שתי ערים על לכותרות בהקשר פחות מחמיא של מגיפת הקורונה – קריית יערים שבפרוורי ירושלים, ובני ברק השכנה ללא הפסקה של מדינת תל אביב.
שתיהן ערים חרדיות, ראשי העיר של שתי הערים משלשלים "ברגע האמת" את הפתק ג' לקלפי, ועל כולם ממונה ר' חיים קנייבסקי כמרן שר התורה.
ולמרות DNA זהה, שניהם בחרו בחירות שונות דווקא בשאלה של חיים ומוות. הראשון, רביץ מקריית יערים, בחר ללכת לסגר ללא צורך ברוני נומה או בהחלטת ממשלה. תושבי העיר נענו, חיידרים נסגרו מניינים בוטלו והעיר כולה נכנסה למצב קורונה והפכה למודל ולקידוש ה'.
לעומתו, אברהם רובינשטיין הבני ברקי, ראש עיר ששובץ לתפקיד, לא הצליח לתרגם מנהיגות נכונה לעירו, וכשהתעורר זה היה הרבה אחרי המניין האחרון באיצקוביץ'.
האגדה האוטופית מהניינטיז ש"בבני ברק לא יפלו טילים", עטפה יחד עם עוד ק"ן טעמים סוציולגים/אמוניים את העיר בשאננות יתר, שגרמה לקורונה לכבוש את העיר ללא קרב.
רק שהפעם זה לא היה רודן עיראקי, אלא דווקא ההנהגה הבני ברקית.
אין ספק. יום אחרי שתיעצר המגיפה יגיע עת חשבון נפש, איך הגענו לפיקוח נפש? אכן, מקומות רבים בעולם ובישראל התמהמהו ביישום ההנחיות – בטח בקהילות החרדיות אשר מברוקלין ועד בני ברק – אבל איך נוכל להבטיח שבפעם הבאה לא נתעורר מאוחר? מי ישמור על ה'ונשמרתם'?
זו שאלה שתעסיק את החברה כולה, ונראה שגם תסיק מסקנות. קשה עוד לקבוע כמה מרחיקות לכת הן יהיו אבל הן תגענה.
שאלה אחת בכל זאת מטרידה אותי ואולי שוב שתישאל כבר עכשיו: מה באמת גרם לשוני בין קריית יערים לבני ברק? לכאורה, על הנייר, שתיהן אוכלוסיות חרדיות שעם מכנה משותף אמוני יכולות לכרות ברית ערים תאומות, אז איך זה שמאותה חברה צמחו שתי תפיסות, האחת – מודעת ומעורבת וגוזרת חיים, והשנייה – מנותקת וגוזרת קורונה?
כמו בכל שאלה יהודית, התשובה נמצאת גם בהיסטוריה.
1848. אירופה מתמודדת עם נגיף אחר בעל שם פחות להיט – "חולירה". הוא מגיע גם לוילנא, אז ה"בני ברק של אירופה". משה בר סימן טוב הליטאי מפרסם הנחיות וביניהן להימנע מצום.
ערב יום הכיפורים מגיע ורבני וילנא, אז כמו היום, לא נשמעים להנחיות. פתאום, בעיצומו של היום הקדוש, עולה רב אחד מגרמניה בשם ר' ישראל סלנט, דופק על הבמה וזועק: פיקוח נפש דוחה יום כיפור.
נגד עיניהם הנדהמות של המתפללים, ר' ישראל מוציא יין, עושה קידוש, ובכך מציל את הקהילה יהודית מהמגיפה. מה ששום רב וילנאי לא העז – ר' ישראל "הגרמני" עשה.
כילד גדלתי על סיפורי הרב להמן. למזלי, כבן להורים בעלי תשובה בלי מושג ירוק בעולם החרדי, הם לא הבינו למה ילד בן 11 צריך לקרוא סיפור רק עם ניקוד וציורים, ולכן קנו לי את ההוצאה שתורגמה מגרמנית לעברית עם הכריכה הכחולה של נצח. כך גדלתי, על חרדיות שברומן אחד שוזרת את גתה ושילר, יחד עם ר' עקיבא והערוך לנר.
שנים לאחר מכן למדתי להכיר שאת הצנזורה שמה וועדה בני ברקית כלשהי, שלא יכלה לקבל חרדיות שיש בה את הרמב"ם ושייקספיר באותו סיפור.
