לאחרונה השתתפתי בכנס בו דיברו על הקושי של החברה החרדית להשתלב בעולם התעסוקה המערבי בשל החינוך הלא מערבי. ולפיכך עלתה השאלה, האם המדינה צריכה להגן על הילדים הרכים של החרדים ולהכריחם לחינוך מסוים שיכשיר אותם לחיי העולם הזה?
היו כאלו שטענו שכן, מאחר שצריכים לדאוג לילד והוא לא שייך להוריו, אלא לעצמו.
היו כאלו שטענו שלא, שהרי המסורת מניחה את הילד בחזקת הוריו עד לגיל בגרותו ומדוע שהמדינה תיקח זאת על עצמה או באיזו זכות היא תפקיע את הילד מחזקת הוריו בנושא זה?
היו כאלו שטענו שאסור למדינה להתערב בזאת מכיוון שבכך היא מנציחה את שליטתה בחיי האזרח כשאין סיבה נצרכת לכך ובכך היא מתקרבת לדיקטטורה ואז המצב יותר גרוע. ולכן המדינה צריכה להשאיר החירות למשפחת הילד.
היה שם אחד, חרדי הידוע כמקדם מודרניזציה, שמחשיב את עצמו כבעל השקפה ליברלית קלאסית שטען שזהו "כשל שוק" (כשל שוק זה אמירה שהשוק החופשי אינו יכול לטפל בתופעה בכוחות עצמו ולכן נזקק להתערבות המדינה). ומכיוון שאדם רגיל לא יכול להקים בית ספר ובחברה החרדית בתי הספר אינם מחנכים בצורה מערבית. ועל כן אולי המדינה צריכה להתערב ולהקים לחרדים בית ספר ממלכתי חרדי (להקים ולא רק לממן בתי ספר קיימים המבקשים מימון) כדי שיוכלו להשתלב, אבל אין למדינה לכפות החינוך שלה בכפיה, שהרי זכותם של ההורים לחנך לפי דרכם.
נראה לי שהיום זה באופנה להשתמש במונח כשל שוק שהרי נאו-ליברלים דגולים טוענים שעל המדינה להתערב בכשל שוק. ואני חושש שזה שימוש ברעיונות הרווחים אצל גורמים שמאלנים תחת כסות ליברלית קלאסית. כלומר, השמאל רוצה חינוך פרוגרסיבי אז הנאו-ליברל ודומיו מוצאים כשל שוק שמתיר להם להיות כמו השמאל.
השאלה היא אם זה באמת כשל שוק, האם אזרחי המדינה החילונים ועוזריהם חייבים לתמוך בפינוק של אזרחים חרדים המעוניינים בחינוך מודרני בסטייל שלהם ולא להשתלב בעלות נמוכה יותר בחינוך ממלכתי דתי וכדומה? אם כבר, מכיוון שהמדינה מעניקה המון תקציבים ופריבילגיות למחוברים, אזי אפשר לטעון שבינתיים המדינה יכולה לאזן את המצב על ידי תמיכה בפתרונות חלופיים לחרדים.
בכל מקרה, צריך להבין מדוע המדינה אפשרה למצב הזה לקרות. יש תאוריה שהדמוקרטיה צריכה להיות מורכבת מאקטיביסטים, ממצביעים ומשוליים. החלוקה הזו של החברה מאפשרת משילות למדינה. תדמיינו שבכל נושא אנשים היו מגישים בג"צים, זה היה משתק את המדינה. בכל נושא כל העם היה מפגין, זה היה חונק לנו את הכבישים. תדמיינו שכל אזרחי המדינה היו מנסים להיות אקטיביסטים. תדמיינו מה היה קורה אם החרדים היו מקבלים חינוך מערבי שהיה גורם להם לחשוב על הזכויות האזרחיות שלהם, היינו מזמן רוצים כמגזר להתחלק בעוגת השלטון עם המחוברים ולא להסתפק בצדקה.
המדינה ברחה מאחריותה החינוכית. איני יודע האם זה במודע, אולם האנשים ששלטו הבריחו ציבור שולי שחלקו כל כך שולי שהוא אינו דובר את השפה, וכך חברי ציבור זה לא מתחרים על מוקדי הכוח במדינה ומשאירים את השלטון לאליטה.
חינוך וחופש דת. אחד מן הערכים הדמוקרטיים הוא חופש דת. וכיום כשגורמים דתיים טוענים למדינה שזו זכותם הדתית להעניק חינוך לגאולה במקום חינוך לחיי העולם הזה, קשה למצוא עילה להכריח אותם לחינוך בסגנון של בעלי הכוח במדינה. במה חינוך חרדי שונה מברית מילה שגם רוב החרדים והדתיים חושבים שזו חלק ממצוות דתם?!
מחמת הספק אטען שכל דאלים גבר. העניין תלוי באינטרס של מקבלי ההחלטות. אם צריך להכשירם להיות חיילים טובים כדי שהמדינה תוכל לשרוד כנגד אויביה, ניתן להכשירם בכוח כמו כל מדינה וכן בנושאים דומים. וכמו שגם אצלנו בחברה החרדית הדברים נקבעים ידי החזקים והופכים לנוהג דתי – ועל דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון.
4 מחשבות על “חינוך ממלכתי חרדי וכשל שוק”
כי לא תשכח מפי זרעו, כשל השוק הוא היד הנעלמה שמתאר הכלכלן אדם סמית, והוא יכול לשמש משל לתופעה של עצמאות ופריחת עולם התורה בארץ ישראל כיום, שבניגוד למאבקים ולמאבקים שמתנהלים נגדו, ממשיך להתעצם.
לעניות דעתי כאנשים מאמינים זו לא בושה לשלב הסבר שכזה בדיון דידן, ולראות בכך את יד ההשגחה ואת הנבואה המתגשמת.
ותודה לכותב המוכשר והמרתק.
אחד העם, יש שיגידו שהתורה רוצה שנחנך גם ללימודי חול וחייב אדם ללמוד את בנו אומנות ככתוב: כל שאינו מלמד את בנו אומנות, מלמדו לסטות.
תודה רבה על הפרגון. שבת שלום