Photo by Zoltan Tasi on Unsplash
אני חס ושלום לא הולך לדבר על ר' יצחק אלחנן ספקטור רבן של כל בני הגולה, גאון הגאונים, צדיק הצדיקים, ואני לא הולך לכתוב את הסיפור אפילו בתור משל.
אז אספר לכם סיפור על ר' יצחק אלחנן אחר, ר' יצחק אלחנן דמיוני. חלילה לא ר' יצחק אלחנן ספקטור, אפילו לא דרך משל.
זוג זקנים צדיקים, חשוכי ילדים, הגיעו לשנות הזקנה – וילדים עדיין לא היו להם. החליטו לעשות את כל הסגולות האפשריות, וביקשו מהקב"ה שיחיה מהם זרע.
יום אחד, הגיע לעירם מגיד מישרים מופלא, צדיק נשגב, שכל ברכותיו מתקיימות. הוא הבטיח להם, שאם הם יתפללו – ולו תפילה אחת – ויאמינו באמונה שלימה שהדבר אפשרי, ויקרעו שערי שמים, יזכו להיפקד.
הלכו שניהם ליער, זעקו ממעמקי ליבם, שפכו דמעות על הסבל שהיה חלקם כל השנים, והבטיחו לקב"ה, שאם ייוולד להם ילד, הם יקדישו אותו לשמים, ויגדלו אותו להיות אחד מגדולי ישראל.
ויהי כמשלש חודשים, והנה האמא נמצאת בהריון.
היא מתחננת לקב"ה: "ריבונו של עולם, תזכה אותנו בבן כשמואל הנביא, שיהיה ליבו ומוחו רק לה' לבדו".
בעלה בעקבותיה עומד בפינה אחרת של החדר ושופך דמעות כמים: "ריבונו של עולם, תזכה אותנו בבן שיהיה צדיק נשגב, קדוש עליון, ושיאיר את העולם כולו בתורה".
עת הלידה מתקרב, האמא יושבת וצועקת פרקי תהילים בזה אחר זה. האבא מתפלל ודומע, שהבן יהיה כשמואל בדורו, ושקול כנגד משה ואהרון.
מגיע רגע הלידה. האבא זועק שמע ישראל, ונשמתו של יצחק אלחנן יורדת לעולם בקדושה וטהרה.
מאותו הרגע, האב הנרגש מקפיד לא להוציא את בנו החוצה. הוא לוקח אותו למלמד עטוף בטלית, שלא יראו עיניו מראות של טומאה.
והבן גדל, ומתברר שכמידת קדושתם של הוריו – כך מידת חוכמתו. הילד מתגלה כגאון, וכל רז לא אניס ליה.
כשיצחק אלחנן בן 8 הוא כבר יודע את כל התנ"ך בעל פה; כשיצחק אלחנן בן 10 את כל הש"ס משניות; בבר מצווה של יצחק אלחנן הוא מסיים את הש"ס, בהבנה מעמיקה, ובבקיאות מופלאה.
כל גדולי הדור באו לחזות בפלא.
הוא דורש דרשה ארוכה ומפולפלת, שכל רואיו משתאים.
ובמידת החסד? אין לו מתחרים.
כל הפסקת צהרים, יצחק אלחנן אוסף את כל המנות המיותרות של "מפעל הזנה", ומחלק לאלמנות ואביונים. בשארית הזמן, הוא לוקח את ילדי החיידר שאבא שלהם בעליב'ת, ומסביר להם את השיעור.
עובר שבוע מהבר מצווה, ואבא של יצחק אלחנן נפטר. צעיר הוא כבר לא היה. עובר שבוע נוסף ואמא שלו הולכת בעקבותיו.
כל הארץ רועשת על דבר האסון הנוראי, ואחד מגדולי ראשי הישיבות לקח את יצחק אלחנן היתום, ואימץ אותו כבן. ומאז ביתו של יצחק אלחנן – זה היכל הישיבה.
הוא מתווכח עם האריות שבחבורה כאחד הלמדנים, וכל רז לא אניס ליה.
אף אחד לא התפלא, כשראש הישיבה לקח אותו כחתן לבתו החסודה.
עוברים כמה עשרות שנים, ראש הישיבה נפטר, ואין שום ספק מי יהיה ראש הישיבה הבא:
ובמעמד הקבורה, מכריז הרב דמתא: "אשריך ר' מנחם ברוך, שהשארת חתן ראוי כמותך, שימלא את מקומך בראשות הישיבה".
ור' יצחק אלחנן גדל.
נולדים ילדים.
ועוד כמה שנים עוברות.
ר' יצחק אלחנן בן 60
ור' יצחק אלחנן בן 70
ובגיל 80 הוא מתמנה לכהן במועצת גדולי התורה.
ובגיל 90 הוא כבר ללא ספק אחד מגדולי הדור.
ובגיל 99 בדיוק, ביום הולדתו, ר' יצחק אלחנן חש שלא בטוב.
