כמה מילים לרגל היארצייט של ראבינער הרש"ר הירש שחל היום, ז"ך טבת.
ההתלבטויות די דומות, הדילמות זהות, גם תמונת המצב די הולמת את אותה מצוקה אמונית, אותן בעיות, בביטוי די דומה.
גם אם נבחן את תקופת הקורונה שמעסיקה ומטרידה אותנו כבר עשרה חודשים, וגובה השלכות קשות מאיתנו ומילדינו, ומשפיעה על ההסתכלות שלנו בתוככי הבית, הקהילה והמחנה, ועל היחס שלנו כלפי עצמנו פנימה, וכן כלפי הסובבים אותנו בחברה בה הננו חיים.
לפני שנים רבות ניסח מי שניסח את אותה מצוקה במילים הבאות:
המציאות של חיים נטולת חומות, מביא את שומרי התורה במגע רב-כיווני עם זרם חיים חדש וסוחף. בעיות בלתי מוכרות צצות, מצוקות ולבטים צפים על פני השטח.
הידע מוליד שאלות אמוניות, האסתטיקה מביאה דחייה מסגנון החיים העתיק, הליברליות מפתחת סלידה מהשמרנות והאדיקות. הצעירים נחשפים לשפה אחרת, מגבשים עולם מושגים שונה, ומייצרים לעצמם נקודת מבט מקורית-חדשנית והשקפת עולם שונה ובלתי מוכרת.
ואילו המבוגרים, החכמים והמנוסים, נאלמים דום מכל הבחינות. חוץ מלזעוק זעקות שבר, הם לא מצליחים לעשות כל מעשה. "הרבנים הזקנים בתחושתם הבריאה, ששורשה באהבתם הנאמנה לדבר ה', חשו בניגוד זה – בין המציאות החדשה לדבר ה' – הם לא היססו אף רגע אחד לוותר על יתרונותיה החומריים של האמנציפציה אם אין לקנותם אלא במחיר הפרת דבר ה'. אך הם נאחזו בכל כוח אהבתם לא רק בדבר ה' בלבד, אלא בקשיות-עורף טראגית הבאה מתוך ייאוש נאחזו גם במציאות הישנה. באותה מציאות שהתאימה את עצמה לגמרי, על ידי הרגל של מאות בשנים, לדבר ה' ולמצוותיו.
בזה עוד הגבירו עד לבלי נשוא את המתיחות בין דבר ה' ובין המציאות החדשה, שמתפרצת בלי מעצור אל תוך הרחוב היהודי, עד כי הרחוב מזהה לגמרי את דבר ה' עם המציאות הישנה, וצפוי הסכנה שעם אבדן המציאות הישנה יאבד, ח"ו, גם דבר ה'.
על רקע זה קם והופיע על הבמה ראבינער הירש – הרש"ר הירש, המהפכן הלגיטימי לדבר השם. אם זקני הדור ההוא ראו את המציאות החדשה רק בניגודה הזמני לדבר ה', ונאחזו בייאושם בקרנות הרופפות של מציאות שעבר זמנה, הרי הרש"ר הירש ביצע את המעשה ההיסטורי, ועבר בקפיצה אל ארץ לא נודעת, אל המציאות החדשה, כדי להשליט עליה את דבר ה' הקיים מעולם ועד עולם.
עמידתו של הרש"ר הירש על במת המציאות החדשה – הבהירה כלל עם ועולם כי "קיום התורה אינו מותנה במציאות היסטורית, כלכלית וחברתית מסויימת: כל זמן ומציאות כשרים לעיצוב חיי תורה!
מורשת 'תורה עם דרך ארץ' של הרש"ר הירש אומרת לחגור את מידת העזה דקדושה, להיות נכון עקרונית ומעשית לעשות מעשה – להרחיב את ה'דרך ארץ' של העידן החדש כרקע מציאותי של חיי תורה שלמים.
תורה עם דרך ארץ ישראל
מורשת 'תורה עם דרך ארץ' של הרש"ר הירש מצריכה אותנו להתעמק ולהתבונן מהו המשמעות שלה בתקופתנו, בארץ-ישראל תחת שלטון ישראל.
נכדו המפורסם של הרש"ר הירש ה"ה המנהיג האגודאי הרב ד"ר יצחק ברויאר מדבר על עדכון הרעיון: "תורה עם דרך ארץ ישראל", במציאות שלנו במדינת ישראל:
"תורה עם דרך ארץ פירושה שאין התורה רק דת ותו לא… פירושה הוא שהתורה מעצבת הווי של עם, היא מושלת על מלוא החיים הלאומיים בכל ריבוי צורותיהם, והיא מייסדת עם ומקיימת עם במובן שציווה לנו אברהם אבינו".
דרכו של עולם שחיבור שתי עולמות דורש סינטזה, וכך הרצון לצעוד במשעולי החיים עם תורה מימין ודרך ארץ משמאל דורש פשרה למען הדו-קיום ביניהם; אך לא לכך כיוון הרש"ר הירש: "כי לא על יישוב ניגודים בין מציאות ודבר ה' נלחם הרש"ר הירש, לא על מציאת פשרה וסינטיזה, ודאי שלא על שכנות טובה ביניהם, כי אם על שלטון, על שלטון אמיתי וממשי של דבר ה' על המציאות החדשה… [הרש"ר הירש] ירד כמהפכן אמיתי לדבר ה' אל המציאות החדשה כשהוא מצויד בכלי הזין של דבר ה', ניתח אותה לנתחיה, עיצב אותה וצר לה צורה, עד שנמצאה ראוייה להעלותה כעצי מערכה על מזבח דבר ה'!".
הוי אומר, בורא העולם ויוצר האדם נתן לאדם תורה נצחית, כדי לעצב על ידה את החומר המשתנה ללא הרף. ה' הוריד לנו תורה שמימיית כדי שנשלוט באמצעותה על מכלול תופעות ה'דרך ארץ'. אותה תורה שנאמר עליה 'אסתכל באורייתא וברא עלמא' אינה עומדת ביסוד ושורש הבריאה בלבד, אלא מלווה ומדריכה כל שלב בהתפתחות 'האי עלמא'.
התמונה באדיבות משפ' החבר הרב שמעון וואלף הירש, תמונה נדירה השמורה במשפחה הכבודה, מצאצאי הרש"ר הירש זצ"ל, ומשמשת כתמונת שער לספר "אגרות צפון" שהוצאתי עם פרקי עיון ומבוא (ירושלים תשע"ה).
