רבים חושבים שרק בדורנו השפל ישנם כל כך פילוגים ומחלוקות בין ציבור שומרי תורה ומצוות. הרי כמעט והורגלנו בכך. כך למשל הפילוג שמלווה אותנו בחמש שנים האחרונות בתוך המגזר הליטאי, שהגיע עד לכדי שאחד מגדולי ישראל כינה את רעהו "זקן ממרא".
גם בציבור הדתי לאומי ישנן מחלוקות נוראיות, ולבתי מדרש מסוימים לא נכנסים ספרי לימוד של רבנים מסוימים. באחד המקרים הוציאו במוצהר ספר של רב שאינו מזוהה עם ציבור כה או אחר, במקרה אחר רב גדול אמר על רעהו ראש ישיבה מפורסם "הוא מלמד תנ"ך של יש"ו, לא של משה רבנו". והיה גם ראשון לציון שאמר על רב ישוב "אינו יכול להורות בנידה, הרי הוא מכשיל את בנות ישראל".
לא נאריך בסיפורים הכואבים, אך השבוע אנו מציינים את יום פטירתו של אחד מגדולי עמנו הגאון האדיר ר' שלמה לוריא (המהרש"ל) זצוק"ל (1510-1573) מחה"ס חכמת-שלמה, ים של שלמה, ועוד.
ראש ישיבה, דיין ורב
רבינו הגדול היה נצר לשושלת של רבנים גדולים ומפוארים. אביו ר' יחיאל לוריא, כיהן כאב"ד בעיר סלוצק, סבו הגאון ר' אברהם לוריא אב"ד בריסק בליטא, נין הגאון ר' יחיאל לוריא אב"ד הראשון בריסק.
משפחתו של רבינו מיוחסת דור אחר דור עד לרש"י הקדוש ועד דוד מלך ישראל. אביו של רבינו הגדול ר' יחיאל רבה של סלוצק נפטר בצעירותו של רבינו, ורבינו משם נסע לבריסק והתחנך בבית סב אמו הגאון ר' יצחק קלויבר זצ"ל שהיה אז רב של העיר וורמזיייא, ולפנים רבה של פוזנא.
בשנות נעוריו למד רבינו תורה מפי סבו שהתחנך על ברכיו, תורתו של רבינו הייתה נלמדת בתכלית העיון והדקדוק כפי שהתחנך מפי הוריו ורבותיו, וכבר בשחר נעוריו היה בקיא בכל חדרי התורה ראשונים אחרונים כאחד והיה מדקדק ומפלפל בדבריהם כאילו חיו בדורו.
בשנת כ"ה לחיי רבינו, נשא לאישה בעיר בריסק את מרת ליפקא ע"ה, בתו של הגאון ר' קלמן הבקשטן רבה של אוסטרוה זצ"ל. רבותיו שראו בו מורה דרך גדול, מינוהו לראש ישיבה כבר בצעירותו, ובגיל 25 בלבד התמנה רבינו לכהן בתפקיד זה. בגיל 29 שנה לחייו התמנה רבינו לדיין בעיר בריסק, הדיין הצעיר ביותר שהתמנה אז, בשנת ה-34 לחייו, לאחר פטירת חמיו הגאון ר' קלמן הבקשטן זצ"ל, כיהן רבינו תחתיו כרב קהילת אוסטרוה בוולהין.
מנויו של רבינו קיבלה משנה תוקף בצו מלכותי. רבים שחרו לפתחו של רבינו – על אף תקיפותו והתבטאות היוצאות דופן – מכיוון שהיה חד בדורו עומקותו ועיונו הרקיעו שחקים ורבינו הגדול היה מקפיד על כל אות ומילה שלא תהיה מיותרת בכתביו כפי שנהגו בדורות קודמים יותר. רבינו העיד על עצמו שלא חרץ את גזר המשפט עד שכל ספר ומחבר שהיה בזמנו היה לומדו מרישא לסיפא והיה מנפה דבריהם בשבע נפות ויותר ורק לאחר מכן חורץ את הדין והמשפט אשר יעשה.
