1. מסע ארוך – הדרך לשינוי ותיקון היא תמיד ארוכה מאוד, יש בה עליות ומורדות, ולא ניתן לדעת מתי וכיצד היא תיגמר.
המסע של נשים חרדיות בשביל לקבל ייצוג במפלגות החרדיות בכנסת וברשויות המקומיות הוא מרשים מאוד ארוך ומייגע, עם נקודות מרתקות בזמנים ובמקומות שונים, אבל עדיין קשה לדעת האם וכיצד המטרה תושג.
הפעולות שלהן בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה, בתליית מודעות רחוב, בהכשרת מנהיגות נשית, בהופעה בוועדות הכנסת, בנאום באו"ם, בעתירה לבית המשפט, ראויות להערכה רבה, ועדיין נראה שדרך ארוכה לפניהן.
את ההשפעה של הפעילות הזו ראינו לאחרונה בראיון של רבקה רביץ שהביעה רצון לכהן כח"כית במפלגה חרדית, ולדעתי גם כהונתה של עומר ינקלביץ כח"כית וכשרה התקבלה בקהילה החרדית כמהלך לגיטימי בזכותן.

2. פיצול פנימי – העובדה שחלק מהנשים שהיו שותפות למהלך בראשיתו ואפילו בשלבים מתקדמים (רחלי איבנבוים, אסתי רידר ועוד), פרשו ממנו בשל חילוקי דעות או מסיבות אחרות, מלמדת על הקושי להוביל מהלכים מהפכניים בקהילה החרדית, כשגם המעטים שמוכנים לפעול ולשלם מחירים מתקשים לשמור על לכידות לאורך זמן.

3. פמיניזם דתי – הוויכוח בין אסתי רידר לאסתי שושן האם המהלך הפמיניסטי החרדי צריך להיות דתי או חילוני, הוא בעיניי ויכוח מרתק ורלוונטי בעוד הרבה מהלכים פנים-חרדיים.
העמדה של אסתי רידר שמדובר במהלך אזרחי בלבד, ללא צורך במקורות תורניים וללא נגיעה בתחומים דתיים, מול עמדתה של אסתי שושן שיש צורך בליבון הסוגיה בכלים תורניים וגם בתחומים דתיים כמו לימוד תורה לנשים או מקומן של נשים בבית הכנסת.
אני באופן אישי מצדד לגמרי בעמדתה של אסתי שושן, אבל זהו בהחלט נושא חשוב לעסוק בו.

4. המחירים והבדידות – התעוזה לצאת למאבק ציבורי בשל האמונה בצדקת הדרך, כרוכה במחירים גבוהים ברמה האישית והציבורית, גם אם מצליחים במידה מסוימת לקבל תמיכה מבית ומחוץ, בהיבטים כלכליים ותקשורתיים.

5. פמיניזם וגירושין – אי אפשר להימנע מלהכיר בעובדה שבקרב הנשים הפעילות בנושא הפמיניסטי בקהילה החרדית ישנו אחוז גבוה של גירושין, חשוב מאוד שבסרט לא התעלמו מהעובדה הזו ויש לתת עליה את הדעת בדיון הציבורי.

6. המפגש במשרדו של ח"כ יעקב מרגי והשאלה הנוקבת של המשתתפות מדוע ח"כים חרדים אשכנזים לא יכולים לייצג את החרדים הספרדים וח"כים חרדים גברים יכולים לייצג את הנשים החרדיות, עוררו בי הרבה מחשבה. לשבחו של יעקב מרגי ייאמר שמבין המילים נראה שהוא מצדיק את הדרישה, אבל מסיבות ברורות הוא מנוע מלתמוך בהן.

7. המהפך שהתחולל בעמדותיו של עו"ד דב הלברטל שבראיון ברדיו תקף בחריפות את המהלך של "לא נבחרות, לא בוחרות", וכמה שנים מאוחר יותר הוא חבר אליהן שיבח אותן והשווה אותן לרוזה פארקס, מייצג בעיניי את היכולת להשפיע לאורך זמן על דעת קהל, למרות שהוא אישית כנראה לא יכול להוות הוכחה לשום דבר.

הסרט פשוט מעולה ועשוי היטב.

תודה גדולה ליוצרים ובעיקר לכל אלו שהסכימו להיחשף באופן כה אמתי ועמוק מול המצלמה.

הפוסט אשת חיל – המחשבות הופיע לראשונה ב-קו 400.

