במפגש המחודש של בית המדרש 'לכתחילה' שוחחנו על "דעת תורה" והנהגה תורנית למול תנועות ותמורות במרחב הזמן והמקום על רקע פטירתו של הגר"ח קנייבסקי זצ"ל במפגש התארח פרופ' בנימין בראון מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: הגדולים, החזו"א ועוד

המפגש התקיים: ביום יום שלישי / 3.5 ב' אייר / 20:30

הפוסט "מה נשתנה?"- הנהגת "הדור" בעבר ובהווה הופיע לראשונה ב-קו 400.

וְהָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁבִּקְשׁוּ שֶׁיּוֹצִיאוּ אֶת הַמַּלְאָכִים הַחוּצָה
הֵם לֹא מִשֶּׁלָּנוּ. בּוּשָׁה לְמִשְׁפָּחָה.
גַּם כְּשֶׁהוֹצִיאוּ לָהֶם אֶת הַבָּנוֹת,
הִשְׁלִיכוּ אוֹתָן לִפְנֵיהֶם,
זֶה לֹא עָזַר.

גַּם עֲלֵיהֶן אָמְרוּ שֶׁהֵן לֹא מִשֶּׁלָּנוּ.
הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט?
בַּסּוֹף סְדוֹם נֶהֶפְכָה,
וַעֲדַיִן הָיְתָה מִי שֶׁהִסְתַּכְּלָה אָחוֹרָה
הִתְגַּעְגְּעָה אֶל הַיָּשָׁן
וְנִשְׁאֲרָה.

הפוסט געגועי לסדום הופיע לראשונה ב-קו 400.

כּוֹתֵב בְּכֹחַ עַל הַדַּף הָרַךְ
וְיֵשׁ חֲרִיטוֹת שְׁקוּעוֹת לָנֶצַח

וְהָרֵיחַ שֶׁל הַדְּיוֹ מַסְרִיחַ
הֶעֱבִיר אֶת זֻהֲמָתוֹ לַדַּף

וְכַפְתּוֹר הָעֵט נִשְׁבַּר
וְאִי אֶפְשָׁר בּוֹ לִכְתֹּב

כְּבָר לֹא מַשְׁאִיר סִימָנִים
עַל דַּפִּים לְבָנִים וּנְקִיִּים

לַפַּח הָעֵט הַוָּתִיק נִזְרַק
שָׁקַע נֶעְלַם וְכָעֵת נִשְׁכַּח

הפוסט עט החיים הופיע לראשונה ב-קו 400.

וְאַתֶּם אוֹמְרִים

שְׁתִיקָה

עברת פגיעה? יש לך כתובת – קווי החירום לנפגעים ולנפגעות:

נשים: 02-6730002, גברים: 28000 \ תהל קו חם 24/7 *2511

הפוסט מאמינים לנפגעים הופיע לראשונה ב-קו 400.

סדרת תיבת נח עוסקת בהתהוות החרדיות בעולם משתנה. תמורות, מנהגים ואידאולוגיות שימור.

במפגש החמישה עשר של בית המדרש 'לכתחילה' נשוחח על הרלוונטיות של ה'מודעות למועדות' למרחב החרדי ולאורח החיים החרדי ועל משמעויותיו האמוניות, ההיסטוריות והקהילתיות.

במפגש יתארח ד"ר נדב ש. ברמן, עמית קרייטמן לפוסט-דוקטורט במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

המפגש יתקיים: ב – יום שני | 13.12 ט' טבת | בשעה 20:30

הפוסט מוּעָדים לשמחה: מוּעָדוּת-לטעות כיסוד מכונן במסורת היהודית הופיע לראשונה ב-קו 400.

הימים האחרונים זורקים אותי הרבה אחורה, לימים בהם גיליתי לראשונה בחיי את היקפה הבלתי נתפס של השחיתות הממוסדת ממנו סובל המגזר שלי, שאני כ"כ אוהבת.

לפני 6 שנים וחודש בדיוק – גיליתי בבום את העולם התחתון החרדי. סיפורים של פגיעות מיניות זרמו אלי כמו מים, מה שהביא לפתיחת דף הפייסבוק לא תשתוק.

לפני 6 שנים וחודש בדיוק – הייתי מרותקת שבועיים תמימים למיטה. פטיש מאה קילו נפל על החיים שלי.

בזמנו, עוד לא ידעתי לשיים את מה שעבר עלי ואת מה שנחשפתי אליו. רק אחר כך, בתהליך של עיבוד, הבנתי שנחשפתי לתופעה חברתית. לא לסיפור ספציפי כזה או אחר, אלא לתופעה גדולה ומקיפה.