כשנכנסתי לישיבה הקטנה הסיפור חזר על עצמו, רק הפעם זה היה עם ספרי המשגיח הרב וולבה זצ"ל. שם נחשפתי איך סוקרטס והרמח"ל נמצאים באותה שורה. זכורה לי שיחה עם בת דודה של יענקי קנייבסקי, שבאה עם בטן מלאה על הבית בו גדלה. בין היתר סיפרה לי שבבתים בני ברקים "אמיתיים" לא מכניסים את "הספרים של וולבה".
אז לא הבנתי למה בבני ברק צריך לצנזר את הרב להמן? להחרים את הרב וולבה?
עד שבאה הקורונה וסיפרה לי בצורה הכי נוראית את ההבדל בין להיות חרדי בקריית יערים ללהיות חרדי בבני ברק, אותו ההבדל במגיפת החולירה בין חרדי מוילנא לחרדי מברלין.
כשההגדרה החרדית שלך פוחדת מסיפור ילדים שיש בו שייקספיר, ומחרימה את זקן המשגיחים רק בגלל היכולת שלו להתייצב מול האתגר המודרני ולא לברוח ממנו – אז אתה לא מודע למה שקורה בחוץ, ותחושת ה"לי זה לא יקרה" כבדלן כרוני היא בלתי נמנעת.
רק חרדיות שרואה את עצמה, לא כסתירה לעולם שבחוץ, אלא חלק ממנו – יכולה להיות מודעת ולמצוא חיסון לחרדיות וגם לקורונה.
אולי דבר טוב אחד ייצא מהתקופה הזאת, ביום שאחרי. שנבחר לצאת לחרדיות שלא צובעת הכל בשחור לבן אלא כזו שמקפידה על קלה וחמורה, לצד מודעות. לא נרתעת עוד מהעולם שבחוץ – כי יש לה פנימה עולם ומלואו.
5 מחשבות על “מי שצינזר את ספרי להמן והחרים את הרב וולבה – יינגף בפני הקורונה”
כל כך פשטני שמתחרה רק במתעלמים מהקורונה.
לעניות דעתי בקצת מקומות בברוקלין ובשאר מחוזות בארה"ב לא סובלים מצינזור של גדולי המוסר ולא סובלים מחוסר מודעות… וחרף זאת המגיפה משתוללת שם וקוצרת נשמות ללא רחם!
אולי בדיקה מחודשת בנושא תביא לתובנות עמוקות יותר. בתודה!!!
לא נראה לי שנשארו הרבה חרדים בברלין (בראי היסטורי של צאצאים של אותם חרדים), ולכן באמת יש לכל אחד לחשב את דרכו וללמוד מההיסטוריה שכבר קיימת וכתובה באיזה דרך הוא רוצה להמשיך.
זה באמת נושא מאד מעניין.
חוסר ידע. אני סולח לך כי אתה לא אשם בחוסר ידע זה שלך.
הרב ליהמן כמו רש"ר הירש התחילו את פעילותם עם יהדות גרמניה אחרי שבגרמניה היהדות כבר לא היתה קיימת והם פעלו עם קומץ בודדים שנשארו נאמנים לתורה. צאצאיהם של בני קהילה מתחדשת זו רוב רובם המוחלט והמכריע נשארו יראים ושלמים אדוקים במצוות התורה בקפדנות יתירה וזאת בזמן שבמקביל בקהילות מזרח אירופה, אשר בזו ולעגו לייקים אלו עם ה"תורה והעבודה" שלהם וה"דוקטור רבינר" שלהם, וסירבו בעקשנות של פרד עיוור לאפשר לנערים ללמוד אפילו סנדלרות, שלא לדבר על ABC, קהילותיהם התדלדלו והלכו מדחי אל דחי, ואילולא השואה שקטעה את שגרת הזרימה לא היה נשאר כמעט זכר יהודי מיהדות מזרח אירופה. ממצנזרי ומשכתבי ההיסטוריה לשם שמים לא תשמע על כל זה אבל זו האמת (לשם דוגמא רק אציין כאן אמרה של הרב דסלר זצ"ל אשר לבלרי הפייק היסטוריה לא היו רוצים שיגיע אליך. הוא היה אומר שלהגיד שהשואה החריבה את היהדות זו טעות, היא בנתה את היהדות, כי באירופה הכל כבר היה חרוב ונחרב. תשאל את אלו שיודעים ותקבל אישור שהרב דסלר אכן אמר כן.).
רבי ישראל מסלנט זצ"ל היה יהודי ליטאי, הוא נולד גדל והתחנך בליטא וכך הוא הגיע לווילנא, רק בשלב מאוחר יותר בחייו הוא עבר למערב אירופה לקניגסברג ולפריז.