TED2012: Full Spectrum. February 27 - March 2, 2012. Long Beach, CA. Photo: James Duncan Davidson
במאי 1968 (אייר תשכ"ח), עשתה את דרכה הצוללת הגרעינית האמריקנית 'סקורפיון' USS Scorpion, SSN-589) -'עקרב') אל עבר נמל ניופורט, לאחר פעילות אימונים ותרגול באוקיינוס האטלנטי. כעבור מספר ימים מתחילת מסעה, ב-22 במאי, נותק הקשר עימה, וב-5 ביוני הוכרזה הצוללת וצוותה כנעדרים.
למרות שבידי הצי האמריקני היו את נתוני מיקומה של הצוללת בזמן הדיווח האחרון שלה, לא היה בידיהם קצה חוט היכן לאתר אותה, מלבד מושג קלוש ומעורפל אודות המרחק שעשתה מאז שהמשיכה להפליג מהמקום בו דיווחה לאחרונה. למעשה, הנתונים שהצטברו אפשרו להם לקבוע אזור חיפושים בטווח קוטר של 32 ק"מ ובעומק מאות מטרים, כך שהסיכוי למצוא מחט בערימת שחת היה גדול מהסיכוי למצוא את הצוללת בחיפוש רגיל.
באופן רגיל, הנוהל המקובל במקרה כזה הוא לכנס צוות של שלושה – ארבעה מומחים בתחומי הצוללות והאוקיינגרופיה (חקר האוקיינסים), שיסיקו באמצעות חשיבה משותפת השערות על מקומה האפשרי של הצוללת, לפי נתוני המשקל, המהירות, זרמי הים, עומק וכדו'.
גם כעת פתח הצי בנהלי החיפושים הרגילים, ואחרי שהצוות שבחר הביע את דעתו על מיקומים אפשריים הם החלו בחיפוש. בחיפוש השתתפו עשרות רבות של ספינות, מסוקים, ורכבים תת מימיים, שסרקו במשך שלושה חדשים את כל האזורים שאותם הציע צוות המומחים.
אלא שמאמציהם היו לשווא.
מיליונים רבים של דולרים הוציא הצי האמריקני על החיפושים, אבל התוצאות היו חד משמעיות – הם לא מצאו זכר לסקורפיון. הצוללת נעלמה מבלי להותיר עקבות.
כעבור שלושה חדשים הם כבר היו קרובים ליאוש. משפחותיהם של 99 אנשי הצוות הבינו שכבר הם לא יזכו לראות את יקיריהם בין החיים, אבל הם החזיקו בכל כוחם בתקווה להביאם לקבורה ולדעת היכן וכיצד סיימו קרוביהם את חייהם הקצרים, אך ככל שחלף הזמן גם התקווה הזו הלכה והתרחקה. הצי כבר עמד לפני סיום החיפושים באופן סופי.
אלא שאז חל מפנה משמעותי.
ג'ון קרייבן, קצין בצי שהיה מעורב בתחום החיפושים אחר סקורפיון, ביקש לכנס ישיבת צוות בנושא. אלא שבשונה מישיבות הצוות הרגילות בהם נכחו צוות המומחים וקציני הצי – הפעם הוא ביקש נוכחות מסוג שונה לחלוטין. לבקשתו, הצוות יכלול עשרות מומחים מסקלת התמחויות רחבה: אנשי חילוץ ימי, אוקיינוגרפים, מומחי לתחום הספנות והצוללות, אנשי חילוץ ימי, ועוד.
הצוות המשונה התכנס, וקרייבן ביקש את רשות הדיבור. הוא הציע בפני הצוות את הנתונים הכלליים של המקרה, ומספר תרחישים אפשריים לטביעתה של הצוללת. לאחר שווידא שכולם הבינו את המקרה לפרטיו, ביקש מהם קרייבן נוהל עבודה השונה אף הוא מעבודת צוות רגילה. בקשתו הייתה, שבמקום לפתוח בדיונים אודות התרחיש המסתבר ביותר ואודות מקומה המשוער של הצוללת – פשוט ייטלו הנוכחים דף ועט וירשמו כל אחד את מקומה המשוער של הצוללת לדעתו הוא, ואת כל הפרמטרים הנוספים, כמו סיבת טביעתה, מהירותה בשעת האסון, זוית השקיעה שלה, ונושאים נוספים.
כדי שהצוות יחוש במוטיבציה לתפקיד המשונה – הציע קרייבן שההשערות – הניחושים יישאו אופי של הימור. ואכן, הם הניחו על השולחן בקבוקי וויסקי משובח, שאותו יקבלו המומחים שיכתבו את ההשערה הקרובה ביותר, כאשר ההימורים כללו את כל תחומי ההשערות השונים שהיה עליהם לכתוב.