בהקדמתו לספרו ים של שלמה (מסכת יבמות), העיד על עצמו שנתיים ימים עסקתי בלימוד מסכת יבמות ולא הגעתי אלא לחצי המסכת, ומסכת כתובות למדתי בשנה אחת רק שני פרקים, וחצי שנה למדתי פרק מצוות חליצה ביבמות.
נגד ה'אבן עזרא'
בין היתר יצא חוצץ כנגד פרושו של האבן עזרא
"החכם ר׳ אברהם א״ע אשר לא היה בעל תלמוד ורוב בנינו ופירושו על דרך התכונה והטבעים וקבלות חיצוניות, והתריס בכמה מקומות נגד דברי חכמי התורה והתלמוד, ומה שהוא מן התורה כתב שהוא מדרבנן, ומה שהוא מדרבנן עשאו לדברי תורה, והאיסור עשאו היתר והיתר עשאו איסור או מבלי השגחה ידוע״.
כאן מסתייג המהרש״ל וכותב: ״וכבודו במקומו מונח, כי חכם גדול היה, ואין משיבין הארי", אך מיד ממשיך:
״כי אין הולכין אחר פירושו לא לאיסור ולא להיתר, לא לחיוב ולא לפטור, שהרי כתב כמה פעמים נגד ההלכה אפילו נגד חכמי המשנה ונגד אמוראי התלמוד בלי מספר. ואמת שמעתי אומרים עליו שכך היה מכריז והיה מודיע לרבים שאינו רוצה לישא פנים אלא לפרש עד מקום אשר שכלו מגיע לולא הקבלה, כאשר רימז בקצת מקומות בפי׳ התורה ׳לולא הקבלה הייתי אומר׳ וכו', ולא צדקו דבריו בעיניו, ולפי דעתי שכבר נתן עליהם הדין, כי נתן יד למינים ולצדוקים ולקלי האמונה, אני הגבר אשר ראה עני עמו, ואף כל זאת ששיבח אותו הרמב״ם ונתן לו עטרה – החרשתי, כי דרך קצת בדרכיו בענין חכמות…״.
המהרש"ל כתב את ספרו 'ים של שלמה' על כל הש"ס, אך לנו לא נותרו אלא החיבורים על מסכתות ביצה, יבמות, כתובות, גיטין, קידושין, בבא קמא וחולין. רבינו חיבר את ספר האיסור והיתר שלו וכונה בשם הגהות שערי דורא. בין היתר התכתב רבינו עם הרמ"א הקדוש רבינו משה איסרליש, אלא שרבינו התבטא עליו בחריפות בספרו שערי דורא סימן לג' והוכיחו על ספר חורת חטאת שלא כתב בדקדוק הלשון וכתביו מהווים חומה פרוצה.
נגד הרמב"ם והבית יוסף
על הב"י התבטא רבינו מניין לו ללכת אחר רוב הפוסקים הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, בלי להביא את הדעות האחרות החולקות בדבר ולהכריע מתוך הסוגיא כמותם, ומטעם זה רבינו יצא אף נגד דרכו של הרמב"ם בהלכותיו וסלל דרך חדשה, ע"פ לימוד מעמיק ופלפול גדול בתלמוד ראשונים ואחרונים כאחד ורק לאחר מכן היה חורץ רבינו את גורל הדין-והמשפט.
אולם החיד"א בערך ספרים מערכת ראשית חכמה כתב שהמהרש"ל למרות יושבו על מדין, היה שוכר אדם אחד שיוכיחו בכל יום כשעה אחת על מעשיו שצריך לתקן, וכל זה לגודל ענוותנותו.
