לפני 4 שנים נתן הרב גזהיי אמירה קשה לעיכול, וכעת זה התנקם בו. אבל לא רק הרב גזהי הוא הסיפור פה. בדיוק במקרה באותם ימים רץ ברשת סרטון של קבוצת רבנים גדולה באמירות לא פשוטות על נשים ובעיקר על צניעות נשים.

במאמר הבא אני מתיימר בחוצפתי להתערב בתכנים של אותם רבנים שבדרך כלל שייכים לעולם ההרצאות. הסיבה שאני מרשה לעצמי לעשות זאת היא מכיוון שאני שומע הרצאות של הרבנים מהסוג הזה וברוב המקרים אני מאוד מעריך אותם, על כן אני מרגיש קרוב מספיק לתת הערה.

שימו לב, המרצים הללו לרוב אנשים עם אופי מאוד משעשע. הם מצחיקים, מעבירים תכנים שמתאימים לכל אוזן ומצליחים להחדיר אמונה גם לאנשים בעלי אופי קשוח.

הטקטיקה היא פשוטה מאוד: תהיה חבר שלהם, דבר אליהם בגובה העיניים. למשל במקום להגיד לחילוני בטון קשוח "מחלליה מות יומת", הם בוחרים להגיד על שבת "איזה יום נפלא, לוקחים חופש מהכל, נשארים עם המשפחה, אוכלים טוב". מי מאיתנו לא רוצה יום כיף שכזה? אז זה עובד! אם היו מפחידים אותם, הם היו בורחים.

כל נושא שרוצים לדבר עליו, עושים אותו בצורה הכי מתוקה בעולם. העסק הזה עובד והמרצים הללו צוברים זכויות ענקיות.

רק בנושא אחד הם הופכים למפחידים: צניעות. שם פתאום הם מתארים מה יקרה בגיהינום באיזו צורה הם יחזרו בגלגול ועד סוגי סרטנים למיניהם.

הסיבה לכך לדעתי שהם לא חווים על בשרם את הניסיון בשמירה על צניעות ולכן קל להם לדבר. הם לא מצליחים לשווק את המוצר שנקרא צניעות, כיוון שהם לא מכירים את הקושי.

אם אליי תבוא אישה ותתחיל להטיף לי מוסר על ניסיונות יצריים שיש לגברים, אני מניח שהיא לא תצליח לשכנע אותי כיוון שהיא לא יודעת מה אני מרגיש ואני אציע לה בנימוס להתעסק בניסיונות של נשים.

כנ"ל לגבי ניסיונות שישנם לנשים ואין לגברים. אל תטיף מוסר בנושא שלא נוגע אליך כי אתה לא תדע לשכנע אישה בלי להיות בנעליים שלה. זה רק יצא מזעזע, עם ביטויים לא במקום והפסדת יותר ממה שהרווחת ויותר חמור, פגעת באישה. העסק לא עובד.

הפתרון הפשוט ביותר, שרבניות ידברו עם נשים על צניעות ואילו רבנים עם גברים על יצרים גבריים. שאר הנושאים, תפדאל. דברו כמה שאתם רוצים, ניכר שאתם עושים את זה נהדר.

ואם אתם המרצים מפחדים שלא יישאר לכם נושאים לדבר עליהם, קחו נושא אחד ממני: שיעור העוסק בכך שאסור לדון אדם עד שתגיע למקומו.

הפוסט המסקנה שלי מסערת גזהיי: רבנים ליצרים גבריים, רבניות לצניעות נשים הופיע לראשונה ב-קו 400.

כן, זו היא תקופת הקורונה. איציק בסגר בדיוק כמו שכתוב בהוראות משרד הבריאות ולא מוציא את אפו מחלון ביתו.

הוא ניצל את ימי השעמום בסגר על כורסא, עם קפה וסמארטפון. פתאום הוא רואה ידיעה על כך שלא בכל הישיבות יצאו לבתים למרות ההוראות הברורות וכך מסכנים חיים של בני אדם ע"י נגיף הקורונה.

