סדרת היצירות המרכזית בכתב עת זה מוקדשת לאמנית רחל אהרן. נדמה כי הן נוצרו עם פרוץ מאורעות שמיני עצרת, אך למעשה הן מבוססות על סדרת אירועים קודמים בהיסטוריה הישראלית. כנאמר "אין חדש תחת השמש", והתחושה היא שההיסטוריה חוזרת בווריאציות שונות ומשונות.

רחל אהרן ממצפה הושעיה יורדת אל הדרום הרחוק, אל מחוזות ילדותה בקיבוץ סעד שבחבל הבשור, ומצלמת את השברים של בתי המפונים מימית בסיני, שהועברו למשמרת ליד כרם שלום. היא מדרימה מטפורית עד ימית הרחוקה, ומרחיקה אל שנות השמונים לימים הקשים (כך חשבנו אז) של פינוי סיני. לא הרבה יודעים, אבל השברים של הבתים הטרומיים שנבנו בהיאחזות החלומית בסיני נאספו והובאו אל עוטף עזה. מעין סוג של בית קברות, או הנצחה ליישובים שהיו שם. את הצילומים האמנית מדפיסה והופכת לעבודות קולאז' עוצמתיות שהיא גוזרת במו ידיה, המהדהדת את אירועי השבעה באוקטובר. היא מחברת ומדביקה עבר והווה יחד באופן סימבולי.

ואם בסימבולי עסקינן, הרי שרחל אהרן חושבת ויוצרת סימבוליקה. היא לוקחת סמלים קיימים, מעבדת אותם, לפעמים גם מאבדת את הפרשנות הראשונית שלהם, ויוצקת להם משמעות חדשה. תהליך זה הוא אישי מאוד, ועם זאת מתכתב עם הקולקטיב הישראלי עד מאוד. כך בסדרה הנוכחית 'שברים' היא לוקחת את האבטיח הישראלי שפגשה באחד הטיולים הרגליים שהיא נוהגת לעשות ליד מצפה הושעיה ומצלמת אותו. היא הופכת אותו לרקע אקספרסיבי ביותר, ועליו היא מניחה את שברי בתי המפונים. כך האודם העסיסי מסמל את הדם ואת המחיר הכבד והכואב, אך גם מנוגד לסמל אחר שנוכס לאבטיח בדיוק בתקופה זו מהצד שני של המתרס – הוא מסמל את ישות האויב שאימצה את הצבעים ירוק, שחור ואדום, בדומה לאבטיח. 

למעשה, אהרן יוצרת קומפוזיציות שאינן חד – משמעיות. הן יכולות להתפרש לשתי פנים, ובזה כוחן. עם זאת, היא יוצרת כמיהה לנרטיב ברור,  דרמטי ומובנה, שהוא למעשה אינו קיים באופן קוהרנטי ויוצר תחושת חמקמקות נסתרת מהגילוי. לכן לרוב העדיפה לא לתת שמות לעבודות, מפחד הפרשנות החוסמת. סדרותיה מאופיינות בשם מובהק כל אחת משל עצמה, ולעיתים הן מתכתבות זו עם זו. 

את סדרת הקולאזי'ם היא עשתה ממש בעקבות המלחמה, דמויות יווניות חסרות ראש מסמלות את האסון הנורא מרחפות על פני שדות פתוחים של מחוזות ילדותה בעוטף עזה. מרככות את עוצמתו של הטבח הנורא וגם תוהות עליו בפסלו של 'האיש החושב' של רודן כשהצל הנורא מתחתיו מדבר לאן נפלה האנושיות.  

