חשבון נפש במודיעין עילית: אשה כמעט ונרצחה? בואו נתחזק בשמירת שבת

בשבת פרשת בהעלותך היה הדבר הזה. בעיר אחת שכולה חכמים וסופרים קם אדם, כנראה לא שפוי, ודקר את אשתו עד שנפצעה קשה ונפלה חסרת אונים לקרקע.

איש מן השכנים לא שמע ולא ידע על כך דבר.

לאחר מכן קפץ האיש מחלון הבית, שם שכבה האישה מחוסרת הכרה ונפצע בנופלו.

השכנים שראו את האיש קופץ מיהרו להזעיק עזרה, שכן חששו לנפשות ילדיהם שחזו במחזה המבעית בטיילם להם לתומם בשבת אחרי הצהריים.

ניידת מד"א הגיעה, משטרה הופיעה, הוזעקה תגבורת ונתגלתה האישה שרועה מתבוססת בדמה בבית שהפך למלכודת מוות עבורה.

---

הזירה המדממת משכה אליה סקרנים רבים. כוחות משטרה נוספים ועיתונאים רבים שמיהרו לסקר את האירוע הבלתי ייאמן שהתרחש בעיר עם אחוז הפשיעה הנמוך בארץ, ולמרות קדושת השבת נהרו אל המקום.

באותם ימים היה בארץ גל עכור ורע של מקרי רצח נשים בידי בני זוגן, והאירוע הזה בלט בחומרתו על רקע המקרים הנוספים.

בני העיר נבהלו אל ליבם ומיהרו למחות על העוולה הזו שנעשתה בעיר. התאספו להם בקרנות הרחוב ובקבוצות השיח והחלו לתהות כיצד יתוקן הפרץ הזה:

וכי איך ייתכן שבעיר התורה על גבול הקו הירוק יקרה כדבר הזה?

כיצד ייתכן כי נכנסו עיתונאים לעיר בעצם יום השבת? הלא דבר הוא!

היו גם שהציעו להתפלל לשלום התוקף שנפצע בניסיון ההתאבדות שלו.

רבים מיהרו להסביר כי התוקף אינו באמת מבני העיר והטילו ספק בייחוסו. הדגישו כי איש אינו מכירו וכי זה מקרוב בא לעיר.

רק צדיק אחד רץ אנה ואנה וזעק על שלום בנות העיר האחרות, שמא יש אישה נוספת בסכנה אי שם באחד מבתי העיר. שמא ישנו עוד מטורף הזומם על נפש זוגתו באין מפריע.

"צא טמא", זעקו על הצדיק. וכי לא תראה כי קדושת השבת אינה לנגד עיניך וכי הבלים דובר אתה. עיר מלאה חכמים וסופרים יש כאן ואין בה פרץ וצווחה. רק עיתונאים גסי רוח נטפלו אלינו ופרצו הנה בעצם יום השבת ועל דא קא בכינה.

מה לך מצווח על אסון שלא קרה ולא יקרה?

סור לך מכאן!

---

ויקהילו תושבי העיר החכמים כנס חירום למען זעוק את זעקת השבת ולמחות על כבודה המחולל. ויניחו חכמי העיר מחיצות מחיצות למען ימחו בקדושה ובטהרה שלא בפני נשות העיר שכן מנהג אנשי המקום היה שלא להניח לנשיהם להיראות בכל דבר שבקדושה. רק מאחורי המחיצה יהיו מונחות בדממה בכל דבר שבקדושה. ורבים מחמירים אף בדבר חולין לדחוק נשותיהם אחורנית ולהשתיקן תדיר, וכן היה מנהג הצדיקים ומרבית העיר צדיקים היו.

ויחלו זקני העדה לזעוק את זעקת השבת המחוללה וכל חכמי העיר וצדיקיה עומדים ומקשיבים קשב רב.

אכן, נעשתה נבלה בישראל.

ובעוד הרמקולים משמיעים קול אדיר וחכמי העיר מאזינים ונשות העיר מצטופפות בדומיה מאחורי המחיצה יצא השטן לרקד בעיר וסכינו בידו.

וימצא אישה תמה וזכה בתוך כתלי ביתה מסתתרת ומתפללת בדומיה למען תחיה ולא תמות.

ותעל תפילתה השמימה, כרוכה בנשמתה שלא טעמה טעם חטא עדיין.

אבל אותו יום לא יום השבת היה, וזכתה אותה צדקת שלא תחולל השבת בעטיה.

תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר: אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר: הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין, ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.