כעת מבקש בית המדרש לפתוח את שעריו לציבור הרחב, באמצעות שיעורים של חברי בית המדרש ובעז"ה במיזמים נוספים שיפורסמו בקרוב.

אני שמח להזמינכם לסדרת שיעורים פתוחים לציבור הרחב, מאת הרב אליעזר היון בנושא "סוציולוגיה ופסיכולוגיה בלימוד התנ"ך, הילכו שניהם יחדיו?", ושיעור נוסף מאת הרב ישראל כהן, האם אמור להיות אכפת לנו מהמוסר".

השיעור של הרב אליעזר היון יתקיים במבנה בית המדרש המרכזי אנשי חיל, בבניין בית הספר "שחרית", רחוב אליעזר הגדול 4, ירושלים.

השיעור של הרב ישראל יעקב כהן יתקיים בשכונת רמות, בבית משפחת הילברון רחוב עליית הנוער 25 דירה 6

הפוסט שיעורים פתוחים בבית המדרש אנשי חיל הופיע לראשונה ב-קו 400.

• מיכה גודמן: הקדושה הישראלית והחרדיות

מיכה הציג ברהיטות ובהתלהבות כדרכו את הניגוד בין האידיאולוגיה והאופי של החרדים שעלו לארץ ישראל בישוב הישן, שביקשו לעבוד את ה' באופן טוב יותר וכנוע יותר לדבר ה' ולקרב בכך את הגאולה. לעומת החלוצים שעלו לארץ, בשביל ליצור בה דמות של יהודי חדש עצמאי מרדן ובטוח בעצמו, על מנת לחלץ את העם היהודי מהאופי הגלותי. הניגוד הבולט הזה הוא להבנתו מוקד הקונפליקט הראשוני בין החרדיות לציונות, וממנו גם נגזר היחס ההפוך לשואה באירופה. כך גם האתגר של הקמת המדינה הוא לטענתו ההיפך הגמור מהאתגר של שיקום עולם התורה והחסידות שחרב, ואלו שני מיזמים שהצליחו עם תפיסות מנוגדות.

בעת הנוכחית, מיכה רואה משבר בשני המהלכים המקבילים הללו, והוא תוהה מה תהיה ההשלכה של שני המשברים המתחוללים בעת ובעונה אחת משני צדי המתרס.

אני אוהב מאוד לשמוע את מיכה ואת ניתוחיו, הוא בעל ידע רחב ועם יכולת מרשימה להציג את טיעוניו באופן מרשים ובנוי לתלפיות, אבל משום מה נראה לי שיש פער גדול מדי בין האופן שהוא מציג את הדברים לבין התממשותם בעולם המעשה.

מיכה נראה לי כמו אפלטון שחי לו ב"עולם האידאות", ושם הוא יוצר לכל צד אידיאולוגיה בנויה לתלפיות, קוהרנטית ובהירה. אולם בעולם הממשי, הדברים אינם כאלו.

ברור שיש חשיבות לרעיונות גדולים, הן לפרט והן לכלל, ומרבית בני האדם מבקשים לחיות בהתאם לרעיונות דתיים / אידיאולוגיים, אולם חשוב להבין שזו רק חלק מתמונת העולם.

באופן כללי, נראה לי שאצל אנשים צעירים, הרעיונות המופשטים חזקים יותר מהעובדות עצמן. אולם ככל שהאדם מתבגר, למציאות יש משקל רב יותר מהרעיון המופשט.

שפתו של מיכה טובה אולי בעיקר לצעירים במכינה קדם צבאית או תיכף לאחר השירות הצבאי, ולכן אולי יהיה מקום לשפה דומה גם אצל צעירים חרדים בגילאים אלו (18-25), אבל לאנשים מבוגרים יותר נראה לי שיש צורך בשפה שמחוברת יותר לדברים קונקרטיים.

ובינתיים, יישר כוח למארגנות, נקווה שההמשך יהיה מעניין באותה מידה.

הפוסט בין הקדושות לעולם המעשה הופיע לראשונה ב-קו 400.

בעשור האחרון, ישנם לא מעט ארגונים וקרנות שהשקיעו משאבים גדולים של כוח אדם, כסף ומחשבה, כיצד לסייע לאותם תהליכים, להתפתח באופן זהיר ומושכל, תוך כבוד לתרבות ולאורח החיים החרדי. לשם כך, נפתחו תכניות רבות ומגוונות של הכשרה לצעירים חרדים בעלי כישורי יזמות ומנהיגות, שנועדו לסייע להם להישאר בקהילה החרדית ולפעול מתוכה ולטובתה במגוון תחומים, ותקוות רבות נתלו בתכניות הללו ובמשתתפיהם.

