עד עכשיו אני בוכה.

קמתי ברבע לשבע, וכמו יהודי טוב נטלתי ידיים ופתחתי את הוואטסאפ.

הודעה מלאה אחותי, לחצתי על הלינק והלב שלי התכווץ.

עד עכשיו הוא מכווץ.

לבחור שדיבר קוראים יונתן קלנר, לא שמעתי את השם שלו קודם לכן, אבל הוא דיבר והדמעות שלי התערבבו עם הפיירי תפוח שבכיור.

מצאתי את עצמי עם מכסה של סיר ביד אחת וסקוצ' ביד השניה בוהה במסך ומנסה להבין אם המציאות שהוא מתאר אמיתית.

טיפולי המרה, כן או לא.

יונתן מספר באומץ על תהומות הנשייה אליהן הובילו אותו טיפולי ההמרה, וכשהוציא מפיו את שם המטפל הוא הוסיף "שם רשעים ירקב"

לפני שתחשבו בראש האם אתם בעד טיפולי המרה או לא, תנו לי לספר לכם קצת על אותו מטפל שנחשב לאביר טיפולי ההמרה.

הסיפור הקשה שעברה המשפחה שלי לאחר שגיסי הנבל פגע באחיי ואחיותיי, הפגיש אותנו עם הרבה אנשים טובים בדרך

וגם עם אנשים פחות טובים.

לחלק ממשפחתי הפגישה ההיא עם המטפל עליו דיבר יונתן היתה חוויה טראומתית שעד היום לא בדיוק מצליחים להשתחרר ממנה.

הוא ישב שם מול נפשות שנפגעו אנושות ממעשי נבלה של ירוחם, והחל לשלוף סיסמאות והצעות שמטרתם לאפשר לירוחם חיים נוחים יותר אחרי המעשים הנוראיים שביצע במשך שנים

הוא הציע לשלוח אותו לחו"ל – כאילו שם אין ילדים שצריך להגן עליהם

הוא אמר לאחיי ואחיותיי לא להגיש תלונה למשטרה

הוא התעקש שטיפול יעשה את העבודה

הוא לא ראה מולו נשמות, הוא לא שת ליבו לכאב ולנפש המדממת.

הדבר היחיד שהוא ראה זה את הפוגע ואת הקהילה על שמה צריך להגן בכל מחיר.

שנים של לימודי פסיכולוגיה הומרו מעזרה לכאוב ולנפגע, לשמירה על מרקם חלק של חברה נטולת פגמים ומהמורות גם במחיר עוולות שבסתר.

מבחינתו הומו בחברה הדתית/חרדית הוא סכנה שצריך לטפל בה. הנפש שנדרסת ונאנסת בדרך לא חשובה, היא לא נספרת.

גם פגיעות מיניות הן סכנה קיומית עבור החברה, אבל לא כי הפגיעות מסוכנות והפוגעים פושעים נאלחים, אלא מהחשש האמיתי שסיפורים כאלה יתפרסמו ויציפו רעות חולות נוספות.

והוא צריך לשמור על מאזן חסר מורכבויות ובריא.

ואין דבר יותר חולה מהבריא הזה.

יונתן צריך ללמוד בחיידר, בישיבה, להתחתן, להוליד ילדים, ולעבור איתם את אותו המסלול שהוא עבר.

אבל יונתן עושה בעיות.

יונתן הומו.

הוא לא מעוניין לשקר בנפשו ולהתחתן עם אישה ומאחורי גבה לבגוד בה (כמו שהוצע לו כפשרה מהפכנית)

הוא חייב להתיישר, אנחנו חייבים ליישר אותו.

מי יודע כמה אנשים שלא עושים לנו בעיות וחיים בשקר עם נשים יקומו ויקבלו אומץ לחיות את חייהם באמת אם לא נטפל ביונתן הזה.

אין ברירה, טיפולי המרה.

יש אבא בעולם שיסכים שהבן שלו יעבור את שבעת מדורי הגיהנום האלה?

יש אמא בעולם שמעדיפה ילד נכה רגשית, מפורק ומרוקן רק כדי לשמור על הנורמליות הקדושה הזאת?

היתכן שהיהדות, החומלת שבדתות תרצה אדם חסר זהות, שבור ורצוץ על פני אדם מחובר, מאמין שמתמודד בגבורה עם הנסיון הבלתי נתפס הזה?

צריך להיות אבא ממש דפוק ואטום כדי להעדיף את הדת של הבן שלו על פני הנפש שלו

כמה מעוותת יכולה חברה להיות?

לסמוך על דעה נבערת של מטפל מקצועי שבמקום לטפל בבעיה מציע בקור רוח לשלוח אותה לחו"ל, העיקר לייצר שקט תעשייתי כאן בחממה שחייבת להראות שלימה כלפי חוץ?

לשלוח אליו נשמות למסע הרג נפשי

אני לא יכול ומסוגל להכיל את הטירוף הזה

איך אפשר?

