געגועי לסדום

כְּשֶׁבָּאוּ לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם
הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא הֵבִינוּ עַל מָה הָרַעַשׁ
וּמִי בִּכְלָל הִרְשָׁה לָהֶם לָבוֹא.
וְלָמָּה לִפְתֹּחַ דְּבָרִים וּלְעַרְעֵר סַמְכוּת.
אֶצְלֵנוּ לֹא מְדַבְּרִים.

וְהָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁבִּקְשׁוּ שֶׁיּוֹצִיאוּ אֶת הַמַּלְאָכִים הַחוּצָה
הֵם לֹא מִשֶּׁלָּנוּ. בּוּשָׁה לְמִשְׁפָּחָה.
גַּם כְּשֶׁהוֹצִיאוּ לָהֶם אֶת הַבָּנוֹת,
הִשְׁלִיכוּ אוֹתָן לִפְנֵיהֶם,
זֶה לֹא עָזַר.

גַּם עֲלֵיהֶן אָמְרוּ שֶׁהֵן לֹא מִשֶּׁלָּנוּ.
הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט?
בַּסּוֹף סְדוֹם נֶהֶפְכָה,
וַעֲדַיִן הָיְתָה מִי שֶׁהִסְתַּכְּלָה אָחוֹרָה
הִתְגַּעְגְּעָה אֶל הַיָּשָׁן
וְנִשְׁאֲרָה.