באחד מימי ניסן המלבלבים, לפני שהחורף חזר לשבש את האביב, נקלעתי לבית האמנים בבית שמש. מבנה קטן צמוד למרכז המסחרי, המעניק שקט השראתי והפוגה מהרעש העירוני.

על קירות הבית נפרשה תערוכת 'בזמן הווה' של שירן-זראי מזרחי, (39). תושבת העיר, שבמסגרת יוזמת העירייה להקים במקום קהילה של אמנים, קיבלה את המקום להציג את ציוריה. שירן, גדלה בבית מסורתי בבאר שבע, ובגיל 4 היגרה משפחתה לדרום אפריקה. לפני 15 שנה שירן חזרה לארץ, התחזקה בדת ונישאה. כיום, היא ומשפחתה משתייכים לקהילת מעם לועז, קהילה ספרדית-אנגלוסכסית בבית שמש.

המטפחת שעל ראשה וחזותה החרדית, פחות באים לידי ביטוי בציורים. זוהי לא אמנות חרדית מובהקת, עם תמונות של רבנים או חפצי יודאיקה, אלא כזו המציגה רגעים משפחתיים, טבע, מומנט רחובי ופוזות אנושיות אוניברסליות. שירן מסבירה ש'אני לא רוצה לצייר משהו שאנשים רוצים, אלא שזה יהיה אותנטי משלי. והרעיון הוא להתמקד במשהו יותר גדול, ולא רק בקהילה. אני לא יכולה להיות מגזרית הרי המשפחה שלי לא שם'.

עיקר עבודתה של שירן הוא 'ציור לפי תמונה', כלומר הפיכת תמונה לציור. כך מופיעים בתערוכה רצף ציורים של רגעי יומיום שנקלטו בעדשת המצלמה ושיראן ייצרה עותק אמנותי מהם. מובן שציור לפי תמונה אינו אבסטרקטי, ומזהים את הדמויות, הנוף והרקע. עם זאת, שירן מעניקה לציור מין טשטוש עדין, שמרחיק אותו מהאמנות הנטורליסטית. 

בסבלנות רבה תיארה לי שירן את הרגעים שמאחורי כל מוצג. הציור 'שעה שקטה' בה נראים ילדיה משחקים עם בני הדודים שלהם נוצר כי 'כשהם שיחקו נכנס כזה אור מהחלון שהייתי חייבת להנציח'. ככלל, הצבע והאור הם המוטיב הבולט במוצגים, והם הנופך האישי ששירן מוסיפה לתמונה המקורית. ההתמקדות שלה באור וצבע נובעת מזיקתה לסגנון האימפרסיוניסטי. כך נראה בין מוצגיה עצי יער בשלל צבעים, צמחיה שנראית כמו צבעים שפוכים על הדף, בתים עם גגות אדומים במיוחד וחול חוף ים ורוד. 

היותה של שירן בעלת תשובה שמשפחתה בארצות הברית, מעניקה גיוון רב ליצירותיה. כך אנו מקבלים את הפריחות שמסביב לבית שמש, לצד ציורים מניו יורק, קליפורניה והגנים הבוטניים בברוקלין. אשה חרדית מתבוננת בנוף לצד משפחה חילונית המטיילת בחופי אמסטרדם.

שלושה ציורים הקדישה שירן לנושא 'בחוץ-בפנים'. בסדרה זו מביעה שירן ניגודים בין האדם לטבע. בכל אחד משלושת הציורים מופיע אדם, בדמות ילד, אשה או נער, המחפש דרכו ב'שממה יפה', כלשונה של שירן. הצבעוניות העזה של הצומח גורמת לתהיה האם האדם הלך לאיבוד, או שמא מטייל להנאתו. 

את השכלתה בתחום רכשה שירן בבית ספר לאמנות בניו יורק. אך עם נישואיה חדלה לצייר כי חיפשה לעבוד במשהו מכניס יותר. הקורונה, שהביאה בכנפיה יותר זמן פנוי עם המשפחה והטבע הפורח מסביב לבית שמש, החזירה את שירן למכחול ולהתבוננות בעוצמות של אור, צבע ותנועה.

איך העולם הייחודי שלך, כעולה, כבעלת תשובה, כחרדית, בא לידי ביטוי ביצירות שלך? אני שואל. שירן משתפת בפתיחות, 'עברתי הרבה תקופות, מדינות וקהילות, וזה גרם לי לראות את העולם קצת מהצד. אנחנו חלק מהעולם, אבל קצת נפרדים ממנו'. למרות שמוצגי התערוכה לא עוסקים ישירות בדת, הם ממוקדים הרבה ברוחני ובחיפוש. היצירות מתחשבות בגבולות הצניעות אך גם נעדרות מסרים דתיים חד משמעיים. בכך משלבת שירן בין אמנות אוניברסלית לעמידה בכללי הקהילה.

תמונות מהתערוכה

הפוסט בזמן הווה הופיע לראשונה ב-קו 400.

תערוכת 'יוצרות לאור' שהוצגה בימי החנוכה בבית שמש, הינה פרי יוזמתו של ארגון 'יוצרים סביבה – אמנות וקיימות בקהילה' בניהולה של מיכל רוזנר, ובשיתוף פעולה עם האגף לתרבות יהודית והמחלקה לתרבות תורנית בעיריית בית שמש. התערוכה מציגה את יצירותיהן של עשרים וחמש אמניות חרדיות ומטרתה לתת במה ל'שיח של תרבות נשית', כלשונה של מיכל.

