בימים שהפחד גובר – כולם מחפשים את מי לשנוא

לשים מדינה שלמה בכלא זה לא דבר קל. זו הסיבה, לדעתי, שהשלטון הישראלי פועל בדרכים פסיכולוגיות במאבק נגד נגיף הקורונה.

לרבים מאיתנו לוקח להם זמן לציית ולהפנים. והשלטון לא לחוץ, הוא לוקח זאת בחשבון. הוא לא מעניש בחומרה, אפילו הוא נותן זמן לעם לציית.

תחשבו על זה, מי שלא ידע מה זה קורונה עד לפני שבועיים – לא יודע מהיכן זה נפל עליו. יש כאלו החושבים שזה קץ העולם, ומלאי פחד ושנאה, והם מחפשים שעיר לעזאזל להרגיע את עצמם. אז הם תוקפים ערבים או חרדים, רבנים, אברכים וילדים.

ויש האומרים 'יהיה בסדר', 'זה כלום', 'הקב"ה עוזר', 'יש ברכה של הרב פרופסור לרפואה הרב קנייבסקי שליט"א', או שזה בכלל סתם הפיכה של ביבי שמנצל את המגפה, שלא עושה כלום, להינצל מהכלא.

השלטון יודע שזה עובד בשלבים. שימו לב לחלק מהטרמינולוגיה של 'צעדי ריחוק חברתי'. כלומר הם מבינים שאנשים זקוקים לקירבה, ולכן הם מבינים שלוקח זמן. וזה לא קורה ברגע אחד שהאדם שם עצמו תחת הגבלות של התקהלות בעדר אנושי.

התבוננו על איך זה פגש אתכם. בתחילה שמענו יום אחד הגבלות על טיסות למקומות ספציפיים ואז עוד הגבלות על כל העולם, ואנו בכלל לא שמנו לב או שלא שמענו באותו יום. וכן, זה לא מדבר למי שלא טס, ועם ישראל היה עדיין שאנן.

בהמשך אמרו שמעתה חשוב להקפיד על מצוות החג – יש לדקדק בהיגיינה מסוימת, כגון רחיצת ידיים, לא לגעת בפנים, לשמור מרחק, לא לצאת חולים.

לאחר מכן נפלו עלינו 'גזירות' חדשות. ביום חמישי בלילה הורו לא ללחוץ ידיים; לשבת במרחק מחברים ולא להתקהל מעל מאה איש; סגרו את מערכת החינוך; ומעתה עדיף פחות לבוא למקום העבודה. ולציבור לוקח זמן לציית, זה לא קל.

ואז במוצאי שבת, מכריזים על 'לא תעשה' חדש: אסור להתקהל יותר מעשרה איש מחוץ למשפחה הקרובה. הודיעו שהשלטון מצווה לסגור בתי עינוגים ומרחצאות ועוד, מי יודע הכל, מי קרא את צו בריאות העם?

ויש עוד הגבלות בדרך, תהיו מוכנים. פשוט אי אפשר ברגע אחד לשים מדינה שלמה בכלא בשיתוף פעולה של העם ללא התנגדות.

ובזמן זה רואים את אלו שהשנאה נפלטת להם בגלל הלחץ הרב שבו הם שרויים – הם חשים שכעת זה זמן של סוף העולם – האפוקליפסה.

יש כאלו שאומרים שהנה, הערבים לא מקפידים ולכן הם 'האחרים' מדביקים את כל הארץ ויהרגו אלפים. ויש האומרים זאת על החרדים או על פלגים חרדים מסוימים.

מותר לשנוא, זה טבעי, אנושי, ולפעמים מתבקש. במקרה הזה אפשר לראות שהשנאה הזו מגיעה יחד עם מצוקה גדולה, ואני מתמלא רחמים – הם בטח נורא לחוצים ומאבדים שליטה לפעמים על סוגרי הגוף מרוב פחד. מבין ומייחל שיגלו עידון וישנאו פחות.

ימים לא קלים לפנינו.