גיליתי עולם נסתר. עולם תחתון. עולם מושתק עד היסוד.

אחד הקשיים הכי נוראיים בראשית הדרך היה הקושי לשתוק. כי כשאת עומדת בפני כל הגילויים הללו, והדם שלך רותח, את רק רוצה לצעוק לכל העולם: תראו! זה וזה הסיפורים שהגיעו אלי! תראו!! תעצרו את העולם!

אבל ידעתי, שאם אספר לכולם את כל מה שנודע לי תוך שבוע, כנראה לא יאמינו לי.

למה? כי גם אני עצמי לא האמנתי מיד לכל סיפור, כי גם בי הייתה התנגדות אינסטינקטיבית של חוסר אמונה. איך זה יכול להיות אמיתי?? זה לא. זה שונה מכל מה שהכרתי עד היום. בי אף פעם לא פגעו. אלי אנשים התייחסו יפה. המשפחה שלי חריגה בזה שהיא טובה? מה הדבר הזה? מה הולך פה?

אז מה כן גרם לי להאמין?

העובדה שהגיע עוד סיפור, ועוד סיפור ועוד סיפור… העובדה שהשמות חזרו על עצמם פה ושם, שכל אחד חשב שרק הוא מכולם נפגע מינית ושרק הוא בטח מספר לי משהו על הנושא, שום תיאום בין אנשים.

זיהיתי דפוסים דומים של פעולה (איך פוגע פוגע?), דפוסים דומים של פחד והשתקה (איך משפחה מגיבה? איך רב מגיב?), דפוסים דומים של בושה והאשמה (מה הנפגע מתרץ בשם הפוגע, ואיך הוא מאשים את עצמו?).

בימים ההם, זיהיתי עולם מזעזע, חדש ולא מוכר.

ואז מתישהו את מתאוששת.

מתחילה לעשות איזה משהו, עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת. עומדת מול מבנים מבוצרים של כסף-קשרים-שלטון שלא ניתן לעבור, לא משנה כמה את יודעת ומכמה כיוונים זה הגיע, יש פחד מטורף שאופף את הכל באופן תמידי. ובצדק.

לפעמים את מוצאת את עצמך עומדת מול מקרה בו אדם שאת מכירה טוב – אנס. שמי שלימד את אחים שלך – אנס. לפעמים את נחשפת למקרה בו חבר שלך – הוא עו"ד שמייצג אנס. וכל הזמן – נפגעים, נפגעים, נפגעים. בלתי נגמר.

ואת אף פעם לא שוכחת את השוק וההלם של הימים הראשונים שהפילו אותך למשכב.

את זוכרת ומבינה שציבור שלם צריך לעבור את השוק וההלם הזה והתהליך שאת עצמך עברת, אבל בצורה נכונה, כי זה קריטי מאוד האמון פה.

את מבינה שיש דרך שאנשים יצטרכו לעבור, והם כרגע ב-0. לא מגיעים ל-10 או אפילו ל-5 תוך תקופה קצרה. יהיה פה תהליך חברתי מייגע ומתיש.

ואת מתאזרת כל יום מחדש בטונות סבלנות ונאחזת בתקווה קלושה שיום יבוא, ואולי אפילו הגדולים ביותר והמפחידים ביותר יתחילו סופסוף הם לפחד, כי הם עשו מעשים מחרידים שקשה להעלות על הנייר, וכי די כבר, מגיע תיקון והכרה לנפגעים. העולם הזה צריך להתהפך.

לפעמים את אומרת לעצמך, טוב… ההוא וההוא, אין סיכוי, הם ימותו בכבוד, לא יקרה. אף אחד לא יעיז לפתוח עליהם אף פעם. הנה, הוא קיבל פרס ולא קורה כלום. הנה, עוד רב יודע מזה, ולא קורה כלום. הנה, צו איסור פרסום על ההוא.

אבל היום, עם הפרספקטיבה שיש לי, של 6 שנים אחורה, אני יכולה לומר בביטחון ובגאווה רבה:

אני גאה מאוד להיות חלק מהמגזר החרדי.

מגזר שכ"כ מהר לומד את עצמו, שמבין שהוא לא מושלם ומתקן את הטעויות שלו. למרות החינוך שקיבלנו כולנו כאילו אין מושלמים מאיתנו ביקום, למרות שקשה להאמין לסיפורים ההזויים האלה, למרות הכל.

6 שנים זה כלום זמן בענייני תופעות חברתיות כאלה. זה מהר מאוד. המגזר החרדי משתנה מהר ומתקן את עצמו מהר.