יצירותיה של אהרן הן קולאז'יות במהותן, פרגמנטריות, עשויות קטעים־קטעים, שברים־שברים, מצבור של דימויים וסמלים. ניכר שהיא בקיאה תולדות האמנות, הודות לניסיונה בהוראה בתחום האמנות במשך יותר משני עשורים. עם זאת,  אהרון יוצרת שפה ייחודית. היא מדביקה את היצירות על גבי המשטח בשעה שהיא מעצבת להן קומפוזיציה חדשה, בצורה ובצבע המקבלים משמעות אקטואלית מקומית במבט מסוים, ועם זאת גם אוניברסלית וגלובלית.

גלריית המקלט, יהודה המכבי 7 ירושלים. עד ה13.6

פתוח בראשון שלישי וחמישי מ-17:30-19:30 לפרטים 058-5001019

הפוסט שברים הופיע לראשונה ב-קו 400.

בדומה לרובין, אילה עמואל היא אמנית וחלוצה עם חיבור חזק ליישוב. דור שני לחוזרים בתשובה אשר עלו לישראל מארה"ב, והתיישבו בישוב בת עין. עמואל עוסקת בעבודותיה בבית ובחיי היום יום, חוקרת את הטבע וסביבתה הקרובה. כאמנית דתיה, היא חוקרת את מהות הבגד ככסות, לצד דימויים של הגוף. ציוריה נוגעים בהסתרה ובגילוי שהם חלק מהפרקטיקה המרכזית היומיומית של ההביטוס הדתי. השטיח הוא הסימבול המרכזי ביצירתה ומסמל חיפוש שורשים, חיבור לקרקע ולאדמה ובמקביל כיסוי הראש ובדי הלבוש.

משחק הסמלים מופיע גם במשחק המילים בשם התערוכה 'הסתר בדים' הרומז לדמותה של אסתר בחודש אדר מצד אחד ולבדי העץ הענפים המופיעים במשולב – פנים חוץ. אלו אוקסימורונים הבאים לידי אחדות ביצירותיה המושפעת מהשפה הסימבולית של רבי נחמן מברסלב

"יש הר ומעל ההר עומד אבן ומן האבן יוצא מעין… כל דבר יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב" (רבי נחמן מברסלב)

"אני מתייחסת לסביבה החיצונית של המקום בו אני גרה, לסביבה העירונית ולחיפוש אחר הטבע בסביבה זו. אני גרה בשכונת נחלאות בירושלים בבית עתיק עם כיפה עגולה, אשר מופיע  תדיר בעבודות שלי", היא אומרת.  "יש רגעים שאני חווה, בהם אני מביטה על עצמי מבחוץ, מנקודת מבט שונה, ומציירת את עצמי ממבט חיצוני. רגע בו רוח מעיפה את השמלה שלי, שלולית בגשם, חיבוק עם התינוקת או עלה שנפל, אני מתרגמת את התחושה לציור."

תהליך עבודתה הוא ברובו אינטואיטיבי, והיא יוצרת חיבורים מרתקים ממפגשים של חייה למשל קבר הרשב"י במירון, המבנה העגול והעיטור של הגדרות ליד ביתה בנחלאות, כמו גם חיבור בין הפנים של הבית לחוץ השטיח יחד עם עץ הזית.

עץ הזית נתפס כמשהו אנושי ביצירה של עמואל. הגזעים החלולים עקומים ומפותלים כמו ריקוד של גוף חי ומתכתבים עם נושאי ציוריה של האמנית אנה טיכו שהגיעה מאירופה לפני יותר ממאה שנה אל הרי ירושלים. עבודותיה משקפות את המבט של המהגרת שהגיעה לארץ המתפתחת מגרמניה המפותחת וכולה התבוננות ופליאה על הנופים החדשים. עמואל מתכתבת במקביל גם עם עבודותיה של אמה שעלתה לישראל לפני עשרות שנים, אל הרי ירושלים ומביעה את הקשר המיוחד בציוריה.

את החיבור בין התערוכה לבין דמותה של נשים יהודיות מובילות ניתן לראות בדיוקן העצמי של אילה , והוא שהביא את ההשראה לעסוק בדמותה של דונה גרציה בערב הסיום שתוביל מיכל אהרוני רגב.