הציבור שכבר הורגל להתפלל עליו, היה בטוח שהוא יצא מזה… שהרי ל"גדולים" אין גיל…
חוץ מאחד – ר' יצחק אלחנן בעצמו.
הוא מכנס את צאצאיו הרבים, מורה להם את הדרך אשר ילכו בה.
וכמו בשעת לידתו – הוא קורא שמע ישראל, ויוצאת נשמתו באחד.
הוא עולה לשמים. רואה אינספור משאיות מלאות במצוות שועטות לקראת בית הדין.
והלב שלו רגוע.
הוא שוחק ליום אחרון.
הן מי כמוהו יודע כמה משאיות של מצוות אדירות שהוא רכש.
הוא נעמד מול בית המשפט, מחייך, מחכה לקבלת גזר הדין. והנה הוא שומע את הכרוז, בקול רועם מסוף העולם ועד סופו:
"אתה הוא יצחק אלחנן"?
"כן" הוא עונה. שמח שזכר את שמו ביום הדין.
והכרוז מכריז:
"יצחק אלחנן – שמאלה!"
"מההההההההההההההההההה"?
"אני"?
"כן, יצחק אלחנן. אתה, שמאלה!"
"אני? שכל חיי לא פסקתי מללמוד תורה? אני שכל חיי הקדשתי לחסד ליתומים ואלמנות?"
"כן אתה!"
"אבל איזו עבירה עברתי?"
"יצחק אלחנן – אתה רצחת!"
"אני רצחתי?"
"אני שכל חיי הצלתי אנשים מחרפת רעב, ולא פגעתי בזבוב, אני רצחתי?"
"כן. אתה רצחת"
"אתה זוכר את מגפת הקורונה, שהשתוללה לפני 74 שנים? אתה זוכר שישבת בבית המדרש, ודי גיחכת על ההוראות של פיזור לעשרות עשרות?"
"אתה זוכר את הלומדע'ס שעשית, והסברת ש'ממה נפשך, אם מישהו חולה, הוא ידביק את כל העשר ביחד'…"?
"ובכן, אתה רצחת. אתה ישבת ליד יוסף דוד, שהיה בחו"ל ולא סיפר לאף אחד, משם העברת את המחלה למנחם, שהעביר ליוסף, שהעביר להורים שלו.
"ההורים שלו העבירו לעוד 5 אנשים, ואבא שלו שהיה רב העיר, ערך חתונה בסתר מבלי לדווח לשלטון הכופרים.
"יש על הידיים שלך דם של 64 נשמות קדושות מעם ישראל, שאם לא היית מעביר את המחלה, הם היו זוכים לעוד עשר שנים לפחות.
"אתה חושב שאדם שהרג 64 נפשות, בזלזול, בשאט נפש, בהתעלמות, יכול להיכנס בשערי גן עדן?"
ור' יצחק אלחנן, משפיל את מבטו, אבל עשרות השעות שהוא בילה בסדר מוסר, מזכירים לו את אחריותו לכל מעשה ומעשה שיוצא מתחת ידיו.
לפתע יצחק אלחנן מתעורר, פוקח את העיניים, ומגלה שהכל היה חלום.
הוא מגלה שהוא באמת בסדר מוסר.
הוא מתנער, לא אכפת לו ממאות הבחורים שילגלגו עליו.
הוא דופק על הבימה בכל כוחו: "כל מי שלא מתפזר על פי כללי הרפואה – הוא רוצח לכל דבר ועניין".
הוא ננער ממקומו, לא אכפת לו ממאות הבחורים שילגלגו עליו. מנהיגים מתגלים בשעת משבר. הוא בורח מבית המדרש בריצת אמוק, אוסף עמו עוד תשעה חברים מובחרים.
הם נכנסים לחדר האוכל, וממשיכים את הלימוד שם. בדיוק כפי שהורו רבני הישיבה, על השלט שנתלה על דלת בית המדרש.
הוא הבין שבנפשנו הדבר.
ישראל גינצבורג
A533122332@gmail.com
בספרו החדש "כמי שיש לו אור" אלי שטרן לוקח אותנו למסע נפשי ורגשי של אמונה,…
בנקמה יהודית גרובייס מייצר לא רק חווית צפייה מרתקת, אלא גם שיח חברתי עמוק
סדרת 'יוצר. האדם" לוקחת אותנו להצצה מעמיקה אל לב עולמם של היוצר והיצירה והחרדית, בדגש…
אם המצבר של הרכב שלכם התקלקל ודורש החלפה, אתם בוודאי יודעים שלא תהיה לכם אפשרות…
לא מעט אנשים כיום בוחרים לנהוג במכוניות חשמליות וזאת בשל הרצון לחסוך בדלק וכן בשל…
View Comments
מיוחד מיוחד יישר כח
לעולם יש לפשפש היטב מהו הדחף להזדרז לקיים חובות מעין אלו
אותם אשר חדוות התורה מפעמת בליבם לעולם ימצאו את האופן להפריחה תוך שמירה הדוקה ואדוקה על כללים קלה כבחמורה.