"רוכב ערבות" ממגיפה הושע - נא • עולו אושפיזין עילאין נא תהא ברכתכם שלימה

מוּל סְטֶנְדֶּר - מִתְכַּנֶּסֶת נְשָׁמָה • לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה • דוד דרוק מכניס אותנו לאווירת סליחות

שׁוּב הִיא כָּאן מְעוֹרֶרֶת מִתָּמִיד לְלִיבי הֲיַשֵּׁן חוֹדֶרֶת, אֲצִילִית אֶת נִשְׁמָתִי הַכְּמֵהָה חוֹבֶקֶת, יְדִידוּתִית

זה סיפור על יהודי ממאה שערים שכל חסכונותיו כמעט וירדו לטמיון, אלמלא תושיית בנו. ויותר מכך זה סיפור עלינו. על הדברים ששכחנו בדרך. על אבדן תחושת האבל. מה הקשר? הטו לבכם לכתבה

ושם בתוככי ביתם הקדוש, הישן והנושן. כמו כוחם איננו נדוש, ניצתים בן רגע, ככבשן • שיר אהבה לבני התורה

ורעו משמיים הביט אליו תוכחות, לרגע אוחדו נשמות פרודות. 'אני פה' לחש הוא זעקות, נשמתי חיה אצל יוצר עולמות

אבא שלי היה רב בית כנסת ברמת גן. אחד המתפללים היה זקן מופנם שהפך את קידוש הלבנה לפרויקט חייו • אחרי תחקור ארוך גיליתי את הסיבה והצטמררתי • ר' נח פוקסברגר, נוח בשלום על משכבך

מביט שוב לאחור, מחפש לתת לה יד. מעיף מבט הרחק אין דרור, מסניף את ריחה מחתיכת בד • דוד דרוק

עם נושע יצא, כולו אומר חיפזון. עף עם הרוח, נשר, כנפי דמיון. וכרגע ים נקרע, יבש בקיפאון • רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם – דוד דרוק

וּכְחָצוֹת רוּחַ חוֹלֶפֶת מְנַשֶּׁבֶת, לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם צָעִיר. מוֹשִׁיטָה כָּנָף תּוֹמֶכֶת, לָבוֹא אוֹר חָדָשׁ בָּהִיר • דוד דרוק