 מוזמנים לבוא ולחזות בתערוכה ובמופע הסיום "מי היתה דונה גרציה" ביום חמישי הקרוב ה-16.3 בשעה 20:00

 לפרטים ולהרשמה: https://forms.gle/v89fq8amDSSQqJaa7

תערוכת הסתר בדים \ גלריית המקלט
היוצרת: אילה שירה עמואל
אוצרת: ד"ר נעה לאה כהן
מופע סיום: מיכל אהרוני רגב – מי היתה דונה גרציה ומדוע היא רלוונטית גם להיום.

יצירות נבחרות מהתערוכה הסתר בדים

הפוסט הסתר בדים הופיע לראשונה ב-קו 400.

שלום, נעים להכיר אמיתית,

כאן בגלריה –

אישה חרדית.

קוראים לי רייזי, או טויבי, או סימי,

את שם המשפחה – אל תשימי.

עדיף שלא יידעו בדיוק, מי אני מהבית,

בכל זאת, מקומי בפינה – ליד שתילי הזית.

יש לי כובע על הפאה ובבית מטפחת,

שיושבת טוב על התגלחת –

בדרך כלל אני מטופחת.

(הדסה ליכט, גיליון מס. 3 בנושא הגירה וזהות)

חזון כתב העת לשירה קול. שירה. אישה. הוא לגעת בנושאים קיומיים בחברה פנימה ולתת להם מקום.קול.נראות. בשפה אמנותית. עד כה יצאו לאור שמונה גיליונות והגיליון התשיעי בנושא 'מוריד הגשם' כבר בדרך לדפוס, בתקווה שיביא איתו את הגשם. כתב העת יוצר מפגשים בפועל בין יוצרות מעדות שונות, שפות וחברות דתיות מגוונות ובכך מעצים את יכולת היצירה וההשראה.

בין השירים הייחודיים שמתארים את הייחודיות של המגזר, נשזרות תערוכות אמנות נשיות שהוצגו בגלריית המקלט בגרסא קטלוגית מודפסת המאפשרת הכרה וחשיפה לקהל הרחב. לחלקן מדובר בפריצת דרך של ממש, כמו בגיליון מס. 7 בנושא מפגשים שבו נפגשו האמנית הינדה הרבסט הפועלת למעלה מ40 שנה לקידום האמנות בחברה החרדית וד"ר נורית סירקיס-בנק אשר הקדישה מאמר לפועלה. זהו למעשה תיעוד חלוצי וראשוני של העשיה של הרבסט מתוך רצון למקם אותה  כחלק מן המניין בתוך העשיה האמנותית הישראלית

גיליון זה מגיע בתקופה סוערת במרחב הציבורי החברתי והפוליטי, הרוחשת בתוכה באופנים עקיפים וישירים. מדובר בנושאים שאינם פשוטים לעיכול המשקפים טלטלה המחלחלת בבית פנימה, גם אם כלפי חוץ 'עסקים כרגיל'. הקריאה לבדק בית פוגשת אותנו במקומות שונים ובנקודות זמן שונות – בשלבי מעבר ומפנה בחיים, בעקבות משבר אישי, במצבים של קושי חברתי ותקשורתי, כתגובה לאכזבות, ולהפך, כמענה להתגלות, לדחף פנימי יצירתי, ולאנרגיה חיובית. הדחף ל'בדק בית' עולה באחת במרחב המשפחתי והקהילתי, וגם בטריטוריה האישית של הדוברת השירית אל מול השיר ההולך ומתהווה. בדק הבית מפנה מקום לנוסטלגי, לסדוק ולשבור, וגם למינימליסטי, לעכשווי, לרלוונטי. מן התצרף של החלקים השבורים נוצר שלם המאפשר פיוס מפוכח אל מול מוות בלתי נמנע. הכאב והסבל נחווים כְּכוֹח המְלַמְּדֵנִי אֵיךְ הוֹפְכִים מַחְסוֹר לְשֶׁפַע. למשל השיר חל"ת של יפה שלומוביץ המדבר על התחושה של החמצה וזמניות שנשים חוות במיוחד בשלבים מאוחרים בחייהם. 

