מתפצפצת ולוחשת על סוד קיומה הנצחי.

כמו משואה היא מתייצבת,

מקפלת בתוכה ספורי גבורה ובכי.

מה סוד קיומך שלהבת יפהפיה.

איך ועל שום מה את מגיעה, נוכחת ונראית כֵּפֶיהָ.

ימים של אובדן, אב קובר בן,

נער ללא חתימת זקן מתאבן.

אחים נלקחים בזוגות, שריפות ושאר מרעין בישין.

המלאך הממונה, בא ולוקח בלי שאלה, אין וודאי, הכל מרשין.

האומנים שרים על גאולה, על אוויר דחוס של בושה והעדר תמימות.

וביקום המקביל, הווירטואלי על כל אימיג' אנשים נוטים למות.

מה סודך שלהבת יקירה

גלי לי מה את מסתירה

איך יופייך לא פג עם השנים

לא נס ליחו, לא התפוגג בין העמים.

האין זאת שלנצח נשארת, בשלמות

מאירה לכל דורש בחמימות

בצניעות אופיינית, אורגינלית, באצילות.

סופרלטיבים נקשרו בשמך

כל זן של מתוק פודר לכבודך

ואת לא ממש יוצאת מגדרך

עסוקה בלהאיר כל לב, כל רגל בַּשּׁוּק כל צהר,

מלאה כולך בזוך שנמשח, באיחוי ובטהר.

הפוסט מהירות האור הופיע לראשונה ב-קו 400.