באורח נס: נמנעה מתקפה על האר"י
מסופר על רבינו שבאותם הימים שמע שיש צדיק בארץ ישראל בעיר צפת שהוא מחולל ניסים ונפלאות מעל הטבע רבינו התנגד לדרך הזו (האריז"ל) והיה סבור שמעשיו הם מעשה כשפים, ורצה לצאת במחאה כנגדו ולהחרימו, אולם האריז"ל שצפה זאת ברוה"ק פנה לתלמידיו המהרח"ו ור' ישראל סרוג זצ"ל וביקש מהם שלא ימתינו ויצאו לדרך (לובלין) ושם ידברו עם רבינו המהרש"ל שיחזור בו ולא יצא נגד רבם. רבינו האר"י הבטיח להם שבזכות מעשה זה, יזכו לראות את פני משיח.
על פי התיאור – שנשמע מפי הרב יאשיהו פינטו – כאשר פנו לדרכם, הוגש להם שטיח מעופף שישבו על גביו וחיש הבזק מהר יצאו לדרכם ללובלין ואכן לאחר מספר דקות הגיעו לשם ופגשו את משיח בן יוסף. לאחר מכן הגיעו לישיבת לובלין, ושם מצאו את המהרש"ל שהוא עומד ומתפלל תפילת שמונה עשרה כאשר כל התלמידים ממתינים שיסיים תפילתו והתפילה התארכה זמן רב. אמרו תלמידי האר"י הקדוש לחזן: אין אתם צריכים להמתין את רבכם מאחר שהוא ראשו עוסק בסוגיית סוסים?
התפלאו התלמידים, כיצד תלמידים הללו הלבושים כאנשי ארץ ישראל יודעים מה שיש במחשבת רבם? לאחר שהסתיימה התפילה התנצל המהרש"ל באומרו לפני התפילה באה אישה רכובה ע"ג סוס ושאלה שאלה, ואני בתוך התפילה נזכרתי בסוס שרכבה.
לאחר מכן שאלם רבינו (המהרש"ל) מנין אתם ידעתם שאני עוסק בסוגייא זה השיבו אנחנו תלמידים של רבינו האר"י הקדוש מצפת והוא אדם גדול ובקיא בחוכמת הפרצוף ואנו תלמידיו שלמדנו חוכמה זאת ממנו, ואף לימדנו כל הש"ס כולו, שאל ממנו שאלה ונענה לך מהיכן שתרצה לפני שתצא נגדו להחרימו.
לאחר שרבינו ראה את גדלותם בתורה שאל להם, מדוע באתם הנה? השיבו לו רבינו האריז"ל שלחנו מאחר שראה שאתה רוצה להחרימו, תיכף ומיד שראה את גדולתם בתורה חזר בו וביקש את סליחתו של רבם שהיה סבור שמעשיו מעשה כשפים מצד הסט"א.
האברך, האשה השנייה ותחיית המתים
ולסיום, הנה מעשה מדהים, שנכתב ע"י האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת': זוג נשוי שחיו בלובלין לא זכו להיפקד בילדים. הבעל היה עובד לפרנסתו והאישה הייתה יושבת בבית בעלה,. לאחר שהבעל שמע על ישיבתו של המהרש"ל, בערה נפשה מחשקת התורה, ומאוד היה חפץ ללמוד תורה בבית המדרש. הוא פנה לאשתו וביקש ממנה אם מסכימה שהוא ישב וילמד תורה והיא תפרנס תחתיו.
האישה נאותה וכך היה הדבר מספר שנים. אותו אברך ישב ולמד תורה עד שנעשה לאילנא רברבא. לעומת זאת בריאות אשתו שהייתה עובדת מבוקר ועד ערב התרועע ומצבה הנפשי הלך והתדלדל עד שהייתה עומדת להיפטר מן העולם. בשעה זו קראה לבעלה שהיה סועדה במיטת חוליה וביקשה ממנו מאחר שהיא שנים רבות מסרה נפשה והקריבה למענו ביקשה ממנו שישבע לה שלא יישא אישה תחתיו כדי שיהא נאמן לה אף במותה (להיות עמה חלקה בעוה"ב). האיש שנחרד לאמרותיה של אשתו ובירכה בברכת ימים ושנים רבות לא הסכים למשמע אוזניו, אולם כעבור מספר שבועות נפטרה אשתו והלכה לבית עולמה.