ולכן, אני גם לא דואגת עכשיו מכל אותם חסרי אמונה שמדברים ומגינים ומצדיקים. אני יודעת שהם עוברים תהליך קשה מאוד, ועם קצת תקווה ומאמץ אני מצליחה גם לראות את המשכו ואת הסוף הטוב.

שיהיה לכם ברור:

לפני 5 שנים הציבור לא היה בשל בכהוא זה לשמוע את הסיפור שהתפרסם בשישי. היום כבר כן. השתנינו. בטירוף.

ותגידו,

כשאת כולך דמעות של עצב- אושר- פריקה- ישועה- הקלה- הודיה לאלוקים, אז מותר לברך?

"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה."

הפוסט שהחיינו הופיע לראשונה ב-קו 400.

במוצ"ש פרשת וישלח ט"ז כסלו (20.11.21) יחול תאריך י"ז בכסלו יום הצהרת האו"ם בעד הקמת מדינה עברית המכונה כ"ט בנובמבר.

התאריך היהודי האמיתי בו בסיעתא דשמיא באורח פלא לפני 73 שנים הכריעו האומות המאוחדות בעד הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.

לתאריך זה חשיבות רבה בעצם ההכרה של האומות בחזרת עם ישראל לארצו, מה שמנפץ לרסיסים את האמונה הנוצרית הנפסדת, ולפיה חלילה נטש ה' את עמו והִמִירם בעם אחר.

כמידי שנה בשנה נערך כינוס הודאה לה' ביום זה בראשות רבנים ואישי ציבור הראשל"צ הגאון רבי שלמה משה עמר, הגאון הרב רבי מרדכי שריקי, הגאון רבי יואל שוורץ, הגאון רבי פנחס זביחי ועוד.

הכינוס יערך באולם השמחות מלון "פרימה פאלאס" (מלון מרכז לשעבר)
רח' פינס 2 (כיכר הדוידקה) ירושלים תובב"א
במוצ"ש פרשת וישלח ט"ז כסלו (20.11.21), בשעה 19:30

האירוע יועבר בעז"ה בשידור חי, לרישום לקבלת קישור לאירוע ועדכונים מקו 400

לכניסה לזום לחצו כאן

הפוסט ייחודי: חגיגת כ"ט בנובמבר במאה שערים הופיע לראשונה ב-קו 400.

קרני השמש החמימות ליטפו אותה והיא זהרה מאושר.

ואז ללא שום הודעה מוקדמת, משום מקום הגיע עוף דורס, פגע בה, שרט אותה ופצע אותה באכזריות.

הברווזה היפה בכתה מכאב, והפצעים דיממו ומי הנהר הטהורים הפכו עכורים.

מטונף כאן עכשיו.

השמים התקדרו והטבע הקסום בכה איתה והייתה שתיקה.
ועברו שנים
הפצע לא הגליד…

והברווזה היפה עדיין מדממת, החיוך לא שב.
היא במצוקה נוראית, היא לא יכולה לחבוש את עצמה, היא זקוקה לעזרה.

ומי יסייע?
מי יושיט יד?

ומברווזה יפה ומהממת הפכה הברווזה שלנו למדוכאת, פצועה, מדממת וכואבת.

ולא רק היא שלמה את מחיר הפגיעה…
כל קרוביה…
כן.. גם ילדיה.

והקושי שלה שיתק אותה.
אך דבר אחד עומד לנגד עיניה… היא צריכה לתפקד…
היא חייבת לשרוד
היא צריכה להמשיך לחיות.

אולי תלך להיכל הצדק שם יתבעו את העוף הדורס ?
שישלם על עוגמת הנפש?
שישא במחיר ההחלמה?
שיפצה על שנים?

אבל מי יאמין לה?
זאת מילה שלה מול מילה שלו?
והוא יגיע עם סוללת עורכי דין…

והיא?
מיי הנהר יעידו?

והוא יגיע עם כל הלהקה המשומנת שלו…
אין לה כוחות לחיות… מאיפה תגייס כוחות למלחמה?

במהלך ההרהורים, דפיקות בדלת, שליחי העוף באו לבקר.
הן העוף ידוע בקשריו הענפים שמסדרים עבורו את כל העניינים.

וכסף? לא חסר…
ונשלפו הצעות
ונכתבו הסכמים
וישבה שם ברווזה אחת עם פצע מדמם שמאיים להשבית.

ואין לה כוחות
ויש מולה מסמך, ונקוב שם סכום, סכום שיעזור לה להתמודד, שיתן לה כח להתאושש.

