חֲנוֹךְ לַנַּעַר
חֲנוֹךְ עַל פִּי דַּרְכּוֹ
לִכְשֶׁיַּזְקִין, סוּר מִמֶּנּוּ.
גַּם כִּי יֵלֵךְ בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ
יִגַּע בְּתַנּוּרֵי חַיִּים לוֹהֲטִים,
יִכְאַב
יִדָּלֵק
יִכְבֶּה
וְיִזְעַק בְּהֵחָבֵא,
הַלְעִיטֵהוּ וְחַי.
אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד חוֹנֵךְ אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד.
יֶלֶד חוֹנֵךְ אַבָּא,
עוֹשֶׂה לוֹ בֵּית סֵפֶר.
חֲנוֹךְ לַאַבָּא עַל פִּי דַּרְכּוֹ
רַק כִּי יַזְקִין,
יָבִין.
בשולי המילים
4 שנים ברחוב, 200 מוצאי שבתות לבנים ומאות נערים מקסימים שפגשתי, לימדו אותי יותר מאשר למדתי בכל שנותיי בלימודי התואר בפסיכולוגיה. בכל פעם אחרי משמרת ערב בניידת הרחוב של עמותת עלם הייתי שב הביתה ומהרהר עד שראשונות הציפורים החלו בציוץ השחרית שלהן.
שנה חלפה ועדיין מבליחות בי מדי פעם תובנות חדשות. כולן הורתן באותן שיחות אל תוך הלילה עם כל נער ונער באשר הוא שם. סיפרו על הורים שיותר משמצפים להם שישובו הביתה, מצפים מהם שישובו לתלם. סיפרו על איבה ושנאה לדת בד בבד עם אהבה גדולה לאלוקים. רוב הנערים גדלו מאז והתיישרו בתלם כלשהו. רק אני נותרתי עם סל של זיכרונות, שאלות ותובנות.
2 מחשבות על “חנוך”
נגע בי
עד לעומק נשמתי.
תודה משה!