כעת אנו נמצאים כבר למעלה מחצי שנה בתוך משבר גדול, בריאותי, כלכלי וחברתי, שמקיף את העולם כולו. המשבר הזה לא פסח כמובן על הקהילה החרדית, והוא מאתגר במיוחד את אורח החיים החרדי, ואת מערכת היחסים בין הקהילה החרדית לחברה הישראלית.

בעת כזאת, היה נראה לי מתבקש שנראה את הדור הצעיר של היזמים החברתיים החרדים, משתתפי התכניות השונות והמגוונות, פועלים בכלים שניתנו להם. מובילים יוזמות בתוך הקהילה עצמה, פועלים בתווך שבין הקהילה החרדית ובין גורמים שלטוניים והמגזר השלישי, ומשמיעים קול ברור בכל הנוגע למערכת היחסים בין הקהילה החרדית והחברה הישראלית.

לשמחתי, אני אכן רואה פה ושם יוזמות כאלו, אולם בתמונה הרחבה נראה שהקבוצה הזו כמעט איננה קיימת. בסקר פנימי שעשיתי בקבוצת פייסבוק של "חרדים ישראלים", כשני שליש מהמשיבים סברו שהחרדים החדשים / הישראלים לא השפיעו כלל על ההתנהלות של הקהילה החרדית בתקופה זו.

ניתן למצוא לכך הסברים וצידוקים שונים, אולם ככלות הכל אני סבור שהשאלה כאן גדולה יותר מכל התשובות, ואני מקווה שעדיין לא מאוחר בשביל לראות פעילות משמעותית של הקבוצה החשובה הזו.

הפוסט "החרדים החדשים" אַיְּכֵם? הופיע לראשונה ב-קו 400.

אנו עומדים כעת בעיצומה של סופה וסערה עולמית, שהתרחשה עלינו כמעט בפתע פתאום, וכולנו אבודים ונבוכים ואיננו יודעים מה ילד יום וכיצד נכלכל את צעדינו. שאלות רבות מרחפות בחלל עולמנו, ואין מי שייתן לנו תשובות.

ברצוני לשתף אתכם במחשבות שונות, מתוך תקווה שהדברים יגרמו למשא ומתן ציבורי כדרכה של תורה, ואולי נצליח שיתקיים בנו המקרא "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק".

את דבריי, אני מבקש לחלק לחמישה נושאים: דיני נפשות, דיני ממונות, בתי מדרש וירטואליים, התארגנות קהילתית, ויחסינו עם כלל החברה הישראלית.

דיני נפשות

כולנו מכירים את הכלל שקבעו חז"ל "חמירא סכנתא מאיסורא" (חולין י,א), ולכן ברור שעפ"י התורה עלינו להיזהר באופן מירבי למנוע את המשך התפשטות הנגיף הקטלני הזה, וכל תקנה שנקבעה בעניין זה היא חשובה לא פחות מכל סעיף אחר ב"שולחן ערוך", וכל המחמיר בעניינים אלו הרי זה משובח. וכשם שמחללים שבת ואוכלים ביום הכיפורים מפני פיקוח נפש, ברור שיש לוותר על כל חומרה והידור שאנו רגילים בהם בימים כתיקונם בשביל להחמיר במצוות פיקוח נפש.

בעת מגיפת הכולרה בווילנה בשנת תר"ט הודיע הגאון ר' ישראל מסלנט שחובה על כולם לאכול, וכששמע מאחד מידידיו שהחמיר על עצמו לצום, שאלו "איך העזת לעבור עבירה חמורה כזו בעצם היום הקדוש?". (תנועת המוסר חלק א עמוד 152)

כל הניסיונות להקל בכללי ההרחקה לצורך תפילה, או קריאת התורה, או כיבוד הורים, או הכנסת אורחים, או חומרה בענייני פסח, היא ללא ספק עצת היצר הרע והיא בגדר "מצווה הבאה בעבירה".

חשוב לזכור, שככל שנחמיר כעת בעדים הנדרשים לעצירת התפשטות הנגיף, כך יש לקוות שנוכל בזמן קצר יותר לסיים את התקופה הקשה הזו, על כן יש כאן גם מעין מה שאמרו חז"ל "אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה" (שבת קנא,ב).

