הצורך להיות "מספיק טוב" בעיני עצמנו והסביבה,
צורך לגיטימי, חשוב ומספק
אך לא בכל מחיר.
כמה שאעשה, אשתדל להיות טוב, לרַצות
אפעם זה לא יהיה מאה אחוז
כי אין מושלם.
לא כולם יאהבו אותי תמיד ולא תמיד אהיה במרכז הקונצנזוס.
ואין זה אומר דבר וחצי עליי, על כוונתי או על איכות פעולתי.
זה רק אומר שביצירה, חלק יאהבו יותר וחלק פחות
ואני יציר כפיו של הקב"ה,
יצירת אדם
מורכב
בעל תכונות ומעשים חיוביים יותר וחיוביים פחות,
אבל עם נשמה
נשמה שמלאה בטוב וטוהר.
וגם אם אחרים לא רואים זאת עליי או אני בעצמי
הרי שבתוך תוכי מוצבת לה עובדה ברורה שאין איש יכול
לקחתה ממני.