בימים כתיקונם, הוא יתעצבן לעצמו, אבל היום יש זמן. במוחו כבר החלו לרוץ מספרים של לייקים אותם יקבל על הפוסט. לא, לרגע אל תחשבו שמה שמעניין את איציק זה לייקים, הוא באמת מאמין שנעשה דבר חמור. הוא פתח את המחשב הנייד שלו והחל לתאר בלשונו המחודדת משל יפה ששמע בשנותיו בישיבה על אנשים שהולכים לגיהינום.

הוא מאוד אוהב את המגזר החרדי, את בחורי הישיבות ואת לומדי התורה ולכן כ"כ חשוב לו לדאוג לשלומם ולכן הוא יושב כעת לכתוב על כך שיש אנשים שיום אחד יגידו להם "רצחת".

לאיציק יצא פוסט מושלם על האיש החרדי שרצח כי לא שמע להוראות משרד הבריאות.

אין לתאר את האכזבה של איציק כאשר גילה שכבר נכתבו פוסטים מהסוג הזה לפניו. באחד מתואר ילד שנקרא על שם סביו שנפטר מקורונה ופוסט אחר סיפר למה לא צריכים לשמוע להוראות הרבנים ועוד ועוד. אבל שום דבר לא יעצור את איציק שלנו מלפרסם את הפוסט עליו עמל. "אז מה אם נדוש לכתוב פוסט יהיר על אחיי החרדים?", אמר לעצמו תוך כדי לחיצה על כפתור "פרסם".

בימים אלה בארצנו משתוללת מגיפה. ב"ה אנו במדינה שדואגת לשלום אזרחיה עד כמה שהיא יכולה. במסגרת כך היא הוציאה הנחיות מאוד ברורות כיצד לנהוג כדי לצמצם את השפעת נגיף הקורונה.

אישית, אני מיישם כל אחת מאותן ההנחיות. דא עקא, מסתבר שהציבור הישראלי בחלקו לא לקח ברציניות את ההנחיות. חלקם בעקבות הוראת רבנים כאלה ואחרים וחלקם כי הם רבנים לעצמם. חלקם חילונים וחלקם חרדים.

התקשורת הכללית מיד הסתערה על הנושא וחינכה את הציבור כיצד לנהוג. בעצם לא את כל הציבור, רק את הציבור החרדי. גורם בכיר מסר כי "החרדים יביאו אותנו למצב בו איטליה נמצאת". כותרת אחרת כתבה "החברה החרדית מביאה עלינו אסון". עיתונאים השתוללו באולפנים על החברה החרדית ההזויה, המסוכנת, מפיצת המחלות.

באותם רגעים ממש בהם נכתבו כותרות דוקרניות – אזרחים צילמו חילונים בים, מבלים בריצות חוף יושבים, אוכלים ומבלים. אבל בכל הקשור להיגיינה ושמירה על בריאות, רק החרדים המסריחים הורסים.

לאותם עיתונאים, יצטרפו קבוצת חרדים חשובים הלא הם איציק וחבריו. הם ישבו לכתוב פוסטים שנונים שברובם נכתב ההקשר בין חרדים לרצח, תוך התעלמות מוחלטת מחצי מהעם שהשתמש עם המלצות משרד הבריאות כתחליף לטישו שאזל מחנויות.

עשרות עדויות יצאו והוכיחו שהמגזר החרדי לא שונה מהמגזר הכללי, למעט העובדה כי בחלק מהמקרים רבנים עמדו מאחורי עניין זה. ופה נשאלת שאלה פשוטה מאוד: למה אותם חרדים מתעלמים באופן גורף מאותם חילוניים? הם פחות מסוכנים? הם פחות רוצחים כי הם זלזלו בהוראות לא מתוך ציות לרבנים? כלומר הציות הוא זה שמביא רצח? מה זה משנה למה לא נשמעים להוראות?