דיני ממונות

הכלכלה העולמית כולה נמצאת כעת במשבר גדול, אבל החשש הגדול שלי הוא שבמחנינו יהיה המשבר קשה שבעתיים. עולם הישיבות והכוללים ואלפי מוסדות חינוך וארגוני חסד ורווחה, תלויים מאוד בפילנתרופיה של נדיבים מחו"ל, וכעת אין לאף אחד מושג האם וכיצד יצליחו להמשיך ולגייס את הסכומים הגדולים הללו.

עשרות אלפי בתי האב החרדים שנמצאים כעת במצוקה כלכלית, עלולים גם כן להתקשות להמשיך ולשלם את שכר הלימוד למוסדות החינוך השונים, בוודאי אם הילדים יישארו בזמן הקרוב בבית. כך גם התשלומים השוטפים של רבים וטובים לבנקים ולגמ"חים עשויים להתעכב בשל הקשיים הכלכליים, והדבר עלול לגרום לקריסה כלכלית של מוסדות וארגונים רבים. בעת הזאת, לא ברור מי יוכל לטפל במשבר כה גדול ובהשלכותיו על הפרט ועל הכלל. בכל אופן, ברור שככל שנקדים לתת את דעתינו לעניין, כך יש לקוות שנוכל לצמצם את הפגיעה.

בתי מדרש וירטואליים

עשרות אלפי בחורי ישיבות ואברכי כולל נמצאים כעת בבתיהם, והלימוד הבלתי פוסק בבתי המדרשות ובבתי כנסיות פסק בבת אחת לחלוטין, ואין אנו יודעים מתי הוא יתחדש. זהו הזמן לנצל את החידושים הטכנולוגיים, להקמת בתי מדרש וירטאוליים, ללימוד ולמשא ומתן בכל חלקי התורה, ע"י מגוון של שיעורים ודיונים בין כל אותם צורבים, בכל התחומים, בגפ"ת, בעיון ובבקיאות, בהלכה ובאגדה, בדרוש ובמוסר, בחסידות ובקבלה, בהיסטוריה ובמחקר, בתורה ומדע, בהשקפת עולם ובאקטואליה עפ"י ראיה תורנית. הרי מקובלים אנו שכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל התורה, ובוודאי שגם כל החידושים הטכנולוגיים בכלל זה.

התארגנות קהילתית

עד לשעה זו, נראה שהמוסדות הוותיקים כדוגמת המפלגות החרדיות, ארגוני החסד הרבים, המנהיגות התורנית, התקשורת החרדית וכיו"ב, לא הצליחו להוביל את ההתמודדות עם האירוע הגדול הזה בקהילה החרדית, מלבד פעילות מקומית ונקודתית כזו או אחרת.

אני מאמין שזו השעה של יזמים חברתיים חרדים צעירים, בעלי ידע מקצועי הבנה וניסיון באתגרי המקום והזמן, להתאחד ולשתף פעולה בשביל להוביל את הטיפול הנכון בעת הזאת בהיבט הרפואי, הכלכלי, הנפשי, הרוחני, הגשמי, החברתי והחינוכי. אני מאמין שבכוחם יהיה לתכלל את כל הגורמים הרלוונטיים, בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה, על מנת שנעבור את התקופה הקשה הזו באופן הטוב ביותר.

היחס לכלל החברה הישראלית

מערכת היחסים של הקהילה החרדית בישראל עם כלל החברה הישראלית ידעה במשך השנים עליות ומורדות. ישנן סוגיות שונות הנמצאות בויכוח מתמשך בין החרדים לחברה הישראלית, כדוגמת גיוס חרדים לצה"ל, שיעור ההשתתפות של חרדים בכוח העבודה, חקיקה בנושאי דת ומדינה כדוגמת שבת; כשרות; גיור; נישואין וגירושין, הפרדה בין גברים לנשים ועוד כיו"ב. המשבר הנוכחי הביא מסיבות שונות להצפה של העוינות כלפי הקהילה החרדית למימדים מדאיגים.

חשוב מאוד לנסות ככל האפשר למנוע את ליבוי היצרים משני הצדדים, ויחד עם זאת חשוב להבין שהגיע השעה לליבון יסודי של הסוגיות הללו, על מנת לגבש הסכמות חדשות במקום "הסטטוס קוו" שנקבע לפני 70 שנה ונראה שכבר אבד עליו הכלח.