היא תלך לטיפול, היא תצליח לתפקד, היא תתאושש…

אז נחבש הפצע במסמך שזועק לשמים ונאטמו השפתיים.
דמי שתיקה.

את נפצעת
תמימותך נגזלה
נשימתך נעתקה
נשמתך נגזלה
והדם עדיין זורם.

קחי כסף
תנסי להשתקם
ותשתקי!!!

ועברו הימים
והמים נשטפו בנהר ואיתם גם הדם.

והברווזה לא שבה לשוט ולהנות
היא עסוקה בלבכות
היא עסוקה בלשתוק

והעוף הדורס
הוא צוחק
שנים הוא צוחק
שנים שהוא עדיין צוחק!

והיא?
היא???
היא בוכה
והיא שותקת.

והיום הזה השתיקה שלה מחרישה לי את האוזניים.
אני מחבקת אותך ברווזה יפה
ואני מאמינה לך!

הפוסט ברווזה יפייפיה הופיע לראשונה ב-קו 400.

הפוסט "לבקר- בקודש"- ביקורת החרדיות מהחת"ם סופר לרבי מפיאסצנה הופיע לראשונה ב-קו 400.

ב-1953 התפרסם בעיתון קומוניסטי השם קול העם מאמר שגרם לשר הפנים להורות על סגירת העיתון לעשרה ימים

ב-1953 התפרסמה ידיעה ב'הארץ' שממשלת ישראל תעמיד 200,000 חיילים לעזרת ארצות הברית נגד ברית המועצות – הקומוניסטים.

הקומוניסטים בישראל לא אהבו זאת שישראל לוקחת צד נגד הקומוניסטים ברוסיה וכתבו בעיתון שלהם מאמר:

"באם אבא אבן רוצה להילחם לצד מציתי המלחמה האמריקאים שילך, אך שילך לבדו. אנחנו, המוני העם רוצים בשלום ועצמאות לאומית ואיננו מוכנים לוותר על החזון תמורת הצטרפות ל'פיקוד המזרח התיכוני.

נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטי-לאומית של ממשלת בן גוריון המספסרת בדם הנוער הישראלי."

כלומר, ניתן להבין שיש כאן קריאה לאי ציות לממשלה וכן הסתה נגד הממשלה המפקירה את דם הנוער הישראלי ושצריך להלחם במעשה הרע הזה בהתאם.

בגץ פסק שבמדינה דמוקרטית ישנה חשיבות לחופש הביטוי ולכן יש להסיר את סגירת העיתון ולא לסגור יותר עיתונים אלא אם כן ישנה סכנה קרובה ודאית .

בגץ נימק את חשיבות חופש הביטוי בשני ממדים:

א. המדינה מקשיבה לרצון העם לפי מה שהוא אומר. וכן שעל ידי דיון אפשר להגיע למסקנה טובה יותר. משטר דמוקרטי הוא משטר של הסכמה, ולכן מותר לאנשים לחלוק וצריך שידעו שעות שונות כדי שיוכלו לקבל החלטות.

ב. בגץ לא עצר פה בנימוקים של אינטרס הכלל במדינה דמוקרטית, אלא ממשיך להיבט אישי. ואביא העניין בציטוט:

כלומר לא רק שחשוב לחברה שיהיה חופש הביטוי, אלא חשוב לאדם כדי שיהנה בחיים ולא יהיה בדיכאון וחסר רצון לחיות.

כאקטיביסט חרדי בארגון נתיבות המשפט – ארגון המקדם זכויות במגזר החרדי, אני חושב שכדאי להכיר הבגץ הזה. חשוב להבין שמותר לאחר לחשוב אחרת. חשוב להבין שאין לפעול באלימות נגד אחר, רק כי הוא חושב אחרת. מותר לפלג בחסידות להתפלג וליצור חסידות אחרת. מותר לפלג חרדי להקים לעצמו מפלגה אחרת. אנו לא רוצים חברה של כאוס סדום ועמורה – חברה של מאן דאלים גבר. אנו רוצים חברה מסודרת לעתיד משפחותינו. חברה של שלום ושגשוג.

והכי חשוב, לא חייבים לרדוף כל אדם החושב אחרת כי הוא מוזר וחריג – אדם כזה דווקא מתחבר לרצונות שלו וחייו כדאיים בעיניו – לעומת מי שמשועבד להגמוניה בחברה ומדכא את רצונו וחי חיים מתים.

הפוסט תנו קול לאנשים הופיע לראשונה ב-קו 400.