כבר בימים הראשונים של הקורונה, עוד טרם היו הנחיות ועוד טרם היו חולי קורונה בישראל, פרופסור מהאוניברסיטה העברית טען שהחרדים מפיצים את הקורונה. גם לעיתונאים וגם לאיציק וחבריו הטיעון היה נשמע הזוי. אבל הם בעצמם לאחר מכן באנטישמיות ייחסו להתפשטות נגיף הקורונה רק את החרדים בזמן שהחילוניים עשו את אותו דבר בדיוק.

רבותי, אתם לא שונים מאותו פרופסור, רק שאצלכם קיימת גם שנאה עצמית בשונה מהפרופסור שאצלו זה שנאת האחר.

את מי אתם מנסים להרשים? את הפרופסור? את החילונים? את התקשורת? איך אמר מישהו – מסתבר שללקק זה מדבק. בריאות!

הפוסט טפלו בשנאה עצמית שלכם, במקום להרשים את החילונים הופיע לראשונה ב-קו 400.

יענקי מגיע לשער הישיבה ומצטרף לנהר של עושי חיל מרוגשים שגם עבורם זהו היום הראשון בישיבה. הוא תופס לעצמו מיטה שבדיוק חלם עליה. מקום מואר שיוכל לקרוא, אך לא מואר מידי בכדי שיוכל לשנו"צ כמו כל בחור ישיבה עם סטנדרטים מקובלים.

הוא לא שוכח להתקשר לאמא ואבא ולספר להם שהכל מושלם ושהוא סידר את הארון והוציא את החולצות שלא יתקמטו כפי שאמא ביקשה והנה מגיע השיעור הראשון מתוך מאות כאלה בשלוש השנים שלפניו. כזה שטייגן, לא היה ליענקי מאז שהוא פתח גמרא לראשונה בכיתה ד'. כמו ילד טוב, הוא התקשר לאביו לעת ערב וסיפר לו על הר"מ הרהוט, על החברותא הנחמד והברור, על החברים הנפלאים ועל ארוחת הערב שבשונה ממה שנאמר לו, היא דווקא אכילה ויותר מכך.

בליל שבת חופשית, הוא סיפר בהתלהבות מתבקשת ש"כזה אלול מרומם, עוד לא היה לי". במוצאי שבת קודש, הוא יצא כבר באוטובוס הראשון לישיבה שכל כך אהב וככה המשיך והמשיך סיפורו של יענקי שמצא את מקום תלמודו. החממה בה הוא עומד להתפתח בלימוד ורוחניות ע"פ שאיפתו ושאיפת הוריו המאושרים מנחת.

אולם, לאחר חופשת חנוכה, ניכר עליו חוסר החשק לצאת לישיבה וככל שחלף הזמן הוא נכח יותר בבית ופחות בישיבה עד ששבר שיא, בו במשך כמעט שבוע שלם נשאר במיטתו עד הצהרים ורק ביום רביעי הוא שב לישיבה בחוסר חשק במקום בראשון.

בימים אלו, תלמידי ישיבות רבים, משננים את דפי הגמרא עליהם הם עומדים להיבחן בישיבה קטנה בה הם עומדים ללמוד. כמו בחור שמחכה לשיחת טלפון משדכן באשר למוצעת, הם מחכים לתשובה מישיבה בה הם נבחנו. אחרי תשובה חיובית מראש הישיבה, הם יצטרכו להחליט אם הם הולכים לישיבה הזו או לישיבה אחרת.

רבים מתוכם, עומדים להיות סיפורי הצלחה של הישיבה, של הוריהם ובעיקר של עצמם. אבל רבים אחרים עומדים להתחיל בחשק רב שלאט לאט ילך וירד עד שלא יישאר מהחשק המדובר זכר. נציין כי זה ב"ה לא אצל כולם, אבל זו בהחלט תופעה.

בהתחלה הם ינסו למצוא לעצמם ימי חופשה ובהמשך זה יהפוך לתקופות חופשה עד שלאט לאט הם לא יחזיקו ראש בגמרא ודבר מוביל לדבר וגם הישיבה הגדולה תהיה רק כפשרה ובה גם הם לא ירגישו מוצלחים עד שיום אחד הם ישאלו את עצמם "מה אני עושה פה עדיין?".