כאשר סיימו הצוות לכתוב את מסקנותיהם, הגישו את הדפים בהם כתבו לקרייבן, והמתינו לראות מה יעשה עם אוסף הניחושים הללו.
קרייבן לא השתהה, ואחרי שקיבץ את כל נתוני ההשערות למסמך מגובש החל לחשב. קרייבן השתמש בנוסחה מתמטית הידועה כ'נוסחת ביי', נוסחה המשמשת לחישוב השינוי שחל בתהליך החשיבה בעקבות נתונים חדשים המשנים את קו החשיבה. כשסיים את החישוב, היה בידי קרייבן מיקום משוער בהערכה גסה של מקום טביעתה של הסקורפיון.
המיקום הסופי שעלה בחשבונותיו של קרייבן, לא תאם ולו את אחת מהשערותיהם של הצוות המורחב, ולמותר לציין שגם לא את המקומות שאותם הציעו צוות המומחים המצומצם, שכן אלו כבר נבדקו ונשללו.
כאשר הציע את מסקנותיו לפני הפיקוד העליון של הצי, לא נלקחו דבריו ברצינות, והוא אף זכה ליחס מלגלג ומשפיל. הפיקוד העליון של הצי ראה בדבריו סוג של מיסטיקה תלושה, ולכאורה אף בצדק.
אלא שקרייבן לא אמר נואש. הוא התאמץ ושכנע אותם שלאור כמות המשאבים שהוקצו עד עתה בחיפושים, לא הגיוני יהיה לוותר על חיפוש נוסף ואחרון. רק לאחר מאמצים ושכנועים רבים עלה בידו לשכנע את הפיקוד, וצוות החיפוש יצא לעבר המקום שעליו הצביע קרייבן.
תוצאות החיפוש הכו אותם בהלם.
הצוללת נמצאה על ידי ספינת הצי 200 מטר בלבד מהמקום עליו הצביע קרייבן!
וכך, בזכות תושייתו ועקשנותו של קרייבן הובא צוות הצוללת למנוחה כעבור חמישה חודשים. קרייבן עצמו זכה לפרס ולעיטור כבוד, ובטקס הענקת הפרס הוא התעקש לחלוק אותו עם כל הצוות המורחב שהשתתף בחשיבה, משום שלטענתו רק הדעות הרבות הם שהניבו את התוצאה המדוייקת.
ההצלחה של ג'ו קרייבן כמעט ואיננה נתפסת בשכל.
הנתונים שבהם השתמשו אנשי 'צוות החשיבה' שלו הורכבו מפיסות מידע ושברירי אינפורמציה, ולא היוו אפילו חלק קטן מהתמונה המלאה. בפרט לאור העובדה שכל אחד מהנוכחים התמקצע רק בתחום מסוים, מה שלא מאפשר לו להרכיב את הפאזל כולו המורכב מחישוב של כמה תחומי ידע. מה במיוחד, שאנשי הצוות לא התייעצו זה עם זה, ולא חשבו ודנו ביחד, אלא כתבו כל אחד את מסקנתו בעצמו, כך שלא יכלו להיעזר זה בזה.
מה היה סוד הצלחתו של קרייבון? מזל?!
יתכן, ואם המקרה של קרייבון היה יחיד במינו בהיסטוריה, היה ניתן לומר שהצלחתו של קרייבון דומה לזכייה בלוטו, הוא ניחש והצליח. אלא שהמקרה של קרייבון לא היה יחיד כלל וכלל. בהמשך נסקור מקרים נוספים שבהם צדק ההמון, גם כאשר לא היו בפניו נתונים מבוססים שעליהם יכל להסתמך, וגם אם לא היה זה ציבור חכם ומשכיל במיוחד. סוד ההצלחה של קרייבון הוא –
חכמת ההמונים.
כן, העם תמיד צודק!
מסקנותיו של ההמון נכונה, גם במקרים בהם ניתן להגדיר את החלטותיו כניחוש מוחלט. גם אם כל יחיד ויחיד מההמון טועה במרחק ניכר מהאמת – ההמון כגוף תמיד יצדק, ויהי מה!
אלא שלפני שנסקור את התופעה ומקרים נוספים בהם היא הוכחה, נתבונן לרגע ביכולת האינטליגנציה האנושית.
הדעה הרווחת היא שההמון הוא חסר דעה כמעט לחלוטין. לעיתים, המבט שלנו על מערכת בחירות, למשל, היא כהגדרתו של ווינסטון צ'רצ'יל 'דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו'.
שהרי מה היא דמוקרטיה?! מערכת בחירות בהם אנשים ונשים רבים שאינם מבינים דבר וחצי דבר בכלכלה, בטחון, דיפלומטיה, ניהול, וכו' צועדים בהמוניהם אל הקלפי ובוחרים את המועמדים והמפלגות המועדפים עליהם, למרות שלא ראו אותם מעולם, וחרף העובדה שכרגע הם מכריעים בנושאים שהם הרבה מעבר להשכלתם הבסיסית.