לא אכפת לי מה הדיעה שלכם בנוגע לטיפולי המרה

לא מעניין אותי מה אתם חושבים על הקונפליקט של הומו ודתי

(הרי אתם מקיימים את כל התרי"ג, מה שמאפשר לכם להזדעזע מחטא של משכב זכר)

תסתכלו על זה

ותחשבו שוב, ואם זה דורש מכם להתמודד עם מורכבות ואתם לא מסוגלים לזה, מותר לפעמים גם לשתוק.

שימו לב אל הנשמה

הפוסט אין דבר חולה יותר מהבריא הזה הופיע לראשונה ב-קו 400.

היום הוא לא צובע חביתות, לא שופך שמן, לא נכווה בידיים, בראש חודש הוא מלך, כולם עוברים לפניו כבני מרון ומקבלים מנת קרונפלקס קצוצה במידה.

מלך, פעם אחת בחודש דיו.
פעם אחת בחודש היה טעם בתפילה, ורק חיכינו שהיא תסתיים.

משה, בחור מופנם ושם בדוי היה אלוף הישיבה בגלגול תפילין, הוא עשה בר מצווה שנתיים לפנינו באמת שלא כוחות, אבל מומחיותו עמדה לו בכל ראש חודש, וכשאנחנו נכנסנו לחדר האוכל כבר שמענו את הקראחצ' מהפה שלו.

ב' דראש חודש אלול, סיום התפילה.
לולי האמנתי עוד בשיניים וכבר משה עומד עם קערה ריקה ומושיט אותה למחלק הקרונפלקס, הקערה מתמלאת ומשה לוקח את מחזיק החלב ומוזג ביד רעבה חלב שמטביע את כל פתיתי התירס.

אבל במקום חלב יצא לו מים, הלכה המנה.

אני צחקתי צחוק גדול, הוא הסתכל עליי רותח מזעם, עלה להתלונן בחדר ההנהלה.

"מישהו מילא את כל השקיות חלב במים, נהרס לי הקרונפלקס"
תוך כדי דיבור עוד ילד עולה
ועוד אחד

"מי עשה את זה" ניסה ראש הישיבה, אבל משה המופנם והזועם לא הסכים להלשין.

"לך תקרא לו" לזה הסכים הדביל המופנם והלך לקרוא לי.

עליתי מפוחד וידעתי שהשאלה שאשאל תהיה "למה", אבל לא היתה לי תשובה.
באמת נשאלתי למה, ובאמת לא היתה לי תשובה.

"קורה" פלטתי.
"קורה" רתח ראש הישיבה, "למה לדורון זה לא קרה?"

מהנימה הבנתי שהוא לא מצפה לתשובה, ומבחינתי זה אומר שאני חייב לענות.

"אני לא דורון" ככה פשוט.

דורון משיעור ב' למי שלא מכיר, היה הפרח של הישיבה, עדין על גבול השברירי, מתמיד עצום שזקן פרחי כהונה השלים את המראה של הטוב שבבחורים.

יצאתי נזוף, בלי עונש מיידי, "נראה מה נעשה איתך על זה", זה הכי מפחיד. תן ונסיים עם זה רבאק.

למחרת התכנסנו כל הישיבה לשיעור כללי על תחילת פרק שישי בבבא קמא, פרק הכונס.

דממה בהיכל
קולו העמוק של ראש הישיבה ממלא את החלל

הכונס צאן לדיר
לא נעל בפניה
פרצוה ליסטים

כך שורה אחר שורה

נפלה (הפרה) לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית

כוח עליון הרים לי את היד, והאצבע שלי נעמדה וביקשה שאלה.

ראש הישיבה ראה את האצבע ונתן לי את רשות הדיבור

"הסיפור הזה עם הפרה שנפלה לגינת חברתה, למה לדורון זה לא קרה"

כולם געו מצחוק
אבל רק אני, ראש הישיבה והרב פלאי שגם הוא היה באותו בוקר במשרד, ידענו מה אני רוצה.

ר' הלל פלאי היה הרב שלי בכל כך הרבה דברים, בין היתר מורי ורבי בהומור, סאטירה, שנינות, ובאיך לצחוק על עצמי.

כשראיתי אותו מתמלא בצחוק ואת פניו של ראש הישיבה מאדימות, הבנתי שהצלחתי.

שנים קדימה פגשתי בחור צעיר ששאל אותי אם אני נח טוניק שלמד בבית שמש, מסתבר שעם הסיפור הזה פותח הרב הלל פלאי כל שנת לימודים חדשה.

"כל אחד כאן הוא מישהו אחר, אל תשוו את עצמכם לא לחברותא ולא לאף אחד אחר"

אתם מבינים?
כבר עשר שנים שאני פותח לשיעור אלפים של ישיבה קטנה את האלול שלהם.

העולם הזה חתיכת פלא.

פס הקול האלולי שלי

הפוסט למה לדורון זה לא קרה? הופיע לראשונה ב-קו 400.