה, אבל הם כללו הרבה מרכיבים שמאפיינים את קבוצת "הפתוחים". לאור זאת, ברור שהן גררו התנגדות חריפה מצד הממסד, והפלא הגדול הוא שהן הצליחו לפעול במשך עשור עד למכתב כנגדן.

הפוסט מכון מנדל? הרב אוריה עינבל? מאחורי הקלעים של הקרבות הפנים ליטאיים הופיע לראשונה ב-קו 400.

נתניהו יצא ל'בליץ' ראיונות בתקשורת, המריץ את תומכיו לקלפיות ופתח צ'טבוט עם מצביעים; בכירי 'כחול לבן' יצאו לחופי הים, להוציא את הציבור משאננות; והמפלגות החרדיות התמקדו בסכנה הרוחנית הטמונה בהקמת ממשלת שמאל, העלולה לפגוע בצביון היהודי ומסורת ישראל.

לאורך כל מערכת הבחירות, בדומה לקודמותיה, ביהדות התורה השתמשו בסלוגנים הקלישאתיים דוגמת 'ועשית ככל אשר יורוך' וכדו', כשבצוות ההיגוי של 'דגל התורה' בחרו להבליט את גדולי ישראל מרנן הגר"ח קנייבסקי והגרי"ג אדלשטיין ולהציבם בחזית הקמפיין, על שלטי חוצות וכדו'.

האסטרטגיה, כך נראה, הייתה להחזיר 'בנים אבודים' הביתה, את אלו שאוהבים לכנות ברחוב החרדי 'בעלי החולצות הכחולות'. ואכן, בשילוב קמפיין השיסוי של 'ישראל ביתנו' ומפלגות נוספות נגד הציבור החרדי, הקמפיין הממוקד שהחדיר תחושת שייכות בקרב רבים, הביא בסופו של יום לתוצאות מרשימות.

אך עד כמה השפיעה דמותם של גדולי ישראל על בעלי זכות הבחירה? לפי הסיפור הבא נראה כי לעולם לא נוכל לדעת. אחזור למקרה שאחי היה עד לו – והוא מספר לי כך:

"אני משקיף כאן באחד הקלפיות בפתח תקוה. בין המצביעים שהגיעו לממש את זכות בחירתם, הייתה נערה חילונית שהגיעה להצביע יחד עם אביה בפעם הראשונה.

"וועדת הקלפי ביצעה את ההליך הקבוע. המזכיר ביקש ממנה תעודה מזהה ולאחר שזוהתה באופן ברור קיבלה לידיה מעטפה, במטרה לתחוב בתוכה את פתק המפלגה לה היא חפצה לתת את קולה.

"רגע לפני שניגשה אל מאחורי הפרגוד, שאלה את אביה מעט בקול האם 'האות של יהדות התורה זה ג'?' הוא ענה לה 'כן' והוסיף: 'רק שימי לב שאת באמת שמה את הפתק הזה'. היינו בשוק כל חברי הקלפי, המזכיר והיו"ר מטעם רשימת 'כחול לבן', חברי הוועדה והמשקיפים וגם מפקח מטעם וועדת הבחירות, שנוכח שם בדיוק באותו הזמן.

"היא ניגשה אל הכוורת שמאחורי הפרגוד ולאחר מכן שלשלה את המעטפה לקלפי שמולנו, ואנו נשארנו פעורי פה. מזכיר הקלפי לא התאפק, אזר אומץ ושאל: 'הצבעת ג?', היא ענתה שכן והוסיפה: 'למה לא? לא רק אני, גם כל המשפחה שלי הצביע כך. למה שנוותר על ברכה מהרב קנייבסקי?', תוך שציינה בדבריה כי משפחתה ליכודניקית, אך היה קשה להם לוותר על הברכה".

"סיפור יפה", ניסיתי לקפל את ההתרחשות הזו לצמד מילים אלו, אך כאן לא תם הסיפור. אחי הוסיף לשתף אותי בתחושותיו ואמר: "הייתי בהלם, חשבתי ששם זה נגמר, אבל אז מפקח הבחירות שעמד בסמיכות אליי, עם כיפה סרוגה קטנה לראשו, סינן לי בשקט: 'תראה מה הרב קנייבסקי יכול לעשות, גם אני הכנסתי ג' בקלפי'".

אל מול תמימות טהורה שכזו, כשחלקים מאתנו פוזלים ימינה ושמאלה ושוקלים לתת את תמיכתם למפלגות טרנדיות כאלו ואחרות, כדאי לזכור מה הוא הדבר החשוב יותר ולחשב מסלול מחדש. בהשאלה מאותה נערה אפשר לסכם זאת כך: תהיו ליכודניקים, תצביעו ג'.

הפוסט אם ר' חיים טוב לנערה חילונית, גם אתם יכולים הופיע לראשונה ב-קו 400.