גישה זו, בה הדמוקרטיה היא שיטת הממשל הפחות גרועה, היות שאינה מפקידה ומפקירה את העם בידי אנשים בודדים וגחמותיהם, ומותירה לעם אפשרות להחליף את השלטון – נאמרה ונהגתה על ידי גדולי הפילוסופים והוגי הדעות. אלה בזו לעם ולהמון, והאמינו רק ביחידים בעלי ידע, השכלה, וכשרון.
לדידם, ההמונים שתחומי הבנתם והשכלתם נסובות סביב תפוחי האדמה, כלי הבית, בגדיהם, ואולי תחום נוסף שבו הם עוסקים לפרנסתם – היא בגדר עוול. אלה עלולים לקבל החלטות שגויות והרות גורל, ומוטב שכל תחום קבלת ההחלטות יעבור לידי מספר אנשים מוכשרים ומשכילים במיוחד, ואלה ינהלו ויחליטו את כל תחומי ההנהגה הציבורית והממשל עבור העם האווילי. שכן, יכולותיו של אדם כזה גבוהות עשרת מונים משל ציבור גדול אך לא משכיל.
כך למשל, מייחסים לפוליטיקאי האמריקני הנודע ברנרד ברוך את האמירה 'שיגעון הוא היוצא מן הכלל ביחיד, אך הוא הכלל בקבוצה'. גוסטב לה בון, פסיכולוג וסוציולוג צרפתי, הנחשב לאחד מגדולי חוקרי פסיכולוגיית ההמונים בכל הזמנים, התייחס להמון כעדר שמאבד את ישותו העצמית, ונסחף בלי כל הגיון. הנרי דיוויד תורו, פילוסוף אמריקני נודע קבע ש'המונים לעולם אינם מתעלים עד לסטנדרטים של החברים הטובים ביותר בקבוצה, אלא להיפך – יורדים לרמה של החברים הנמוכים ביותר'.
אחד מאותם שכפרו בכל כוחם בחכמתו של ההמון היה מדען בריטי נודע בשם פרנסיס גלטון. הוא זילזל בכל מאדו באינטליגנציה של העם, ואמר: 'הטיפשות והבורות של גברים ונשים רבים היא כה גדולה, עד שזה פשוט לא ייאמן'. הוא סבר, שהשליטה על כל תחומי הממשל וההשפעה צריכה להתרכז בידיהם של בודדים שלהם יש את הכלים השכליים והמדעיים לבחון את הדברים לאשורם ולקבל החלטות נכונות.
כך הוא היה משוכנע במשך כל 85 שנות חייו הראשונות.
ביום סתווי בשנת 1906 (תרס"ז) השתתף גלטון ביריד בהמות ועופות שנערך בעיר מגוריו פלימות'. גלטון בן ה85 כבר לא היה נראה כצעיר, אבל חוש הסקרנות שפעפע בו היה ערני כתמיד. היה זה החוש שבזכותו זכה גלטון להישגים מדעיים נחשבים, בעיקר בתחום התורשה והסטטיסטיקה. הוא שוטט ביריד, ונעצר על יד דוכן גדול שבו הימרו מאות איש על משקלו של שור גדל ממדים שניצב שם לאחר שישחט ויבותר.
כל מהמר קנה כרטיס במחיר של ששה פני, וקיבל כרטיס שבו היה כתוב המשקל שעליו הימר ופרטיו האישיים, כאשר הזוכים בהימור הנכון מתוגמלים בפרסים.
גלטון התבונן על עשרות האנשים שהתגודדו סביב הדוכן. היו ביניהם רבים שעיסוקם היה בתחום הבקר, כך שמדידת משקל של שור על פי מראהו לא היה זר להם. אלא שהקהל לא הורכב כולו מאנשים אלו. בקהל היו גם מספר רב של אנשים שלא היה להם שמץ של מושג כיצד בכלל נראים חלקי הבקר לאחר ביתורו, וכל היכרותם עם שוורים הייתה מהאחו או מהצלחת. אנשים אלו הימרו על משקלו של השור כהימור גרידא הם פשוט ניחשו, מקוים שיתמזל מזלם והם ינחשו נכונה וזיכו בפרס המובטח. 'הרבה הדיוטות התחרו', כתב גלטון מאוחר יותר במגזין המדעי הנחשב 'נייצ'ר'.