חל"ת* | יפה שלומוביץ

מִתּקֶֹף תַּפְקִידִי שֶלּׁאֹ קֻדַּם

מַעֲמָדִי הרָופֹףֵ

גיִּליִ המִַּתְקַדֵּם

חֲלומִֹי שֶנׁגָּזֹ

דַּלתְִּי הנַנִּעְלֶתֶ,

מִתּקֶֹף קומָֹתִי המִַּתְנמֶַּכתֶ

שְׂפָתִי המִַּשְתַּׁרְבּבֶתֶ

השְַּרִׁיר הרָָפויּ בּרְַגלְיִ ה ְַּׂ שמָאליִת

משְִקׁפָיַ,

מִתּקֶֹף היֱותִֹי שְקׁופָּה

נכִפְֶּפֶת

זמְנַיִּת

חולֹפֶֶת,

מִתּקֶֹף כּלָ זהֶ

ובּהְתְֶאֵם לכְלָ האָָמורּ

הנִנְיִ בּאָָה עלַ החֶָתוםּ

מִתמְַעטֶתֶ והְולֹכֶתֶ

מתִפְּוגֹגֶתֶ

נמָוגֹהָ.

אל החוברת חברו 10 אמניות מחממת ארטקפסולה בה גלריית המקלט מקדמת אמניות מתחילות שיצאו מבתי ספר לאמנות להמשיך וליצור, כמו גם להכיר את השדה האמנותי העכשווי שבתוכן הן נדרשות לפעול.

זהו אתגר לא פשוט שמצד אחד מבקש לא לחצות את גבולות הגזרה של המגזר ומצד שני לשחק במשחק כשוות בין שווים, במטרה לצלוח בין הקצוות.

האתגר האוצרותי בכתב העת היה לעמוד על המשותף בין הנשים היוצרות שלא הכירו זו את זו קודם לכן ונפגשו בחממת אמניות לזמן אינטנסיבי מאוד כשכל אחת באה מגובשת עם הכיוון האמנותי שלה. אלא שהיצירות שנוצרו במיוחד לתערוכה כל אחת בנפרד והתחברו אחת לאחת, גילו למתבונן כי עיקר עיסוקן האמנותי קשור בשאלות מרחב הבית: הפרטי, הקהילתי, החברתי והלאומי – כציר מרכזי, ממנו ניתן לצאת לאמירות אקטואליות הנוגעות בדופקהּ ובליבהּ הפועם של החברה החרדית-הדתית. יצירותיהן משמשות מעין סיסמוגרף אישי המספר על מהלכים הגדולים ממנו.

המטרה היא לאפשר ונטילציה בזמן אמת כמו גם את הביטוי הלירי לאמניות, המתמודדות עם מציאות מאתגרת פיזית ונפשית הרלוונטית גם לזמנים אחרים. רעיון כתב עת זה בנושא בדק בית לא מוותר לעצמו ומבקש בתוך הבית פנימה, להסתכל במבט אינטרוספקטיבי ולנסות להתמודד ביצירה העֵרה למתרחש ונותנת לו הכרה ולגיטימיות יצירתה של רננה לב מבני ברק, המציירת אבסטרקט, לכאורה יצירות טפטיות שיש בהן צבע וקו עליזים, מבטאת את  המצב והרגשות המעורבים שהציפו אותה בעקבות פרשיית ולדר היא הרגישה חובה להתייחס בתוך הכאוס של היצירה – לתחושה של הילד האבוד.

ונסיים בשיר אחרון מאת רותי קפלר

התְַּמִימותּ שֶלּׁיִ התְִאַבּדְָה.

