בשעה זו, שליחי "קופת הקהל מתן בסתר קרית ספר – הקופה של רבני העיר וגדולי ישראל" מתפללים להצלחתם של תורמי הקופה "בארבעה המקומות המסוגלים". לתפילה זו, זוכים אלו שנענו לקריאת גדולי הדור לקמפיין שפורסם תחת הכותרת "היום המסוגל יום זאת חנוכה.. התפילה שלא תשוב ריקם כדי להכניס אור בבתים חשוכים".
אתם שואלים ובצדק, מה מיוחד בקמפיין הנ"ל, והרי חדשים לבקרים מועלים קמפיינים של קופות צדקה שונות, החל מ'שעה תשיעית בדקה התשיעית ביום התשיעי בחודש התשיעי מנין של תשעה צדיקים יתפללו עליך', וכלה ב'ארבעים יום יתפללו עליך 40 תינוקות של בית רבן במבחר מקומות קדושים'.
ובכן, בזווית המודעה צדה את עיניי ההבטחה על "תפילה מיוחדת של שליח הקופה בארבעת המקומות המסוגלים", כאן סקרנותי בערה בי, מהם הארבעה המקומות המסוגלים?
הדבר הראשון שצד את עיניי, הוא שהגרפיקאית המוכשרת הביאה תמונות של חמישה מקומות והם הכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר רחל, ציון הרשב"י וקבר יונתן בן עוזיאל בעמוקה ואילו במודעה נמסר "רק" על ארבעה מקומות מסוגלים. איזה מקום נוריד כי הוא לא זכה להיות מתוך הארבעה, וכך יישארו ארבעה, ככתוב בגוף המודעה?
מי המציא את ערי הקודש?
לרגע נזכרתי במושג המפורסם "ארבעת ערי הקודש" (ירושלים, חברון, צפת וטבריה) שמקובל להוסיף עליהם את המילה "תובב"א" (תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן). ממחקרון שערכתי על המסורת שלהם, גיליתי לתדהמתי שאין להם מקור לא בתורה, לא בש"ס לא במדרשים, ואף לא בראשונים.
והסיפור המרתק מתחיל מהמאה ה-17 עת התחדש הישוב היהודי בארץ הקודש, והחלו יהודי ארץ ישראל לקבל תרומות מיהודי התפוצות, אז התפשט המושג "ערי הקודש" על הערים שיהודים התגוררו בהם – ירושלים חברון וצפת – כדי שיהיה קל לאסוף תרומות. בשנת ת"ק (1740), רבי חיים אבועלפיה, שחידש את הישוב היהודי בטבריה, צירף גם אותה לשלוש שקדמו לה, ומיני אז התקבל המושג "ארבעת ערי הקודש".
האמת היא שרק ירושלים מכונה "עיר הקודש", כמו שניבה ישעיהו "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ" (שם נ"ב א') וכן נחמיה "לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת בֶּעָרִים" (שם י"א א')
וכן שמעון בן שטח מכנה את ירושלים עיר הקודש כשקורא לרבי יהושע בן פרחיה מאלכסנדריה: "שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש" (סוטה מ"ז ע"א).
וכן נערכו בה אירועים מכוננים לעם ישראל, ראה דברי הימים ב' ג' א':
"וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי"
וכן חז"ל דרשו על עקידת יצחק שנערכה במקומו של בית המקדש:
"וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב ב)
על פי דברי חז"ל, היה בעבר מטבע מיוחד, עליו נחרטה ירושלים עיר הקודש: "ת"ר איזהו מטבע של ירושלים? דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר" (ב"ק צ"ז ע"ב). למעשה, חכמים בדורות עברו "צירפו" את חברון – משום האבות הקדושים הטמונים בה, צפת – משום המקובלים הרבים שהתגוררו בה, וטבריה – משום בארה של מרים השרויה בכינרת.