בעיניו של גלטון, המחזה דמה לחגיגה דמוקרטית מפוארת. המבט שלו על דמוקרטיה, לפיו רובם ככולם של הבוחרים אינם מבינים דבר בתחומים שלשמם הם בוחרים את מועמדיהם, דמתה להפליא לאותם שניחשו את משקלו של השור. 'למתחרה הממוצע היו כישורים להערכת משקלו של השור, בערך כמו שלבוחר הממוצע יש כישורים להעריך את רוב הנושאים שלשמם הוא מצביע', כתב גלטון.
עם כל הזלזול, גלטון ראה בכך הזדמנות למחקר. הוא המתין שהתחרות תסתיים ויוכרז המנצח, וביקש ממארגני התחרות שיעניקו לו את כל ניחושי המשקל של המתמודדים. המארגנים נעתרו לו ברצון, וגלטון לקח את 800 המספרים שנוחשו, וערך ממוצע של המשקל שהשתקלל מכל המספרים שנוחשו.
התוצאה הייתה 542.9 ק"ג.
משקל השור היה 543.8 ק"ג.
התוצאה הייתה קרובה יותר מכל בחירה אחרת של המתמודדים בתחרות, גם אותם המקצועיים ביותר בענף. שיפוט ההמון כמכלול היה מושלם. 'הדמוקרטיה התוצאה הביאה לשיפוט הדמוקרטי יותר כבוד מהצפוי', כתב גלטון לאחר מכן, בניסוח שימעיט לפגוע בדעה בה אחז במשך עשרות רבות של שנים.
המסקנה שעלתה מניסויו של גלטון היא שגם המון שמורכב מציבור לא אינטליגנטי במיוחד, נהנה מאינטליגנציה גבוהה בהרבה מזו שיכול להגיע אליה יחיד, מוכשר ומלומד ככל שיהיה. מאות האנשים חסרי הידע שהשתתפו בתחרות ההימור על משקל השור, היו אמורים באופן מתמטי להסב את התוצאות למשקל רחוק מאד מהמשקל האמתי, ובכל זאת הם צדקו יותר מכל מקצוען אחר.
עם השנים נחקר התחום הרבה, וגם הוסבר בכך שבמחשבה של הפרט היחיד ישנן הפרעות המכונות 'רעש', וכאשר מחשבים דעות של אנשים רבים מאבד ה'רעש' את ההשפעה על התוצאות, היות שככל שההמון רב יותר כך הולכת נוכחותו המספרית ומאבדת ממשקלה.
גלטון והחוקרים שהלכו בעקבותיו קבעו שלושה תנאים בסיסיים להתאפשרותה של התופעה: 1. הטרוגניות (מגוון דעות) – כלומר, שלכל יחיד יהיו נתונים ומהלכי חשיבה אחרים, שכן אם כל ההמון מקובע בדפוס חשיבה אחד הוא מאבד את כל יתרונו כהמון. 2. אי תלות בין האנשים – דהיינו, החשיבה אמורה להיות על בסיס הסקת מסקנות אישית, ולא בעקבות השפעה חיצונית מאנשים אחרים. השפעה חיצונית מאנשים אחרים עלולה לאבד את אפקט ההמון שכן הם אינם 'המון' אלא מושפעים ממקורות בודדים. 3. אגרגציה (צבירה) – איסוף נכון ומאומת של דעת ההמון, ולא השערות או נתונים מעוותים על דעתו של ההמון.
בספרו החדש "כמי שיש לו אור" אלי שטרן לוקח אותנו למסע נפשי ורגשי של אמונה,…
בנקמה יהודית גרובייס מייצר לא רק חווית צפייה מרתקת, אלא גם שיח חברתי עמוק
סדרת 'יוצר. האדם" לוקחת אותנו להצצה מעמיקה אל לב עולמם של היוצר והיצירה והחרדית, בדגש…
אם המצבר של הרכב שלכם התקלקל ודורש החלפה, אתם בוודאי יודעים שלא תהיה לכם אפשרות…
לא מעט אנשים כיום בוחרים לנהוג במכוניות חשמליות וזאת בשל הרצון לחסוך בדלק וכן בשל…
View Comments
לא נכון להקיש בין אומדן של מספרים ומיקומים ומרחקים וכו', לאידאולוגיות והצבעה בבחירות. בניגוד למספרים וכדו' שכל אחד חושב על פי עצמו, בנוגע לאג'נדה של אנשים יש השפעה חברתית ותרבותית ברורה ואנשים בהרבה מקומות לא בקיאים באמת בנתונים וקובעים את דעותיהם על פי מה שמתחשק להם (ושוב.. על פי הסביבה שלהם). וכפי שאתה עצמך מציין כי ההמון אסור שיהיה מקובע בדפוס חשיבה אחד. ובנושאים האלה העם מקובע גם מקובע. לא בכדי ישנו חילוק ברור על פי סוגי אוכלוסייה ועל פי אזורים - לכל טרטוריה דפוס חשיבה מקובע משלה.