מה שאסור לומר על ערבים – מצווה לצעוק על חרדים

אין חרדי שלא מרגיש בתקופה זו "נאשם" בעבירה שלא ביצע. השיח החברתי כבר ערך את כתב האישום, הפיץ את ההודעה לעיתונות, ולא המתין לפסק הדין.

נמצאנו אשמים.

בהבאת המחלה לישראל, בהפצת המחלה בארץ, ובהדבקה בכוונה תחילה. מכאן הותר דמנו.

בני ברק העיר האדומה הראשונה בגל הראשון; השכונות החרדיות בירושלים בכותרות; והתמונות זורמות לשולחנם של עורכי החדשות ברשת ובערוצי הטלוויזיה.

כל מאגר תמונות המשבר מבוסס על חרדים עם מסכה/בלי מסכה, ליד מחסום, פורץ מחסום, בבית ספר, וכן על זו הדרך. כל אילוסטרציה הפכה למיצג מרשיע.

וכאילו איש לא שם לב להכללה.

כל לובשי השחור לבן, מדי הייצוג החרדיים, צבא שלם של מפיצי מחלות.

אלו מיחידת החסידים עם השטריימייל, חיל הפרחחים שורפי הפחים, יחד עם יחידת אנשי המטה שיושבים בבתי הכנסת ופורסים ספרים ישנים בהם מפות ותמונות לווייניות, ומחלקים גזרות להדבקה.

יולדות נשלחו ללדת בבתי חולים רק בכדי להדביק צוות טף ועוללים.

דמיינו לעצמכם עולם מקביל. לו היינו משנים רק מילה אחת, תיאור קצר או תמונה אחרת, לדוגמה: כותרת ראשית בחדשות 13 –

"הערבים בשכונות מזרח ירושלים אינם נשמעים להוראות תקנות הבריאות"

"כתבנו מוסר כי אחוזי ההדבקה במשפחות הערביות גבוהים. התא המשפחתי הערבי ואורח החיים כחמולה, מסכן את תושבי ירושלים"

"חוסר הסברה בשפה הערבית וחוסר האמון במשרד הבריאות הישראלי הביא לגל הדבקה שכמותו לא ניכר בערים ישראליות"

לו זו הייתה כותרת במבזק באתר חדשות, הייתה קמה מהומה רבתי,  וגינויים ותלונות במשטרה היו נערמים תוך דקות.

מיד היו טוענים כל הדוברים האפשריים: אסור להכליל, יש ערבי נוצרי ויש מוסלמי, יש מגוון של קהלים וקהילות להם אורח חיים שונה, להחתים ולהכתים את כולם באותו כתב אישום זהו פשע שנאה.

אבל הלכה שעשיו שונא ליעקב…

ויעקב שונא חרדים. בעיקר כאשר יש ירושה לחלק…

אז הקול קול ישראל מירושלים, והידיים על המקלדת רצות ומטקבקות כאילו זה חיסון העדר החברתי – הכה בחרדי ותהיה בריא.