לאֹ יכָלְהָ לשֵָׂאת

עודֹ.

הלְָכהָ לָהּ.

מותִֹירָה אותִֹי לבְדַ

בּעְולֹםָ ללְאֹ תְּמִימותּ

ללְאֹ רַחֲמִים

השקת כתב העת הנשי מס. 9 תהיה ביום שלישי ה21.2 בשעה 20:00 להרשמה מראש כאן

לרכישת הגיליון ניתן ליצור קשר 058-5001019

הפוסט בדק בית הופיע לראשונה ב-קו 400.

שלושה ערבים בהם נשים יבטאו את קולן על הבמה. הפסטיבל מבטא גלים חדשים בחברה החרדית-דתית המייצגים שפה אמנותית חדשה ועדכנית. בפעם הראשונה תינתן במה לחומר מקורי של נשים היוצרות לנשים בשפות שונות (עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ואידיש) בכדי להדגיש את החיבור והאחדות שבעוצמה הנשית היהודית.

זהו פסטיבל ראשון מסוגו, המיישר קו עם השפה האמנותית הקיימת בפסטיבלים אחרים בעולם של אמנות רב תחומית: מוסיקה, תיאטרון, שירה, ספוקן וורד ואמנות חזותית והכל על הבמה אחת.

הזדמנות לחגוג יצירה נשית יהודית ולהנות משלל מופעים צבעוניים.

הפסטיבל יתקיים בגלריית המקלט בבית מזי"א לתיאטרון בירושלים
19-21/12/21 ראשון-שלישי ט"ו-י״ז בטבת
20:30 תחילת מופע.

*מספר המקומות מוגבל ועל כן מומלץ להזדרז ולהזמין מקום

להזמנת כרטיסים

הפוסט פסטיבל צבעים של שירה הופיע לראשונה ב-קו 400.

אברהם זמורה יליד 1968 הוא אנימטור, צייר, וקומיקסאי, נולד בברית המועצות החל את דרכו כאלברט, למד כעשר שנים בבית ספר לאמנות, לאחר מכן המשיך לקולג' אומנותי ובהמשך שירת בחיל האוויר הסובייטי לאחר השירות הצבאי סיים קורסים של במאי אנימציה ואנימטורים והתחיל לעבוד בסטודיו במוסקבה. הקשר היחיד של משפחתו ליהדות היה סבתו, שדיברה אידיש והביאה למשפחתה מצות בפסח.

בשנות העשרים לחייו, עלה ארצה, והתעסק ביצירות לתחום המסחרי וצייר את הדמויות הידועות של קרלו, ציטוס ובמבה בשלב מסוים הרגיש שהוא מפסיק לקבל סיפוק מהפרסומות ועזב את תעשיית הפרסום. לאחר מכן נפגש עם סיפורי הבעל שם טוב והם השפיעו עליו והובילו אותו לחזור בתשובה. כיום זמורה מלמד בבי"ס לגרפיקה 'פרוג'. 

במקביל בתערוכה נפתח חדר סטודיו עם ציוריה של רחל שדמי תחת הטייטל 'גלובוס ואני' שהוא גם שם הטור המופיע באופן קבוע בירחון הילדים בשם 'קומיקס'. כל ציור מתייחס למדינה אחרת  והילדים נדרשים לחפש אחר פריטים בתמונה שכל אחת מהן מספרת על מדינה אחרת.כל העבודות מודפסות בגדלי ענק ובאיכות מקסימה, חוויה.

השנה חידשנו ביריד קומיקס ייחודי מסוגו אשר יפתח את התערוכה ביום ראשון ושני ה25-26 לחודש. ובו שלל פעילויות נושאות פרסים, סדנאות ומופעים, כניסה חופשית עם מסכות בלבד.

הפוסט קומיקסקייט- תערוכת הקומיקס של גלריית המקלט הופיע לראשונה ב-קו 400.

