לא אשכח את שיחתו של המשגיח. הרב קלמנטינובסקי.
"כל בחור חייב לשאוף להיות הרב אלישיב! הרב שך!".
"מי שלא שואף להיות גנרל, גם יהודי פשוט הוא לא יהיה".
אז אמנם הייתי שיעור א', רק הרגע התחלתי את הישיבה, אבל תורה היא וללמוד אני צריך.
ניגשתי אליו אחרי השיחה ושאלתי אותו:
"איזה היגיון יש בכך שארצה להיות הרב אלישיב?"
הוא התבונן בי במבט תמה, וביקש ממני להסביר את השאלה.
"תראה", אמרתי לו. "אתה רוצה שאפסיק לרצות את כל מה שאני רוצה ואתחיל לרצות דברים שאני לא רוצה. איזה היגיון יש בכך? אם אבקש ממך לרצות להיות ארון. אתה תרצה להיות ארון? אתה מקסימום יכול להאמין שמי שארון בעולם הזה יהיה מאושר בעולם הבא, אך אין לי אפשרות לחלום להיות ארון.
"וכשאתה מתאר לי את הרב אלישיב שלך, שלא עשה שום דבר חוץ מללמוד, אתה מבקש ממני להיות ארון".
הוא שתק. נבוך. תשובה לא הייתה לו.
ואז, כשלא היה לו מה לומר, הפתעתי אותו בפעם השנייה ואמרתי לו:
"למרות הכל ולמרות שאני יודע שזה לא יקרה, אני מקנא ברב אלישיב והייתי רוצה להיות הרב אלישיב".
הוא הוסיף לפעור את פיו, שהיה פעור גם ככה, ושאל אותי –
"איזה היגיון יש בכך שתרצה להיות הרב אלישיב? אתה רוצה להיות ארון?".
"אתה יודע כמה אהבה יש בארון הברית?", אמרתי לו.
"אתה יכול לתאר לעצמך מה הרגיש מי שעמד על יד לוחות הברית?
"אתה יודע איזו חוויה מטורפת זו?
"אתה יודע מה חווה הרב אלישיב כשהוא לומר יבמות?
"אז אני לא רוצה להפסיק לרצות את כל הרצונות שלי. הרצונות שלי הן חלק בלתי נפרד ממי שאני, אבל אני רוצה לאהוב את יבמות כמו שהרב אלישיב אהב, ומרוב עונג לא אוכל בכלל להנות משירי הדיכאון למיניהם".
ואז הוספתי אני לפעור את פי, לא ברור מאיפה היה לי אומץ.
הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו:
"מחר בבוקר תחפש את הרב אלישיב בסדר א', ולא תראה אותי. אתה יודע למה לא תראה אותי? כי אני רוצה להיות הרב אלישיב. אני לא רוצה ללמוד ולהרגיש שאני לומד כי עיניך משוטטות בכל. אני לא רוצה לבוא כדי להיות הרב אלישיב, כי גם הרב אלישיב לא הגיע לסדר א' כדי להיות הגאון מווילנא.
"אז אם אני רוצה לחוות חוויה 'הרב אלישיבית' אני לא מגיע מחר סדר א' וגם לא סדר ב, אני גם לא אקרא ספרים ולא אשמע שירים באותו הזמן, אני פשוט אשב בחדר. ולא אעשה דבר, עד שממש יתחשק לי ללמוד.
"אלך לבית מדרש ריק, שבו אף אחד לא מכיר אותי ואלמד עד שארגיש רגש עז של התעלות עצומה".
בחור מבוגר שעמד בצד וקלט את הסיטואציה, צעק עלי.
"פרגיה חצופה, אתה לא תעשה מה שבא לך. נראה לך שכל אחד יהיה 'גדול' מזה שהוא יעשה מה שבא לו? אין פה בישיבה מקום לבחורים שעושים מה שבא להם!".
הוא איים איום שקוף.
"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון", לחשתי ופרצתי בבכי.
ואז קרה הדבר שהכי לא ציפיתי שיקרה.
המשגיח תפס את ראשי בשתי ידיו, קירב אותו לפיו, ונשק על מצחי.
ומעיניי הדומעות הסתכלתי בעיניו, אף הן היו רטובות.
"רק בשביל בחור טהור כמוך היה שווה לפתוח את הישיבה. עלה למעלה עלה, כנפי רוח יש לך. אל תמיר אותם בשום כנפיים שבעולם ואל תיתן לאף אחד לקצץ או להרפות את כנפיך".
"קום כבר. זמן קריאת שמע עבר! מה יצא ממך? כולם כבר קמו חוץ ממך! כל השבוע לא היית בשחרית! עוד פעם אחת שאתה לא מתפלל בישיבה – אני זורק אותך לשבוע! שום דבר טוב לא יוצא מבחור שלא מתפלל בישיבה! גדולי ישראל תמיד הקפידו על תפילה בישיבה!".
פתחתי את עיניי, ראיתי את זקנו הג'ינג'י של המשגיח קטן, ואת עיניו הזועמות.
חייכתי חיוך רחב.
אף אחד לא יכול להרוס לי את העתיד.
ולא אתן לאף אחד לקצץ לי את הכנפיים.
בספרו החדש "כמי שיש לו אור" אלי שטרן לוקח אותנו למסע נפשי ורגשי של אמונה,…
בנקמה יהודית גרובייס מייצר לא רק חווית צפייה מרתקת, אלא גם שיח חברתי עמוק
סדרת 'יוצר. האדם" לוקחת אותנו להצצה מעמיקה אל לב עולמם של היוצר והיצירה והחרדית, בדגש…
אם המצבר של הרכב שלכם התקלקל ודורש החלפה, אתם בוודאי יודעים שלא תהיה לכם אפשרות…
לא מעט אנשים כיום בוחרים לנהוג במכוניות חשמליות וזאת בשל הרצון לחסוך בדלק וכן בשל…
View Comments
כמה מרגיז התבנית הבנאלית הזאת, שמאשימה את המשגיחים הזועמים ומפארת את המשגיחים הרחומאים זולגי הדמעות, נושקי המצח.
הצלחתו של משגיח לא נמדדת ביכולת ההכלה שלו, למרות שזו מידה נחוצה בציקלונו של משגיח.
משגיח טוב נמדד לפי האהבה ודרישת שלומו וטובתו של הבחור - דווקא בעת שהוא דורש, תובע ואפילו מעניש.
וזהו דבר שאינו ניתן להזדייף, כלל ועיקר.
ואם אינו מכוון בשרשיו לתועלת התלמיד - לא יועילו כל פרצופיו הרחומאים ושיחותיו הנלהבות, רוממות א-ל בגרוניו חימה וזעם תוצאותיו.