חשוב שנבין, שכשם שאנחנו נרתעים מהכללות כלפינו ומדיבורים קשים ופוגעניים, כך גם עלינו להימנע מהכללות כלפי כלל החברה הישראלית ומדיבורים קשים ופוגעניים. למרבה הצער, פעמים רבות אנו חשים היטב את הפגיעה בנו, אבל מתעלמים לחלוטין מכך שאנו גם פוגעים באחרים.

מניסיוני במשך שנים רבות, יש לנו הרבה שותפים ואחים אוהבים בכלל החברה הישראלית, וחשוב לשמור עליהם על מנת לבנות יחד עתיד משותף טוב יותר.

הפוסט הקורונה היא אילוץ והזדמנות: סדר יום חרדי חדש הופיע לראשונה ב-קו 400.

מלחמת הרבנים

במסיבת חנוכה בישיבת "חברון", דיבר ראש הישיבה הגר"ד כהן נגד "בית מדרש הגר"א" של הרב אוריה עינבל ונגד דברים שאמר הרב אליהו מאיר פייבלזון.

עיתון "הפלס" החרה החזיק אחרי הגר"ד, הרב פייבלזון הגיב בשיחה מיוחדת להסביר את דרכו ושיטתו, הרב עינבל חיזר אחרי תמיכה מרבותיו בישיבת "סלבודקה", הפורומים החרדיים באינטרנט תססו בשיח מרתק בין תומכים למתנגדים, הרב שלמה פלאי פרסם מאמר בעקבות דברי הרב פייבלזון, הרב יצחק רצקר פרסם מאמר באתר "צריך עיון" על דרכו של בית מדרש הגר"א, ובסופו של דבר התמנה "משגיח" חדש לפקח על בית מדרש הגר"א.

מנדל על הכוונת

ביום שישי האחרון התפרסם ב"יתד נאמן" וב"המודיע" מכתב של גדולי התורה של "דגל התורה" ושל "אגודת ישראל", נגד התכניות של "מכון מנדל" למנהיגות חרדית. עם אזהרה חמורה כנגד מי שישתתף בתכניות הללו מכאן ולהבא.

בפורומים החרדיים התחילו לנסות להבין במה מדובר, על מה יצא הקצף, מי השתתף בתכניות, מה מטרת התכניות, האם יש קשר בין מכון מנדל לבית מדרש הגר"א ועוד שאלות ותהיות שונות.

קו הרצף החרדי

להבהרת העניין, מי נגד מי ולמה, אני מבקש לשרטט את הקבוצות השונות על קו הרצף החרדי-ליטאי, הנע בין הסתגרות לפתיחות ובין שמרנות לליברליות ופלורליזם.

המסתגרים

בקצה הימני נמצאים "המסתגרים", שם ניתן למצוא את "הפרושים" הנמנים על "העדה החרדית" ואת הבריסקער'ס, הם אינם מקבלים תקציבים מהמדינה ולא משתתפים בבחירות כבר מקום המדינה.

לצידם נמצא את "הפלג הירושלמי", תלמידי הגר"ש אויערבאך זצ"ל, שרואים את עצמם כממשיכי דרכו של הגרא"מ שך זצ"ל, הם נאבקים בשנים האחרונות ב"גזירת הגיוס", ומתקרבים צעד אחר צעד לעמדת "העדה החרדית". הם מפתחים עמדה לעומתית למדינה ומוסדותיה, ונאבקים בכל מגמת פתיחות בקהילה החרדית. יש להם את עיתון "הפלס", ואת מפלגת "בני תורה" בכמה רשויות מקומיות.

הממסד

במרכז נמצא את הממסד של "דגל התורה" ו"יתד נאמן" (מכונה בשנים האחרונות "מיינסטרים"), עם מועצת גדולי התורה וכמובן הנהגתו של הגר"ח קנייבסקי שליט"א. הם מייצגים את רובו ככולו של עולם הישיבות הליטאי, המבקש לשמר את הדרך החרדית המרכזית בעשרות השנים האחרונות.

פתיחות זהירה

לצידם נמצא פתיחות זהירה של תלמידי חכמים בעלי רוחב דעת, ביניהם עורכים תורניים, יודעי ספר, בעלי חשיבה עצמאית, המבקשים להישאר קשורים לזרם המרכזי. שם נמצא את אנשי "בית מדרש הגר"א", ישיבת "פתחי עולם", ארגון "אחוות תורה" של הרב דוד לייבל, תלמידי הרב זילברמן, עובדי מכונים תורניים שונים וכיו"ב.

