בריטניה הראשונה מול בריטניה השנייה: הרהורים לאחר הברקזיט

צפיתי לאחרונה בסרט בריטי חדש של הצ'אנל פור, על משאל העם בשאלת עזיבת בריטניה את האיחוד האירופאי, הידוע גם כ'ברקזיט' (ברקזיט ש. ל. ר. 2019) כזכור התחולל מאבק פוליטי של שנים רבות לגבי המהלך, ולבסוף ראש הממשלה הבריטי התחייב לארגן משאל עם בנושא. אישית, לא אכחיש שתמכתי בברקזיט, על אף שהבנתי שזה פוגע בי במובנים מסוימים. כאזרח מדינה באיחוד האירופאי.

כשהתחלתי לצפות, שיערתי שמדובר בסרט מנקודת מבט שמאלנית או של זלזול באלו שרצו לעזוב. כלומר, זלזול בנשארים, מכיוון אלו שרצו לשמר את הסטטוס קוו. זאת בשל היות רוב האליטה המערבית נגד תוצאות משאל העם. חלק רואים בזאת אפילו תוצאה גזענית קסנופובית, המתנגדת לאינטגרציה בין עמים באירופה.

ולמרות שכך, מבחינת "דע את האויב", חשקה נפשי לצפות ולראות הכיצד הדומה לי נראה מבעד למשקפי הצד השני – "האויב". הסתקרנתי ואמרתי לעצמי: דע כיצד האויב רואה אותך כאויב שלו…

איך משפיעים עלינו?

הסרט מתאר דמות מוזרה ואקצנטרית שמבינה, כביכול, מה המון העם רוצה בעוד הפוליטיקאים המקצועיים מנותקים מן העם ועובדים עם נוסחאות שחוקות. הם גם לא מדברים עם העם שנים, כך שהם איבדו את התחושה של מה העם רוצה ואיך לדבר עימו.

הסרט מתאר את המנגנונים המפלגתיים של מפלגות הממסד, המתנגדות בעוז לברקזיט. ברם כל מיני עשירים, מוזרים ולאומיים מתנגדים כשיש גם אופרטיוניסטים שרוצים למוטט את הקיים כדי לקדם עצמם כשהלוזרים יאלצו ללכת.

הסרט מתאר חזון של אסטרטג פוליטי לפנות לקהל שנמצא מתחת לראדאר וכך לנצח. כמו כן לעבוד בצורה לא קונבנציונלית מודרנית עם פרסומות ומסרים שונים אל האדם באינטרנט ומותאמים לו אישי, יחד עם כביכול שקרים לגבי עלות השהות באיחוד האירופי ותרומות לא חוקיות.

הפסד של מנותקים

המסר של הסרט הוא כפול:

הימין הלאומי שרוצה הגדרה עצמית הוא לא רציונל אלא דמון. מצביעיו לא היו מצביעים לו, אלמלא היו רעים או טיפשים, או שהצביעו נגד הישארות באיחוד האירופאי לאחר שעברו מניפולציות. כלומר, הקהל חסר לגיטימציה ברצונו מול אנשי הנאורות.

בוצעו מניפולציות על אנשים הגונים וטובים. השלטון הקפיטליסטי הקיים מנותק מהעם ודואג לעצמו ולכן הפסידו, כי הרבה לא בחרו או בחרו במחאה. לו נעשה כלכלה שוויונית יותר אז זה לא יקרה. בקיצור מסר שמאלני קלאסי.

ועדיין נחמד לראות הסרט. כיף לראות לפעמים כיצד המפסידים מתארים את הצד המנצח. וכן מרתק לראות כיצד קמפיינים של בחירות עובדים.

---

אני עוקב שנים רבות אחר נייג'ל פאראג'. ומבחינתי הוא 'אבי הברקזיט'. בהמשך ניסו למכור שבוריס ג'ונסון הוא מיסטר ברקזיט וכעת אני רואה דמות חדשה: דומיניק קאמינגס. יש המנהלים ויכוח מי הוא מיסטר ברקזיט האמיתי? הסרט נוקט בעמדה פחות מוכרת ולא ארחיב על כך. הצד השווה הוא שאנשי השמאל, הגלובליסטים ואליטת העוצמה וכדומה לא מוכנים לקבל שהעם הצביע לטובת משהו שהוא רוצה, אלא כאן יש כאן בחירה לא נכונה ותמרונים. וראינו את זה גם לאחר טראמפ.

בעיניי הסרט חשוב כי הוא עוזר להבין את אובדן הכבוד ההדדי בין פלגים בעם. אנו חיים בעולם של מלחמות בני האור ובני החושך. ולא סתם אנו נתקלים פעמים רבות בזלזול במקום הידברות. וכן כשצד מפסיד, הוא מסרב לקבל את ההפסד בכבוד, אלא משהה את הודעת התבוסה שלו ולפעמים מפגין ובוכה ברחוב כשמכריז שחטפו לו את מדינה או העיר וצריך להדיח את הנבחר או להחליף את העם.