הזכות לשמוע הראש השנה תקיעת שופר בשתי הימים, היא לא זכיה פשוטה. בשנים שראש השנה חל בשבת. אין תוקעים בשופר, מאחר ובהלכה נפסק שאין תוקעין בשבת מחשש טלטול ברשות הרבים, אך למעשה כמעט תיקנו לתקוע בבתי הכנסת בשופר בראש השנה שחל להיות בשבת, והסיפור הוא כך.
בשנת תר"ל (1870 לספירה) עלה לארץ ישראל רבי רבי עקיבא יוסף שלזינגר, תלמידו של החתם סופר, ורצה להנהיג בירושלים תקיעת שופר בראש השנה שחל להיות בשבת, וטענתו שעל פי פסק רבן יוחנן בן זכאי במשנה "יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין, אבל לא במדינה. משחרב בהמ"ק התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד" (ראש השנה משנה תחילת פרק רביעי) והנה בירושלים עיר הקודש יש בית דין.
הוא הסתמך על אמרת חז"ל "כל שנה שלא תוקעין לה בראשה מריעין לה בסופה" (ראש השנה ט"ז) והוסיף ואמר "עת לעשות לה' כי עת צרה ליעקב בגשמיות וברוחניות, אין אנו צריכין להאריך, כאשר הכל יודעין כי דמן של ישראל נשפך מצורריהן וזמן המסוגל לזה ביותר הוא ראש השנה ומקיים בזה למצוות עשה כפולה של ותקעתם ונזכרתם לפני ה'"
והביא לראייה את ספר החינוך (מצוה תה) שכתב ששמע שרבי יצחק אלפסי- הרי"ף מגדולי הראשונים, היה תוקע בשופר בשבת. וכן אמר זאת הרמב"ן בדרשה בראש השנה בעכו על מנהג הרי"ף. טעמו של הרי"ף הוא כסברתו של הבית יוסף (או"ח סימן תקפח) "בכל מקום שיש בו ב"ד, אין הכוונה סנהדרין, אלא מספיק בית דין חשוב.
הגאון מקאליש רבי מאיר אוירבך בעל האמרי בינה התנגד להצעה של רע"י, ולאחר שנפטר בשנת תרל"ח, לפני ראש השנה בשנת תרמ"ב עורר דיון הלכתי רחב האם לחדש תקיעת שופר וחלק סברו כמותו, אולם למגינת ליבו בסופו של דבר, הוא נשאר בדעת יחיד, ותקע לבדו, וראה בספר 'מקראי קודש' לרבי צבי פסח פרנק רבה של ירושלים (נפטר בתשכ"א- 1960 לספירה) שנתעורר ויכוח בין חכמי ירושלים שחלקו על רבי עקיבה יוסף שלזינגר, האם צריך ללכת לבית הכנסת לשמוע את תקיעת השופר, כיון שבכל מקרה הוא תוקע, ואין כל איסור לשמוע אותו, וכתב "אמנם גדולי התורה חולקים על דבריו, אבל מפני הספק אולי יש ממש כדבריו, ואפשר שיש ענין לשמוע תקיעותיו" (עניני הימים הנוראים עמוד קו), כמו כן הסכים לשיטתו המהרי"ל דיסקין אך לא הסכים שינהגו כך, רי"ח זוננפלד לא הסכים, אך גם הלך לשמוע את התקיעה של רע"י ביחד עם רבי זלמן בהר"ן.
כעבור עשרים שנה זכה לקבל הסכמה מגדולי ירושלים כרבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים – האדר"ת. והגאון רבי שמואל סלאנטר ועוד, והחלו להתכונן למעמד 'חידוש תקיעת שופר' בראש השנה של שנת תרס"ה (1905 לספירה) בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי דיינים אשכנזים וספרדים, אך הדבר עורר שוב מחלוקת ורבי יוסף חיים זוננפלד לא הסכים לדעת המתירים, ורבי עקיבה יוסף ויתר למען השלום.
לא סתם נקבע להיות בבית הכנסת ריב"ז, רבי עקיבה יוסף שלזינגר כותב במפורש בקונטרס שהוציא לליבון הדיון "ומקום המסוגל לזה היותר נכון כעת בביה"כ רבן יוחנן בן זכאי, שמו נאה לו כתקנתו שהיו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין". עוד שמעתי מיהודי ישיש שטען כי הוא שמע שרעי"ש הלך לתקוע בכותל המערבי, בכדי שיהיה לזה דין של תקיעה במקדש ולא במדינה.
למעשה בימינו שמעתי שהאדמו"ר מסרופקוב הקודם תקע בר"ה שחל להיות בשבת
שנזכה בקרוב בחידוש התקיעה והקמת סנהדרין גדולה!
מעניין שבגניזה הקהירית מצאו פיוט לתפילת ערבית של ראש השנה שחל להיות בשבת עם שיטה מיוחדת לתקיעה בשופר בראש השנה באופן שלא נוגעים בו!
מלך הזהיר בועד, שיהוא תוקעים בבית הועד, בשבת וראש השנה.
מלך חיזקם בלימוד, שיהא שופר קשור לעמוד, בשבת וראש השנה.
מלך ברר לעדה, שלא יתקעו אלא בפני ראשי תעודה, בשבת וראש השנה.
מלך רחש לעדה, שלא יתקעו אלא בפני ראשי תעודה, בשבת וראש השנה.
מלך רחש שלא ימשך ביד, אבל ינתן פה בו והוא מגייד,
בשבת וראש השנה חיזק ושימעה, שלא יהיו בחוצה לארץ תוקעים תקיעה.
(הובא בקובץ ישורון א' עמוד תמג)
ישראל שפירא הינו מרצה ומדריך טיולים מוסמך, המתמחה בהיסטוריה תורנית של ארץ ישראל
להזמנות ומידע נוסף [email protected]
רוצים לקבל את הפינות לפני כולם?
הצטרפו לקבוצת הווצאפ (סגורה לחפירות), וקבלו כל בוקר מידע תורני היסטורי מרתק!
https://chat.whatsapp.com/Hf6ToR62di36qaJmEJlRtL