השמרנים

מעט שמאלה משם נמצאים "השמרנים", חרדים משכילים בעלי אג'נדה ימנית קפיטליסטית, בהובלת "קרן תקווה" ותכניותיה לקהילה החרדית, כדוגמת אתר "צריך עיון", הסמינרים של קרן תקווה ועוד.

הפתוחים

כעת נתקדם לקצה השמאלי, לחרדים "הפתוחים" שזכו במהלך השנים לשלל שמות "חרדים מודרנים / חדשים / ישראלים / חרד"קים / מעמד ביניים" ועוד כהנה וכהנה. הם חשופים יותר לאינטרנט, לתרבות הישראלית, להשכלה גבוהה, לתעסוקה בסביבה מעורבת, לשירות צבאי, לדיאלוג עם החברה הישראלית. הם מאתגרים מאוד את החרדיות הממסדית, וחלקם מבקשים שינויים בעמדה החרדית הקלאסית, במגוון תחומים. כאן פועלות תכניות שונות, ומכאן התחילו שינויים ויוזמות שחלקן עם הזמן חדרו למרכז. מדובר במערכת יחסים מורכבת, עם עליות ומורדות, ועם יחסי אהבה שנאה.

ועכשיו לפרשנות

מבחינת קבוצת "המסתגרים", הם בלבד החרדים האמתיים האותנטיים, וכל היתר לא ממש מעניינים אותם.

קבוצת "הפלג הירושלמי" מבקשת להנהיג את העולם החרדי-ליטאי, היא מבקשת לצרף לתוכה חלק מקבוצת הממסד, ולהוציא מן המחנה את הקבוצות הפתוחות יותר. הם מנסים להחזיר לעצמם את עמדת ההשפעה שהייתה להם במשך כשלושים שנה.

קבוצת "הממסד" מעוניינת להרחיב ככל האפשר את גבולות המחנה וההשפעה, אבל להרתיע ולהרחיק כל גורם אנטי-ממסדי מימין ומשמאל, היא תשתמש לשם כך במוקדי הכוח שברשותה בפוליטיקה, בשירות הציבורי, בתקשורת, במוסדות חינוך וכיו"ב. היא מאותגרת כל הזמן ע"י קבוצת "הפלג", והיא צריכה להוכיח שהיא איננה נופלת ממנה באדיקותה הדתית ובקנאות כנגד פורצי גדר.

קבוצת בעלי "הפתיחות הזהירה" מבקשת לחסות בצילה של קבוצת "הממסד".

קבוצת "השמרנים" מנסה לפעול בדיפלומטיה בין הליכה בתלם והימנעות מקריאת תיגר, לבין רצונם ברפורמות ותהליכים ארוכי טווח בתחומים שונים. היא מתנסחת בזהירות מרבית, משתפת פעולה עם קבוצת "הפתיחות הזהירה", אבל גם קשורה לקבוצה "הפתוחים".

בקבוצת "הפתוחים" נמצא את אלו המבקשים לעצמם חיי רווחה ופתיחות, וגם את אלו המבקשים לתקן עוולות ולסייע לקבוצות מוחלשות שונות. הם מתלבטים בין רצונם להיות חלק מכלל הקהילה החרדית-ליטאית, לבין הגדרתם העצמית כקבוצה ייחודית בעל מאפיינים משלה, קהילות, בתי כנסת ומוסדות חינוך עצמאיים. נראה שהסוגיה המרכזית הזו עדיין לא באה לכלל הכרעה.

וחזרה לתחילת הדברים, בית מדרש הגר"א הוא כאמור בקבוצת "הפתיחות הזהירה", ולכן הוא שנוי במחלוקת בין קבוצות "הפלג הירושלמי" ו"הממסד".

תכניות מכון מנדל כללו בתוכם משתתפים מקבוצות "הממסד" והלאה, אבל הם כללו הרבה מרכיבים שמאפיינים את קבוצת "הפתוחים". לאור זאת, ברור שהן גררו התנגדות חריפה מצד הממסד, והפלא הגדול הוא שהן הצליחו לפעול במשך עשור עד למכתב כנגדן.