וכך הגעתי למסקנה שהמושג "ארבעת ערי הקודש" נוצר כדי להגביר את התרומות ללומדי הכוללים, על מנת להחזיק את לומדי ארץ ישראל שעסקו בתורה בקדושה וטהרה, והוא הוא המקור של גדולי ישראל שליט"א, על "ארבעה מקומות מסוגלים" – כדי להגביר את התרומות לעניי העיר (ראה את מדרש חז"ל שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון את הדורות העתידיים ואת מי שינהיגו אותם, 'דור דור ודורשיו', דור דור ומנהיגיו).
קדושה אלטרנטיבית: אשדוד, ערד וחצור
המושג עד ימינו לא ברור דיו, ובעבר לקחתי לטיול ילדי ת"ת מחסידות גדולה מאד, ושאלתי אותם מהם ארבעת ערי הקודש – בתקוה שאחדש להם מושג שגוי בהיסטוריה – וכולם נענו לי בחדוה "ירושלים, אשדוד, ערד וחצור". ופניי חפו.
הסיפור לא מסתיים כאן. לאחרונה גיליתי שהגאון המפורסם רבי יעקב אדלשטין פסק שאין הבדל בכל עיר ועיר בארץ ישראל, וטבריה צפת חברון יפו ורמת השרון הינם קדושים באותה רמה, ועדיין הציבור אינו מודע כיאות לאמת ההיסטורית (הובא בגליון "גאון יעקב" רכ"ב ראש השנה תשע"ט).
כך התרשמו התיירים מערי הקודש
על מקורות גדולי ישראל בדבר ארבעת ערי הקודש, הרי הם נמצאים בכל שו"ת מהתקופה הנ"ל, אולם מדהים לדעת שאף מכתבי התיירים הנוכריים שביקרו בארץ הקודש בתקופה זו, ישנם ציטוטים מדהימים המלמדים על הלך רוחם של יהודי הארץ.
ובכן, הנוסע ויליאם טורנר כותב ב-1815 על עם ישראל:
"המקומות בהם הם משתוקקים למות, הם ירושלים, חברון, צפת וטבריה. שלושת המקומות האחרונים, מעלה יתירה להם, שהם נערצים על ידי אבות אבותיהם מזה דורות קדומים"
אלכסנדר ויליאם קינגלייק, שביקר בארץ בשנת 1834 לא קרא טור זה, ולכן הוא כותב:
"טבריה היא אחת הערים הקדושות לפי התלמוד"
גם יוהאן נפומוק ויזינו, שביקר בטבריה בשנת 1837, מציין ביומנו:
"לפי התלמוד ארבע הערים המקודשות ליהודים הם חברון טבריה וצפת, שני האחרונות נהרסו כליל על ידי רעידת האדמה"
ולסיום ניפרד עם תיאור משעשע של תייר נוצרי בשם גריגורי מ. וורטאבט שסבר, כך נראה, שערי הקודש זכו לתהילתם בשל כוכבי יופי ולא בשל קדושת לומדי התורה. בתום סיורו בארץ ישראל בשנת 1855, הוא כותב על צפת וטבריה את הדברים הבאים:
"מצבם של שני מקומות אלה הוא דומה בהחלט: הבתים רוחשים לכלוך, והרחובות – אין להתקרב אליהם ממש מחמת הריח הנודף מהמאורות המשמשות תחליף לבתים. צפת וטבריה גם יחד שייכים לארבעה מקומות הקודש של התלמוד. אם אלה הן ערי הקודש שלהם, מתאר אני לעצמי עד כמה מגיע לכלוכן של הערים החילוניות שלהם…?"
ישראל שפירא הינו מרצה ומדריך טיולים מוסמך, המתמחה בהיסטוריה תורנית של ארץ ישראל
להזמנות ומידע נוסף [email protected]
רוצים לקבל את הפינות לפני כולם?
הצטרפו לקבוצת הווצאפ (סגורה לחפירות), וקבלו כל בוקר מידע תורני היסטורי מרתק!