כמובן שאותו האברך ישב ולמד בישיבתו של המהרש"ל ולא נשא אישה. כאשר נודע לרבינו שאין לאברך הזה ילדים שאלו מדוע אתה לא תנשא ותביא ילדים השיב שאין הוא יכול מאחר שהוא נשבע לאשתו הראשונה שלא יישא אישה אחרת תחתיה, הרב המהרש"ל פנה אליו והתיר לו את שבועתו בטענה שהנשבע לבטל דבר מצווה אין שומעים לו והתירו להינשא לעלמא ולשמוע שידוכים, אולם לאחר שבא האברך בברית הנישואים לאחר שבעת ימי המשתה – נפטר והלך לבית עולמו.
כל חכמי לובלין הזדעזעו למשמע אוזניהם כיצד דברי רבם התפוגגו כלו היו ובאו לספר לרבם על מה שאירע עם אותו אברך. רבינו ביקש מהם שיעשו הטהרה ויספידוהו ויקברו אותו אולם לא יסתמו את הגולל, ושם בשעת מעשה רבינו כתב בפתק שהוא גוזר להשיב את נשמתו של אותו אברך לחיים מאחר שהוא עשה ע"פ דין תורה כמו שפסקתי ושיראה האברך את הפתק בבי"ד של מעלה.
ואכן באותה הלילה שב האברך לבית חמיו ליקח את אשתו, אולם לא רצתה אותה אישה להתחתן עמו שמא שד הוא. רבינו התפלל לשר של שכחה שכולם ישכחו ממעשה שהיה כאילו הוא נפטר ובכך יישאר הוא אצל אשתו השנייה כמו שהיה בתחילה וכך היה.
ישראל שפירא הינו מרצה ומדריך טיולים מוסמך, המתמחה בהיסטוריה תורנית של ארץ ישראל
להזמנות ומידע נוסף [email protected]
רוצים לקבל את הפינות לפני כולם?
הצטרפו לקבוצת הווצאפ (סגורה לחפירות), וקבלו כל בוקר מידע תורני היסטורי מרתק!
מחשבה 1 על “נגד האבן העזרא והרמב"ם: כל מלחמות המהרש"ל”
יש לציין את מלחמות המהרש"ל כנגד הרמ"א, על כך שתלמידי הרמ"א מתפללים תפילת אריסטו.
שו"ת הרמ"א סימן ו:
ועתה אני הגבר ראיתי כתוב בתפלות ובסידורי הבחורים רשום בהן תפלת אריסטו. וזו היא אשמת הנשיא כמותך שנושא להן פנים, מאחר שאתה מערבו בדברי אלהים חיים. וכדאי לעיין בהם בהליכות לבית הכסא ודומהו מאחר שחשקה נפשםכג בהן כל עיקר.
שו"ת הרמ"א סימן ז תשובת הרמ"א למהרש"ל
ומה שכתב אדוני שמזה נמשך שמקצת בחורים מתפללים בתפלת אריסטו וכו' חס לי ולזרעא דאבא לראות כזה ולא למחות רק כל זה עדיין הוא שורש פורה ראש ולענה ירושה להם מאבותיהם מאותן שהמשיכו עצמם אחר הפילוסופים והלכו בדרכיהם. אבל אנכי מימי לא ראיתי ולא שמעתי עד כה, ולולא פי המדבר אדוני אלי לא האמנתיו שנשאר עדיין רושם אותן האמונות בארץ. ומה שכתב לי מר שגם למעלתו יד ושם בזה אלא שמעלתו מרחיק מזה כו', כבר ידעתי שלא אדע אשר לא ידע מר, אך אומר שאני אם אברח אברח יותר מלעסוק בקבלה להבין מעצמי בדבריהם ממה שאברח לעסוק בפילוסופיא, כי יותר יש לחוש שלא יטעה, כמבואר לאדוני ממה שכתב הרמב"ן בהקדמת פירושו לתורה