אני לא איש חינוך, אבל כן יש לי ניסיון חינוכי. ניסיון של עצמי. אני מכיר את סיפור חיי שלי עצמי וחבריי בעולם הישיבות וכדאי לשים לב לפרטים מסוימים כבר בתקופה הזו של המבחנים לישיבות.

רבים נוהגים לתלות את האשמה באשר לכמות החשק בישיבה בדור המודרני והטכנולוגי. רבים אחרים מאשימים את החברים של הבחור, אבל לפעמים זה רק דבר פשוט עם משמעות ענקית לתלמיד ישיבה – שגרה. כן השגרה לפעמים היא הרבה יותר ממפלצת מתחת למיטה.

בואו ניכנס לרגע לראש של תלמיד כיתה ח'. בהפסקות כולם מדברים על סאגת הישיבות שהולכת ומתקרבת, הרב'ה מכין אותם כל הזמן לקראת הישיבה, בבית מדברים לקראת הישיבה, בין קבלת שבת לערבית חבריו לבית כנסת מעדכנים עדכונים ששבועיים באשר לישיבות ועד לשכן החביב שודאג לברר 'יש לך כבר כיוונים?'. כל עולמו מסתובב סביב דבר אחד – הישיבה. ההתלהבות מהישיבה שוברת שיאים, כאשר הילד מגיע למבחן ובין הזמנים האחרון שמוקדש לנושא הישיבה.

גם המעבר הפתאומי לפנימייה שמעניקה כ"כ הרבה עצמאות, גם היא כשלעצמה טלטלה מרגשת עבור ילד. באחת הוא מנהל לעצמו את החיים, החל מדמי כיס וכלה בכביסות. ההתרגשות הזו כמו כל דבר, מתפוגגת עם הזמן ומותירה רק שגרה אפורה שמתוכה עברו רק כמה חודשים מתוך עשרות. לא סתם תיקנו גדולי ישראל של אותם הימים את חופשות בין הזמנים שלכאורה הם אנטי תזה לבחור תם יושב אוהלים, בה הוא נחשף לתפילת שחרית רק בסמוך לשעות הצהריים.

אבל גם הפתרון לשגרה הוא מאוד פשוט: הורים רבים נוחתים על הכורסא מפוצצים בנחת כאשר הילד בישיבה והכל מושלם. אבל מעבר לבירור היבש בכל כמה שבועות אצל צוות הישיבה מה עם התלמיד חכם הקטן, כדאי בכל כמה שבועות לדאוג לשוברי שגרה. למשל, שאבא יקדיש ערב לבוא לראות את חדרו, את הבית מדרש, את החברים וגם שיעלה זיכרונות בעצמו על חיי הישיבה קטנה שלו. אמא שתבוא ותביא גלידה ביתית שנשארה משבת ותשב עם התלמיד שעה בגינה סמוכה ותספר לו כמה קשה לה לא לראות אותו בכל יום.

מניסיוני, ערבים כאלה העניקו לי כוחות לשבועות. במידה וניכר כי הילד רוצה לשהות בבית ואין לו חשק לישיבה, תיזמו אתם ההורים את השהות שלו בבית בתירוץ כזה הוא אחר. אפשר להגיד לו למשל כך: 'מחר ראש חודש והבנות מסיימות מוקדם את הלימודים, תקפוץ הביתה לארוחת צהרים חגיגית כי מחר כאמור כל הילדים יהיו בארוחה'. מומלץ שתתאמו אתם עם צוות את החופשה כדי להנגיש לו את החופש בלי הכאב ראש של התיאום.

כמו כן, אל תלחצו עליו לחזור לישיבה, תנו לו את הזמן כל עוד זו יוזמה שלכם. בנוסף, גם שלט בכניסה לבית בתחילת בין הזמנים בסגנון 'ברוך הבא לבחור הכי טוב בישיבה', יכול ליצור אפקט של נוחות. העיקר שלכולם יהיה בהצלחה.

הפוסט רוצים למנוע נשירה מהישיבה? תתחילו לחשוב על זה ברישום הופיע לראשונה ב-קו 400.