מפגש עם נרקיסיסט

להתחכך עם הרוע ולחזור למקום מבטחים.
להכיל את הקונפליקט אבל לחיות באמונה תמימה.
לכאוב, להתרגש, לזעוק על החסר.
לזרוק גישות מתחכמות על הקיום,
שאם היית חי אותם באמת,
היית מסוגל לדבר עליהן בכלל?

ואיך אפשר לכתוב ככה בבוטות,
על הנשגב,
במין חוסר הגדרה וקבעון,
של אדם שמקיים את ציוויו ומנופף בכך,
אך ליבו רחוק מכל ענין של מסגרת.

את עצמך אתה מדברר או שאתה מעוניין לדובב אותנו?
לעורר את ליבנו ולהשאיר אותו פתוח, מדמם. בלי חידוש, רק כאב.
ליצור סיפורים וליצוק בהם משמעות של גאולה אל תוך חייך ואותך כמושא להערצה.