הפוסט מכון מנדל? הרב אוריה עינבל? מאחורי הקלעים של הקרבות הפנים ליטאיים הופיע לראשונה ב-קו 400.

הדרך הליטאית קידשה את לימוד התורה בהתמדה ובהתמסרות, דמותו של התלמיד חכם העוסק בתורה יומם ולילה ומחדש בה חידושים היא הדמות הראויה להערצה, ותלמידי החכמים הלמדנים הם העומדים בראש המחנה. האדם הרגיל מן השורה, נשא את עיניו לאותם תלמידי חכמים, וביקש לגדל את ילדיו ללכת בדרכם. זוהי דרך אליטיסטית, שרק מתי מעט יכולים לעמוד בה באופן מלא, והם אין להם בעולמם אלא תורה בלבד.

הדרך החסידית לעומתה העמידה במרכז את עבודת ה' בתמימות, באהבה, בשמחה ובדבקות. היא חיזקה את מקומו של היהודי הפשוט, הדבק בצדיק, העושה ככל יכולתו לעבוד את ה', למרות מיעוט ידיעותיו. היא העלתה על נס את תפילתו , את אמונתו, את שמחתו, את דבקותו ביהדותו בכל זמן ובכל מקום, ואת הקשר שלו ושל חבריו הדומים לו עם הצדיק המקומי. זוהי דרך עממית, שמתאימה את עצמה לכל יהודי באשר הוא, גם בתוך עולמו הארצי והכפרי.

בשל עממיותה של החסידות, היא טיפחה מאפיינים תרבותיים רבים, במובן של שפה, לבוש, מוזיקה, מאכלים, מנהגים, ועוד כיו"ב. היא מתאפיינת ברגש רב, ובשמירה קפדנית על כל הדברים הללו, וזהירות מכל שינוי באשר הוא. לעומת זאת, עולם התורה הליטאי התאפיין בשכלתנות, בפיתוח של רעיונות כדוגמת תנועת המוסר על זרמיה השונים, בהתמסרות ללימוד ההלכה ודקדוקיה ועוד כיו"ב.

עם המעבר לארץ ישראל, ובפרט לאחר השואה והקמת מדינת ישראל, התבססו בארץ שני הזרמים הללו, אולם שניהם עברו שינוי משמעותי. הציבור החסידי על גווניו השונים נעשה כעת כולו עירוני ומשכיל, ובמידה רבה הוא אימץ גם את המודל של לימוד התורה הליטאי. עולם הישיבות הליטאי שחרב בשואה, הוקם מחדש בארץ ישראל אבל כעת הוא כבר פנה לכל הציבור, ולא רק לאליטה של בעלי כשרונות עילויים ומתמידים.

בעולם הישיבות הליטאי החדש, שבו יש מקום לכל הצעירים, ללא הבדל במידת הכשרון וההתמדה, נדרשו אלמנטים תרבותיים, שלא היו מוכרים כמעט בעולם הישיבות בליטא. מי יטפח שפה, סגנון לבוש, שירים וכיו"ב.

את הנקודה הזו הבין לדעתי באופן מיוחד הגרב"מ אזרחי שליט"א ראש ישיבת "עטרת ישראל", וכחניך של ישיבת "חברון" מבית הגידול של הסבא מסלבודקה ושיטת חינוכו המפורסמת בשם "גדלות האדם", הוא ניסה ליצור כמעט יש מאין תרבות ישיבתית ליטאית, המוכרת לנו כיום בשם "ישיבישקייט". הוא טיפח תרבות ייחודית של לבוש לתלמידי הישיבה הליטאים, הקים את "מחנה בני תורה" המפורסם, עודד יצירה של מוזיקה ושירים ישיבתיים, ופיתח סגנון דיבור והופעה וסגנון כתיבה מיוחדים משלו.

כך עם השנים צמחה לה תרבות ישיבתית-ליטאית, כשכל ישיבה מפתחת סגנון ייחודי משלה.

ברור שהתיאור שלי איננו מדויק מבחינה היסטורית, וגם בישיבות ליטא השונות כבר התפתחו מאפיינים תרבותיים כאלו ואחרים, אולם נראה לי שהגרב"מ אזרחי שליט"א הצליח לשים דגש גדול יותר על הדברים הללו, והשפעתו על התרבות הישיבתית הליטאית בימינו גדולה להערכתי הרבה מעבר למה שמרבית הציבור יודע.

הפוסט מי המציא את הישיבישקייט? הופיע לראשונה ב-קו 400.