התערוכה עוסקת בתקופת הקורונה ומה שקורה בחברה החרדית בהומור ובחן בקיר שלם הנקרא קורונה-קומיקס. עינו חדה וציוריו מלאי מסר ומוסר השכל ומדרים את השפה העכשווית.

מענדי חביב הילדים עוד בתחילת הקורונה יצר קייטנה נהדרת לילדים המלמדת כיצד לצייר ציורים בזום בשעה שכולם עוד לא ידעו מה אפשר ומה אי אפשר, ולכבוד התערוכה מענדי צייר על קיר שלם את משפחת מנדלוביץ, משפחה מיוחדת שממש כדאי להכיר.

בין היתר הוא צייר גם את הדמות שהוא הכי אוהב בעולם (את עצמו מצייר), ולכבוד ראש השנה מוצגת בתערוכה יצירה באורך 5 מטר המלמדת איך לצייר את יונת השלום אשר מחלקת איגרות שנה טובה (למי שעוד זוכר והכין כאלו בעצמו) וחולקת קיר שלם שבו הקהל מוזמן לצבוע את משלי החסידים והרבנים שהוכנו במיוחד.

קומענדי היא תערוכה אינטראקטיבית ופעילה למנער ועד זקן חוויה לכל המשפחה.

מקום וזמני התערוכה

ימים: א,ג,ה בין 17-20
ובחמישי הקרוב סדנת קומיקס במפגש ישיר עם האמן.
כניסה חופשית
יהודה המכבי 7, ירושלים,
גלריית המקלט – גלריית הבית שלך. (לפי כללי התו הסגול)

הפוסט קומענדי הופיע לראשונה ב-קו 400.

מדובר בתערוכת יחיד של האמן מוטי הלר תלמידו הקרוב של חלוץ הקריקטורה והקומיקס במגזר החרדי – הרב יוני גרשטיין אשר עוד בשנות השמונים קיבל את ברכתו של הרב שך להוסיף טור קריקטורה קבוע בעיתון יתד נאמן. גרשטיין מכונה גם 'דוש החרדי' לאחר שהשתמש בדמות האיקונית 'שרוליק' ו'החזיר אותה בתשובה' תוך הפיכתה לדמות מייצגת של המגזר החרדי המתפלמסת בנושאים פוליטיים ואקטואליים.

מוטי הלר יליד מאה שערים וכיום תושב ביתר, בן למשפחה המשתייכת לחסידות קרלין-סטולין, בעל טור קבוע בעיתון המודיע ומשלב בקריקטורות שלו שנינויות המתכתבות עם ציירים ידועים ועם הנעשה בעולם החרדי והישראלי כאחד.

הלר אחראי גם לסדרה הפופולארית 'הפרשה מספרת לי' ונפשו יוצאת בהבנה לפתח בילד החרדי כישרונות נוספים הטמונים בו מתוך יראת שמיים וקדושה.

יחד עם זאת הלר לא מתכחש לעולמות דמיוניים שהוא יודע לבטא בצבע ומזמין אתכם לחדר הקוסם החשוך בו הוא חושף כיצד ניתן לצייר קוסם ועששית בששה שלבים בלבד. 

גלריית המקלט בוחרת לצעוד עם מעגל השנה היהודי, ובהתאם לכך התערוכה  'בין הקווים והזמנים' נפתחה באופן צפוי בתקופת 'בין הזמנים' ומיועדת לכל המשפחה.

התערוכה חותרת ומבקשת לצקת יסודות לקראת אגף הנוער החרדי. התערוכה אינטראקטיבית ומשלבת בתוכה פעילויות לילדים, חידונים הגרלות, וחשיפה מקדימה לספרו החדש של הלר 'המרדף'. במקביל מופיעים בה נושאים רציניים כמו 'היהודי הנודד' ואיורים מרגשים המתכתבים עם עצם חודש אלול וחגי תשרי. 