"טאטא, זה כמו הקישוט-סוכה שהכנתי השנה" צהלה ילדה בת 8 למול אחד המוצגים. אכן, חלק גדול מהיצירות היו בסגנון חרדי קלאסי. ציורים פיגורטיביים, נעדרי מורכבות ומציגים את חיי הדת והמגזר. כמו למשל ציור דיוקנותיהם של הרב עובדיה, ר' חיים קנייבסקי ושאר גדולי ישראל, ציור תפילה בכותל, ילד חלאקה עם ספר תורה, כנר יהודי ועוד. לכל יצירה הוצמד כרטיס הנושא את שם האמנית ומכיל הסבר על היצירה ומשמעותה. ככה זה באמנות חרדית, היא באה צמודת פירוש, שעולה בקנה אחד עם עולם הערכים החרדי.

יצירות נוספות התכתבו עם העולם החרדי, אך הוסיפו לו תחכום. כך למשל ביצירתה של פנינה שליידר   שהציגה תשפוכת של צבעים מרהיבים המייצרים הדמיה של עליה לרגל. מטי דושינסקי בציורה 'ריקוד מתוך החושך' משתמשת באמנות מופשטת, משיכות אקראיות של צבע עז, שבינן מציצות דמויותיהם של חסידים רוקדים. כרטיס ההסבר של דושינסקי קורא לנו לשים לב לטוב החבוי (חסיד רוקד) בתוך החושך. אם כי הרקע של החסידים הרוקדים מדמה יותר פרץ של שובבות נועזת, שאולי היא זו שמרקידה את החסידים. בפרקטיקה דומה השתמשה גם רחל גבירצמן שהחביאה שמונה נרות דולקים בלשונות צבע בוערים, שלטעמה מייצגים את ניצחון הנרות היהודיים על רוחות התקופה. גם כאן, בעין שונה ניתן לראות את הנרות שמשתלבים דווקא ברוחות.

לצד זה מצאנו גם יצירות המייצגות את העולם האוניברסלי. כמו גרף של א.ק.ג. מחרוזים, ויצירה שמתכתבת עם סדרת ילדים מוכרת. במרכז הגומחה עמדה יצירתה של רבקי גוטליב: גולגולת ראש הבנויה מברזלים מסובכים, וסליל של ברזל מלפפו. המוצג הזכיר הדמיות של חשיבה בלופים או ocd, אך בדברי ההסבר שלה נמנעה היוצרת מלקרוא לילד בשמו ודיברה רק על 'חשיבה חיובית שמגרשת מחשבות שליליות'.

שירן זראי מזרחי מציגה את דמות האשה כעדינת מראה שמרחפת בתנועת ריקוד קלה, בשלושה ציורים שונים. פעם הריחוף הוא בין גלים סוערים, פעם היא מוקפת הילה של אור, ובשלישית היא מקיפה את האור וחובקתו בזרועותיה. היצירתיות של מזרחי הולידה אשה רוקדת בחופשיות שעומדת בתנאי הסף של הצניעות החרדית, כשהריקוד מוסבר על ידה כנגיעה ברוח ובנשמה. 

זוהי לא תחרות ואני לא השופט, אבל היצירה שתפסה את עיני ושבתה את ליבי יותר מכולן, היא המוצג של יעל שוורץ. בשילוב מדהים של דפי ספר ישן עם צבעי מים, יצרה יעל מעין גרפיטי סוער המציג נערה עוצמת מבט. לפי ההסבר הנערה משדרת שלמות, שלווה, פשטות ורכות. אך שערותיה הפרועות, הצבעים העזים ושילוב אלמנט הגרפיטי הרחובי, נותנים ליצירה מבע של פראות ואפילו אופל מסויים.

משלא באתי על סיפוקי בסיור במבנה העירייה, ביקשתי לקבל וירטואלית את היצירות שהופיעו בשני המקומות האחרים. קיבלתי שלל יצירות יפות, שמביאות את הווי השטעטל, כלייזמרים ושטריימלים, ילדים וכינורות בשלל צורות ייצוג יצירתיות. ענת אלון מציגה בשתי יצירות שונות נגינה מהצד הנשי. גם היא מפעילה יצירתיות בהצגת האשה באופן צנוע, פעם כשרק גבה הרכון מעל הפסנתר פונה לצופה, ובציור אחר ילדה עם מבט בוגר ועז, ואולי אפילו נוגה, פורטת על מיתרי הכינור.

התערוכה שהתקיימה בשלשה מוקדים שונים, בעירייה, היכל התרבות ובבית האמנים, מציגה יצירות נוספות רבות, שבמסגרת מצומצמת זו התייחסנו אך לחלקן. נשים חרדיות יוצאות מאזור הנוחות, מציגות את יצירותיהן לקהל הרחב ואף מצטלמות לסרטונים מקדימים לתערוכה. חלקן מציגות את עולמן היהודי-מגזרי כלפי חוץ, וחלקן מביאות את העולם החיצוני לתוך יצירתן. עם זאת, לדברי מיכל רוזנר, היוצרת החרדית מאופיינת בכך שהיא תדבר פחות על עצמה. 'פחות פרסונליה או גאווה', ויותר הסבר על היצירה והתהליך.

ואכן, התערוכה משכה מתעניינים מכל סגנונות האוכלוסייה, והשיגה, לפחות לפי שעה, אחדות בין המגזרים דרך האמנות.

הפוסט יוצרות לאור הופיע לראשונה ב-קו 400.