לאור הביקוש הוארכה התערוכה גם לחול המועד סוכות. ותנתן הזדמנות נהדרת להיפגש עם האמן עצמו בגלריה, ספון בקרב יצירותיו.

ביום רביעי הקרוב ב' דחוה"מ דסוכות (16/10/19) בשעה 16:00 ייערך מופע דרמה לבנות ובשעה 17:30 האמן יספר את הסיפורים שמאחורי הקלעים והרקע בו נולדו סיפוריו, נגלה מי הם שרוליק ואלי? מהיכן נולד השם מבצע סין? ואחרי מי רודפים במרדף במוסקבה.

הפוסט קומיקס חרדי בסוכות הופיע לראשונה ב-קו 400.

בהתנדבות או בסכומים מגוחכים הוא החל לצייר על הדלתות של בעלי הבסטות, אלו הכסופות האכולות והמשמימות. וכך כל בוקר תושבי השוק הופתעו לגלות עוד ועוד דמויות מוכרות או דמות נערצות שעלו ברוחו של בעל הבסטה והנציחו את אישיותו.

סלומון סאוזה בן לאמא שחזרה בתשובה והפכה לחבדניקית אוהדת החל לעטר את שכונת נחלאות בדמויות תנכיות ובסימובליקה יהודית, וזכה להכרה עולמית ולהזמנות מכל העולם.

לסלומון סאוזה מצטרפים סיפוריהם של דן גרובר שהתגלגל ברחובות פריז כנער והפך לצייר גרפיטי ומשם במסע חזרה בתשובה. אלף – אמן מהסצינה הבוהמיינית של לונדון וחבר בקבוצת יודאס- האנרכיטסים היהודים, יידי לייבוביץ – בנו של האדמור מניקולסבורג שאוחז במכחול, ואמנים נוספים אותם איתרה ואיחדה יחד הגברת נעה כהן אוצרת גלריית המקלט.

כך נולד גרפידוס- הגרפיטי החרדי הראשון, אשר יצא לעולם בפרויקט המשותף אשר התקיים באיסרו חג של סוכות 2017 ובסיומו התעוררו תושבי שכונת מקור ברוך ומצאו פינה מקושטת באזור התעשייה המפוחם שגרו במחיצתו.

בימים אלו רק אור וגידים פרויקט מיוחד מבית היוצר של אמנים מוכשרים אלו, ספרייבק, שילוב של גרפיטי + תאטרון פלייבק וציור בלייב ביחד.

במופע נוכל לשמוע את הסיפורים לראות ציורים בלייב. ולקנח במופע גרפיטי (ו…ברייקדנס) ברחבת זראר בכר. מופע של תשובה ברוח אלול ויחד עם זאת שונה ממה שאתם רגילים.

אנחנו לא יודעים בדיוק מה יהיה שם, תיאטרון פלייבק הוא ספונטני כידוע. אבל בסוף המופע דן גרובר שהתגלגל ברחובות פריז כנער והפך לצייר גרפיטי ומשם במסע חזרה בתשובה. יעשה מופע גרפיטי בלייב.

סיפורי המסע והתשובה יחברו לערב של חיזוק מרגש, שיתן את הפן האנושי והחברתי המסתתר מאחורי ציורי הגרפיטי שנדמים לנו כפורעי חוק, ואולי כפורצי גדר. אך למעשה יש בהם קריאה גדולה למשהו עמוק ומכונן.

איפה: מרכז ז'ראר בכר, בצלאל 11 ירושלים
מתי: 22.9.19 בשעה 20:30
מחיר מיוחד לקוראי קו 400 – 40 שח. יש לציין בקישור "400"
רישום בלינק https://lp.vp4.me/k8j6
או בוואטסאפ https://api.whatsapp.com/send?phone=972585001019

הפוסט מופע ספרייבק הופיע לראשונה ב-קו 400.